עין מאיר (רמב"ם) קסד

אני דבעינן שיתחדש מעשה אמרינן אין ברירה א"כ הכא קיומו של מעשה הוא בשב וא"ת שלא יעברו הב"ד החודש אמרינן י"ב והי"ל קידושיו קידושין גמורין וכבר דברכו בזה הענין בסוגי' דמופלא סמוך לאיש דאוריית' ואין כאן מקומו וגם א"ל, דמ"מ כיון דיש ספק עכ"פ בשעת מעשה הקידושין דילמא יעברו ניהא דבחשש ברירה לא תלי' מ"מ ספק לעדים מיקר' נ"ל דלא מיקר' ספק לעדים רק אם העדים מסופקים בשעת מעשה משא"כ אם העדים אינם מסופקים כלל אף דמעשה הקידושין וגירושין מצד עצמם הוא ספק מ"מ כיון שהם העידו על בירור הדבר ושוב נתברר דמעשה עלים הי' לא מיקר' ספק לעדים, אף דלגבי דידן ספק הוא ול"ש לאמר אוקמ' אחזקה מ"מ לעדים לא הי' ספק רק יש לעיין אי יש כאן סמיכת דעת דאשה כה"ג שהיא לא סמכה דעתה בשעת קידושין רק אי אמרינן כדברינו הנ"ל דאם הגדיל חלין הקידושין הראשונים משום קנינו הראשון ניחא רק מ"מ נ"ל אף דחלין מ"מ בשעת קטנות יכול לחזור מקידושין קודם שהגדיל רק י"ל כיון דחזרה היא מטעם אתי דיבור ומבטל דיבור י"ל דדיבור הראשון בשעת גדלות הי' ושוב לא אתי דיבור הקטן ומבטל דיבור גדול, ולא אמרינן ואתי דיבור ומבטל דיבור אלא בשוין כנ"ל נכון וברור

הל' ט' וקטנה אין עושה שליח לקבלה אף שחצירה קינה לה כגדולה, כיון דשליח קבלה צריך עדים דאין מעידין על הקטן דאיני בן דעה גמורה, והשיג הראב"ד דל"ל לרבינו טעמא משום אין מעידין על הקטן הא בכל שליחת דעלמא ג"כ אין הקטן נעשה שליא ולא עושה שליח וכ הראב"ד טעמ' דממעטינן מאתם גם אתם אף דהמשלח בעינן כמו השליח בן דעת ועיי' בה"ה, והנה הפכי יהישוע על מתניתן גיטין דף ס"ה קטנה שעשאה שליח אינו מגורשת עד שיגיע הגט לידה כ' דטעמא דרבינו הוא כמו שכ' תוס' דף ס"ד ע"ב ד"ה קטנה דהא דאין הקטן נעשה שליח לאחרים דוקא במילת' דל"ש בה כגון בתרומה משא"כ במיד' דזכי לנפשי' גם לחברי' יכול להיות שליח ה"ה להיפוך נמי הא דאין קטן עושה שליח ג"כ רק מידי דלא מצי איהו למיעבד אבל מיד' דאיהו חזי שליח כמי משו' וקטנה מקבלת את גיטה לאחר מיתת אביה בעצמה יכולה לעשות שליח משו"ה הצריך רבינו לטעמא משום דאין מעידין על הקטן, והנה מקור הדבר נצמח דאין קטן עושה שליח פי' רש"י בקידושין דף מ"ב דהא כל שליחת ילפינן רק מושלח ושלחה והתם קאי הקרא על איש דהא כתיב כי יקח איש אשה דוקא איש עושה שליח אבל לא קטן והנה בוודאי ס' הפ"י קשה להבין אמאי איצטריך קרא לפי סברתו דלא ממעטינן רק מידי דלא מצי איהו עביד בעצמו אין יכול לעשות שליח אבל מידי דחזי איהו בגו' יכול לעשות שליח הא בגדול כמי דיני' הכי וזאת ידעינן מסבר' חיצונה וא"צ קרא, ועד כאן לא כתבו תוס' סברה דידהו רק לענין שיהי' קנון שליח במיד' דשייך בו משא"כ משלח קטן וודאי ממעטינן אפי' במיד' דשייך בו והנה עיי"ש בפ"י שהק' לדעת רבינו דטעמ' משום דאין מעידין על הקטן א"כ קטנה האיך נתגרשה בקבלת עצמה הא בעינן עידי מסירה ואין מעידין על הקטנה, ולי כראה דל"ש אין מעידין על הקטן כמו שביאר רבינו משום דאין בו דעת היינו במיד' דעביד איהו מעשה חדש ע"י מעשה שלו או ע"י צווי שלו כגון הכא מנוי שליחת דשליח קבלה דצריך דעת משא"כ קבלת גט דא"צ דעת כלל דהא אפי' בע"כ איכ' והאי קנין הוא אפי' בע"כ דגזה"כ הוא דבה"ג נתגרשה א"כ מהני עדותן ובאמת רציתי לאמר לפי מה שבארתי במקום אחר דקטן ל"ל הקנאה היינו להכניס לרשות לוקח משא"כ מוציא מרשות יכול והא דבגט אין קטן יכול לגרש אפי' בקידשה ע"י אביו לדעת הר"י ברזילא הובא במהרי"ק שורש פ"ט אף דבגט א"צ קנין של אשה ה"ט באמת מטעם רבינו כיון דעכ"פ בקטן צריך דעת ומעשה אלים לתת לה הגט והוא המקנה א"כ ה"ט משום אין מעידין על הקטן כס' רבינו לפי"ז בקידושין עדיין י"ל כס הרבינו דלאו משום דאין יכולה להקנות עצמה הקטנה אינה מקבלת בעצמה הקידושין רק כיון דהכא בעינן מעשה אלים הקנאה א"כ בענין זאת אין מעידין על הקטנה, כקידשה בלי עדים כס' רבינו והנה בוודאי א"צ דס' רבינו הוא כמו אין מקבלין עדות שלא בפני ב"ד וה"ה בפני קטן דהו"ל כשלא בפניו עיין בטור ח"מ ס' כ"ח א"כ ה"ה בדבר ערוה בקידושין וגירושין בעינן ג"כ עדים בפניו בשעת מינוי שליחת דהא אם לא ראו העדים את האשה או היא לא ראה אותם הו"ל קידושין בלי עדים, א"כ בקבלת גיטה דקטנה ניהא דהוי שלא בפניה הא העדים א"צ רק שיראו הבעל שהוא המגרש דבעינן רק שהוא יזמינים והא אף דדנין אותה רק נמי שליח קבלה נמי מהני

ואשר לי כראה לישב דעת רבינו כיון דלפי פי' רש"י דלא ס"ל כס' הראב"ד דממעט משליחת קטן משום גם אתם רק מושלחה דמייר' קרא באיש דהא כי יקח איש כתיב עיי"ש ברש"י בקידושין לפי"ז י"ל ניהא דקרא ע"כ מיירי באיש שהמקדש הוא גדול מ''מ המתקדשת היינו האשה איירי ע"כ בקטנה ג"כ ואף דכתב בקרא ויצאה והיתה לאיש אחר ואי בקטנה מיירי א"כ ל"ש והיתה לאיש אחר דבעינן בשעת גירושין ראוי' להוי' הא כבר מבואר בש"ס ר"פ המגרש כיון דאתי לכלל הוי' מיקר' בר הוי', והיא הוכחת רבינו דע"כ קרא דכי יקח בקטנה מיירי דהנה הירושלמי הק' בסוף גיטין לב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ ל"ל קרא לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה תיפוק לי' דבלא"ה אסיר להחזיר סוטת' ות' לעבור בב' לאוין וק' הא אין איסור חל על איסור סוטה דקדים, רק י"ל לפי דעת רבינו דס"ל בפ"ג מה' איסורי ביאה דקטנה שזינתה ברצון תחת בעלה אסורה לבעלה באיסור לאו עיי"ש בראב"ד שהק' הא פיתוי קטנה אונס הוא, ואונס בישראל מישר' שרי וי"ל דוקא פיתה משא"כ אם תבעה היא לו בזה ס"ל לרבינו דלא מיקר' אונס, א"כ משכחת קרא כגון שהי' קטנה ע"י קידושי אביה בשעה שזינתה תחתיו א"כ היא לא היתה בת עונשין ולא חל עלה איסור סוטה והשתא כשגרשה שני הא גדולה היא א"כ מיגו דחל עלה איסור מחזיר גרושה דלגבה לא קדמ' איסור סוטה דהשתא נתגדלה א"כ חל נמי עליו ע"י כולל א"כ עובר בשני לאוין א"כ ע"כ איירי בקטנה ורבינו משמע דס"ל כב"ש א"כ ליכא מיעוט דקטנה אינה עושה שליח וע"ז כתב רבינו דמשום דאין מעידין על הקטן וקרא דכתיב ושלחה שהיא עושה שליח היינו שליח הובאה שאין צריך עדים במינוי', רק צ"ע אי בקטנה מייר' הא' תקבלה קידושין מבעל שני ואפשר לשיטת רש"י דאביה יכול לקבל גיטה בנשואה ה"ה קידושיה

הל' ז' הבעל ששלח גט וכו' ואמרה יהי' פקדון אצלך או תהי' מקבל וכו' הרי זה ספק מגורשת עד שיגיע הגט לידה היא מגורשת בוודאי מקור הדין נובע מש"ס גיטין דף ס"ג ע"ב עיי"ש וטעמ' דפסול משום דלא חזרה שליחת אצל הבעל והנה יש לדקדק בדברי רבינו דכתב דאם אמרה להוי פקדון בידך הז"ס מגורשת, והנה