עין מאיר (רמב"ם) קסו

לומר שהאמינו אותו כבי תרי ועיין בר"ן דאפי' אין יכולין העדים לקרות מאחר רק הם בעצמם יקראו

הר' ט"ו עבר השליח ונתן לה בינו לבינה יחזור ויטלנו וכו עיי' בה"ה שכתב דחשש רבינו הכא לשיטת הגאונים דפסלו כשנתן בלא עידי מסירה ולא ביאר טעמו מ"ט חשש הכא דוקא ונ"ל כיון דרבינו מודה דבעינן עכ"פ שיתן לה בפני שנים כמבואר בהדי' בפ"א א"כ בשלמא אם הבעל נותנו בעצמו א"כ כשר משא"כ אם שליח נתן אמרינן בדעתו דבעל וכונתו שיתן בכל ענין היותר טוב א"כ אין לו לשנות משליחתו דבעל משו"ה עכ"פ צריך ליתנו לה בפני שנים מ"מ אם מת השליח בוודאי כול' האי לא הקפיד הבעל כיון דדעתו לגרשה, ועוד נ"ל להסביר טעמו דרבינו היא דבאמת השליח שהביא וצ"ל בפי נכתב לשמה מק' הש"ס האיך נאמן הא אין דבר שבערוה פחות מב' ותי' הש"ס סתם ספרי דדיינ' מיגמר גמיר' א"כ סמכינן אשליח כיון דליכא רק חששא מ"מ מה שיכולין לתקן בלי נאמנות השליח תקנו א"כ בוודאי יותר טוב כיון דלדעת רבינו אם לר"א אף עידי מסירה, אבל עידי חתימה נמי כרתי כמבואר בפ"א א"כ בוודאי בעינן ג"כ חתימת העדים לשמה מדאוריית' כמבואר ברשב"א וכדמשמע נמי מלשון רבינו בפ"ג שכת' מזויף מתוכו בחתימ' העדים הוא רק פסול דרבנן כיון דנמסר בפני עדים משמע אבל בלי עדים הוא בטל מדאוריי' א"כ אי לא ימסור השליח בפני עידי מסירה א"כ בעינן נאמנותו לענין לשמה גם על החתימה נאמנות על פסול דאוריית' דהא כיון דשייך לגט וליכא עידי מסירה, א"כ בעינן לשמה מה"ת א"כ שפיר אמרינן דוודאי צריך לתת בפני עדי מסיר' א"כ פסול לשמה לענין חתי' הוא רק מדרבנן כשיטת רבינו בפ"ג א"כ אין אנו מאמיני' לשליח רק על פסול דרבנן ומה שיש לנו למעט לסמוך על עדות השליח ממעטינן משא"כ אי מת השליח כיון דאי אפשר בענין אחר א"כ הו"ל כאמונתו לענין לשמה על החתימ' כמו על הכתיבה כנ"ל נכון בדעת רבינו וסברה נכונה היא לפענ"ד, ובזה יובן נמי ריש גיטין מימר' דש"ס כיון דאמר מר בפני כמה נתנו לה בפני שנים וג"כ לא אתי לארועי' נפש' דאם נותן לה שלא בפני עדים ל"ש מידק דייק דאם יכחישו אותו יאמר שלא הוא נתן לאשה הגט מכחישה משא"כ אם נתנו בפני עדים מידק דייק

ט"ז שליח שנטל הגט וכו' או ששלח אחריו שליח לבטלו, והנה דעת רבינו דמבטל שלא בפני שליח בעינן בפני ב' כמבואר בסוף ה' וטעמ' דביטל בפני ב' בעי או מטעם שאין דבר שבערו' פחות מב' כמבואר בתוס' ריש השולח ואף דלדעת רבינו דסובר דלא כירושלמי דמינוי שליחת של השליח הולכה גופא א"צ בפני ב' דלא מיקרי דבר שבערוה דהי' רק התחלת הדבר מ"מ צריך לבטל שליחת של השליח בפני ב' דהשת' עדיף כיון דהשת' שלוחו הוא וידו כיד בעה"ב לגרש והוא רוצה זאת לעקור בעינן בפני ב' ועדיף השתא הביטול מהמינוי והנה בוודאי אף לדעת הירושלמי דשליח הולכה אין צריך בפני עדים מ"מ השליח הנשלח לבטלו צריך למכות בפני ב' דאל"כ ק' הא בשלח שליח לבטל השליח, א"כ בזאת המינוי גופ' היינו ביטל למה לי אם הגיע השליח לשליח הראשון או לא רק אי לא בעינן מינוי של שליח שני בפני ב' ניחא דבעינן ביטלו של שליח ראשון בפני שנים א"כ לא מהני מה שביטל בפני זה רק עדיין יש לעיין דהנה בוודאי אף אי בעינן מינוי של שליחת שני ג"כ בפני ב' מ"מ אין השליח מן השכים ולגבי זה השליח ראשון שאנו דנין לענין ביטל שלא בפניו יצורף כמי זה השליח שני, והנה בירושלמי מבואר ריש פרק השולח דבעינן ביטל בפני ב' גם קודם התקנה מצד הדין לר''ל דס"ל בקידושין דף י"ט דלא אתי דיבור ומבטל דיבור והכא הא מהני ביטל שלא בפני השליח ותי' דבפני ב"ד שאני דאלים לבטל דיבור אף לר"ל, והנה המש"ל מסתפק אי שליח ראשון שוי' שליח שני אי יכול לבטול ג"כ והנה דעת נוטה כיון דשוי' שליח נסתלק כבר משליחותו ושוב הוא כאינש דעלמ' ול"ש גבי דידי' אתי דיבור ומבטל דיבור שחוזר ממינו' שלו כיון דבשעת דיבור שני הוא אינש דעלמא דבשעה דיבור הראשון קאי במקום בעל והשת' הוא בא רק מצדו ופשיטא דלא אתי דיבור של זה ומבטל דיבור של זה היכא דליכא זכות בהאי דבר רק באשה שחזרה בתוך ל' יום פי' רש"י בגיטין ריש השולח מרצונה שהסכימה מתחלה לקדשה וממילא גם דיבור נתבטל מה שאמר לה הרי את מקודשת אע"ג דהכא ג"כ יכול הוא לחזור משליחתו משא"כ אי במינוי שליח שני כבר נסתלק כוחו, ועיי' בפ"י מה' אשות ה' כ"ג המקדש על תנאי וחזר וביטל התנאי אפי בינו לבינה ס"ל לרבינו דמהני והראב"ד השיג עליו וכ' הר"י טראני בסי' על הר"ן בקידושין דרבינו והראב"ד אזלו לשיטתייהו דרבינו סובר דשליח הולכה א"צ להמנות בעדים דלא מיקר' דבר ערוה ה"ה ביטל התנאי והראב"ד ס"ל דמינוי שליח ג"כ צריך בעדים בקידושין וכשיטת ירושלמי בגט א"כ ה"ה בטל התנאי לקיום המעשה, והנה אע"פ דמי שמגרש אשה ע"ת דע"מ שתתני לי מאתים זוז דא"צ לקיים תנאה בפני עדים כיון שנתן לה הגט מתחלה בפני עדים סגי אפ"ה אם מחל לה התנאי לקיום המעשה הצריך הראב"ד שיהי' בפני ב' כיון דהשת' מוחל לה התנאי דאפי' לא תיתני לי מאתים זוז ג"כ תהי' מגורשת א"כ הו"ל השת' כמו נתינה חדשה וקידושין אחרים מ"מ נ"ל בגט בוודאי א"צ דהא גם בגט מהני ביטל התנאי רק מתחלת לא מהני משום לצעורי קמכוין, היינו דלדעת רבינו דס"ל דגוף המסירת הגט א"צ בפני עידי מסירה דעדי חתימה נמי כרתי א"כ בוודאי א"צ לעידים בביטול התנאי והכא גם הראב"ד מודה מדלא השיג על דברי רבינו בפ"א

והנה לדעת הראב"ד דבעי לענין ביטל לקיום המעשה בפני עדים וגם לענין ביטל התנאי לביטל המעשה תלי' אי התנה בתנאי דע"מ או מעכשיו או לא דבתנאי דמעכשיו א"כ הוא בא לעקור הגירושין מהשתא בוודאי בעינן בפני ב' ופשיטא דלר"ל דס"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור א"כ הא דמהני חזרתו צ"ל בוודאי כס' הירושלמי הנ"ל דבעינן ביטל בפני ב"ד דאלים רק הדבר צ"ע באמת בס' הירושלמי כיון שהוא סובר דבעינן מינוי' השליחת של שליח הלכה ג"כ בפני עדים א"כ מאי מהכי ביטול בפני ב' דאתי דיבור של ב"ד ומבטל דיבור הא דבור של ראשון היה ג"כ בפני ב"ד, רק צ"ל דסובר הירושלמי כיון דמינוי ראשונה בפני עדים הו' מטעם דבר דבר מממון א"כ צריכים הנך ב' משום עדים ואין עד כעשה דיין משא"כ בביטל לס"ל כס' הנ"ל דביטל יהי' דבר שבערוה דלבעי בפני ב' עדים א"כ אתי הנך ב' בתראי שמבטל בפני' מצד בית דין ומבטל דיבור ראשון, משא"כ לדעת רבינו דבמסירת הגט א"צ עידי מסירה כלל רק בעדי חתימה סגי א"כ ל"ש לומר דלא אתי הביטל של התנאי לבטל הגטי לעקור מילת' דמתעבד' בפני ב"ד דהא ליכא עידי מסירה רק עידי חתימ' והנה לולי דמסתפינא אמינא דטעמ' דלר"ל דבעי עידי מסירה הוא מטעם הדין אפי' בלי ערות דבר היינו בגט דהא כל הגט מבטל הדיבור של הקידושין אף דאינו עוקר למפרע דהא עכ"פ מקודשת הית' עד השתא רק השתא נפסק כח הדיבור ול"ד לכל דיבור המבטל דיבור דר"ל דהתם עוקר לגמרי מ"מ