עין מאיר (רמב"ם) קסה

והנה יש ב' מיני שליחת לקבלה א' דאומרת לו שתיכף מתגרשת בקבלתו וא' דאינו רק שליח דידה לקבלו בתורת פקדון לענין מאי דאי אתי אח"כ לידה דלא להוי טלי גיטיך מעג"ק דהנה הר"ן בפ' הזורק כתב דאם הגיע מידו דבעל לידה מתחלה אפי' בתורת פקדון ושוב מגרשה בו לא מיקר טלי גיטיך מעג"ק א"כ כיון דנעשה שלוחה לקבלת הפקדון מיד בעלה א"כ כעשה לענין זה כגופה וזאת השליחת אינו מטעם יד וא"צ אפי' בפני עדים המינוי ול"ד לשליח הבאה דמתחלת קבלתו נעשה לקבלה בתורת גירושין משא"כ זה שנעשה שליח רק לקבל בתורת פקדון, והנה טעמ' דחזרה שליחת דפסול בגט הסביר הריטב"א בחי' משום דהו"ל טלי גיטיך מעג"ק וע"כ כונתו היא דהא מצינו דאם הקנה לה חצירו המוכח בו הגט לא מיקר' טלי גיטך מעג"ק פי' בתוספ' ר"פ הזורק כיון שנשתנה רשותו לרשותה הו"ל נתינה מידו לידה ומ"ט הכי פסול וצ"ל דכיון דשליח קבלה צריך עדים א"כ ע"כ צריכה להמנות בפני עדים א"כ כיון דצריך לומר הרי את מגורשת מדאוריית' לפי שיטת רוב הראשונים א"כ ע"כ בשעת מינוי' אי אפשר לאמר דבאותו רגע תהי' מגורשת דהא מחוסר אמירה ולא אתי הגירושין רק לאחר אמירה א"כ כבר בשעת מינוי' פסק שליחתו ולא הי' שליח הולכה בשעת אמירה רק שליח קבלה ואף דמ"מ הדבר קשה להבין שיהי' זאת טלי גיטיך כיון דמ"מ בשעת אמירה עכ"פ נעשה ידו כידה א"כ הו"ל בא תיכף מידו לידה רק מטעם אחר הוא פסול דבשעת אמירה הרי את מגורשת הוא כבר שלוחה ולא שליח בעל א"כ אטו אם שלוחה אומר הרי את מגורשת דמהני והא בעינן ששליח הולכה יאמר שהוא במקום הבעל, ואין לאמר ניהא דבשעת מינוי נעקרה השליחת הולכה של בעל ונעשה שליח קבלה ותיכף הו"ל כאילו הגיע לידה ונימא דכיון דאפי הנך שיטות הסוברים דצריך לומר מדאוריית' הז"ג מהכי אפי' לאחר נתינה א"כ נימא כיהא דלענין מעשה של שליח הולכה לענין נתינה נעקרה לקבלה מכל מקום לענין הדיבור שהיו ענין בפני עצמו ששליח בפני עצמו לענין זאת קיים והו"ל שלוחו של בעל לענין אמירה ואטו נימא דשנים אין יכולין לעשות שליח אחד לשני דברים א"כ היא עשאה שליח לענין קבלה היינו מעשה קבלתו והוא לענין אמירה, הא לית' לפי ס' הר"י טראני סי' קכ"ו בחלק א' דכתב דמילי לא מימסרן אפי' לשליח ראשון היינו צריך השליח למסרו לאחר היינו כמו לאשה לא מימסרן עיי' בחי' בסוגי' דאומר אמרו וכ"ל הא דמהני שליחת בנתינת הגט על אמירה הרי את מגורשת משום דנלוה אצלו מעשה הנתינה ולא מיקרא מילי ואי אמרת דנעקרה שליחת הולכה בשעת מינוי' באותו רגע ונעשה שליח קבלה א"כ מעשה הנתינה כגמר ונשאר רק שליח אמירה לבד א"כ הו"ל מילי, א"כ לפי דברינו איך כתב רבינו דאם הגיע לידה מגורשת בוודאי כגון דע"כ צ"ל שחזר מן שליחת הולכה בשעת המינו' א"כ מאי מהכי הגעת לידה דהא בשעה שהגיע לידה לא בא משליח הבעל, והכה בוודאי אין האשה יכולה לשוי' הבעל גופא שליח קבלה דידה שתהי' מגורשת בלי הגעת גיטה לידה מטעם כיון דבעינן שיצא הגט מרשות הבעל לרשות אחר א"כ ניהא דנעשה שלוחה מ"מ הא אף רשותו הוא א"כ מוכח ברשות הבעל לא מהני מינוי שליחת רק דלהוי כאילו קבלה היא מ"מ אינו יוצא מרשותו וכמו שאין המוכר יכול לזכות בממכרו לאחר בשביל הלוקח דבעינן הגיע לידו בדבר שצריך משיכה ואינו קונה הלוקח עד שיגיע לידו, ה"ה הכא ועיי' במהר"י טראני סי' דמי שעשה שליח למכור איזה חמץ שאין השליח יכול לקנות לעצמו אותו החפץ וצריך הוא לשוי' שליח כיון שהוא במקום המוכר קאי, א"כ לא מהני עד שיגיע לרשות אחר, ואף שיכול לחזור משליחתו, א"כ לא הו' כהגיע מיד המוכר ליד הלוקח, ועיי' ס"פ המביא בתרא גמרא ד"ה דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הי' שליח לקבלה וקבלי את גיטיך דמק' הש"ס והא לא חזרה שליחת אצל הבעל ג"כ כונת הש"ס דבעינן שיגיע מרשות בעל לרשותה וק' כיון דעכ"פ הגיע מרשות הבעל לרשותה והא אפי' לפקדון מהני א"כ אמאי גרע האי שליח להולכה ממי שנתן לה בתורת פקדון, תי' הש"ס דאמר לה מכי מטית התם שוי' שליח לקבלה ובמקום אחר כתבתי שאין להק' אמאי לא נימא כל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משו' והכא איהי לא מצי לקבל דבעינן חזרה שליחת אצל הבעל האיך יכולה שוי' שליח

ועיי' בסוג' דאומר אמרו דהערנו דאי אמרינן בעינן שליחות בכתיבת הגט לא שייכה עדיו בחתומיו זכ"ל מטעם חזרה שליחת אצל הבעל דהאיך יעשו שלוחים לאשה ולבעל בפעם אחת, רק לפי שהסברתי טעמא הוא משום לא חזרה שליחת הו"ל בלי אמירה הרי את מגורשת א"כ ל"ש זאת לענין כתיבה, רק עדין צ"ע לענין כונת לשמה ועיי' בתוס' רי"ד קידושין דף וי"ו ועיי' במקנה בקידושין דף כ"ד

הל' י"ד שליח שהביא גט צריך ליתנו לה בפני שנים ואותן השנים צריכין לקרותו לא קראו וזרקתו לים הרי זו ספק מגורשת והשיג הראב"ד על דברי רבינו כיון שאמר בפני נכתב א"כ נאמן השליח כבי תרי שהוא גט א"כ אמאי צריך למקרי והנה עיי' בש"ס גיטין דף י"ט ע"ב בתוס' ס"ל דאפי' לא קרא כלל בבעל שנתן גט ליכא רק חששא דרבנן ועיי' בב"ש סי' קל"ה סיק"א דמשמע דס"ל לפי הנך שיטות דבעינן עידי מסירה דפסול מדאוריית' דכיון דלא ידעו בשעת נתינה אי גט הוא או לא אבל אם קראו לאחר נתינה כשר אף דבשעת נתינה הי ספק לעידי מסירה, והכה דברי רבינו נכונים דהכה לא מצינו דהאמינו חכמים לשליח על גוף הדבר שגט בידו וחיישינן דילמא שטר אחר הוא ולא האמינו חכמים כבי' תרי רק אי ראינו גט בידו וע"כ כיון דלא חציף אינש לזיופא ע"כ בעל נתן לו הגט ושוי' שליח וסתם ספרי דדייני מיגמר גמיר' א"כ הוא רק חששא דרבנן דילמ' זייפו או דילמ' נכתב שלא לשמה וע"י האמינו לומר בפני נ' לשמה ובפנ"ח שאינו מזויף משא"כ אי עדיין לא ידעינן כלל אי גט בידו מהיכ' תיתי נאמין לע"א בדבר שבערוה להתיר א"א הא אין ע"א נאמן אפי עומד להתברר דדילמ' יקראו ויראו אם הוא גט או לא והא אפי' הבעל גופא אם נתן לה אינו נאמן רק יש להמליץ בעד הראב"ד דס"ל כמו דרשא דספרי הובא בפ"י דף ג' שכתב לא יקום ע"א באיש לכל עון באיש הוא דאינו קם אבל קם היא לעדות אשה ופי' הפני יהושיע היינו אם מתחלת עדותו לא בא להתיר א"א רק מסיח לפי תומו לאמר מת בעלה של זה שוב מתירין ע"פ עדותו אם בא האשה להנשא וכעין זה כתב רבינו פי"ו מה' סנהדרין שאם ע"א אמר חלב הוא זה ושוב אכל אחד והתרו בו בשני עדים לוקה אף דלא איתחזק עיקר הדבר רק בע"א א"כ י"ל אם בא השליח ואומר גט זה הוא בוודאי נאמן כיון דבשעת אמירתו עדיין אינו מתיר א"כ א"צ עדות נאמנות השליח כבי תרי רק בשעת נתינה דבאותו רגע הוא אומר בפ"נ ובפנ"ח ובא להתיר וע"ז צריך לומר