עין מאיר (רמב"ם) קסג
Ein Meir rambam 163 · עין מאיר (רמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →כתבם רק בגט הקילו א"כ כיון דאיכא שלא כדין הו"ל פסול מדאוריית' דהדרא לקמיית' מ"מ עדיין ק' אי אתי עדים וקיימו א"כ הו"ל להכשיר ולפי דברינו ניחא דכבר הערנו לעיל דאם סילק הגט מידו ונסתלק משליחתו שוב יכולין לצרפו לעד שוב ליכא במקום בעל א"כ בסוף ה' רבינו דמייר' בשעת נתינה לה ליכא עידי קיום ושוב כשיבואו עדים אח"כ שוב ליכא הוא שלוחו דבעל א"כ אזדה לה ס' הרא"ש ושוב נצרף אותו לקיום א"כ הו"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולא מהני קיום ושפיר כתב רבינו דגט בטל דל"ל תקנתא, ובנתקיים תיכף בשעת נתינה אף דבאותו שעה אין מצרפין ול"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ פסול מדרבנן אטו לאחר נתינה, וגם נ"ל דהכא גם קודם הנתינה מצטרפין אותו לקיומו דגנו אפי' לס' הרא"ש דעד כאן כ' הרא"ש רק בשליח הנותן גט לאשה דבאותו רגע שנותן ע"כ הוא שליח הבעל ובאותו שעה בעינן עידי מסירה א"כ האיך יצורף לעידי מסירה משא"כ קודם הנתינה לענין קיום אין אנו צריכין לדון אותו כשליח די"ל השתא פסק' השליחת וחוזר מן השליחת כיון דשליח הולכה א"צ למימנות בעידים א"כ יכול לחזור קודם הנתינה ורק בשעת נתינה הוא שלוחו ומהני מינוי ראשונה כיון דכונת הבעל שיהי' שלוחו א"כ שפיר יצרף ובוודאי שליח קבלה החוזר בעלמ' משליחתו כיון דבעי עדים במינוי לא מהני ריצוי דידה אא"כ בעדים א"כ דצריך גם בתחילת בבא שייך עדות שבטלה מקצתה רק דילמ' לא חזר ודעתו גם באות' שעה להיות כגופו רק הכא ל"ש זאת דאטו אם מינה בעל אחד שליח לקדש לו אשה שוב אין מצטרפין אותו לעד לגירושין של זה המשלח כיון דבמקום הבעל הוא רק לאותו דבר אין מצטרפין אותו לעד לגירושין
ועוד יש ליתן טעם לדברי רבינו דמה"ט הגט בטול אף שבאו אח"כ עדים וקיימו הגט דהא באמת הא דאינו נאמן השליח הפסול בעבירה כשהביא גט לפנינו היינו לענין היתר לעלמא אבל לענין גוף הגט שהוא של בעל הוא נאמן מ"מ בשעת נתינה לענין גוף הנייר להקנות לה הוא נאמן וקנתה היא הנייר באותו שעה דהא כיון שב"ד מאמינים לו אף דליתן לה הגט בלי חלות הגירושין לא הי' דעת הבעל לשלח לו לתת לה מ"מ הפקר ב"ד הפקר וקנתה גוף הנייר א"כ אף שוב שבאו עדים אח"כ וקיימו א"כ מאמינים לשליח שבעל עשאו שליח להוליך לה מ"מ אף שהיא תחזור לו הגט לתת לה הו"ל שטר שנמחל שיעבודו דנתבטל מתורת לשמה, כנ"ל בדעת רבינו
ועוד י"ל דקודם שבאו העדים לקיימו אינה מגורשת וודאי כיון דיש ספק לעדים בשעת נתינה אי גט כשר או לא א"כ הו"ל כמו גירשה בלי עדים וכמו שכתב המרדכי סוף המגרש ויש לחלק ויש בזה סברות עמוקות אשר אין פה מקומו להציגם, והכה בזכרי מדין זה אמרתי לדבר קצת בדברי המרדכי פ' המביא בתרא שכתב יש מן הראשונים סוברים דהיכא דזכות הוא לאשה כעשה שליח לקבלה בלי מינוי שליחת מאשה דניחא לה והק' ממשנה הניחו זקן או חילה נותן לה בחזקת שהוא קיים והא במקום יבם הו"ל זכות א"כ בלא"ה תיכף מגורשת וק' הא האי דינא הוא בעיא דלא איפשט' ביבמות רק י"ל דקו' המרדכי כיון דעכ"פ ספק הוא א"כ נפטר מיבם מצד ספק א"כ פעל עכ"פ רק לפי הכלל דבעינן שליח קבלה בשעת מינוי ב' עדים א"כ אף דזכין לאדם שלא בפניו ונעשה הוא שלוחה הא זכי' מטעם שליחת הוא א"כ בעינן השתא ב' עדים בשעת קבלתו א כ כיון דיש ספק לעדים דהא הוא בעי' דלא איפשט' אי מיקר' זכות לגבה או לא א"כ הו"ל הנך עדים כמאן דליתנהו א"כ הו"ל מינוי שליחת שלא בפני עדים א"כ לא מהני כלום א"כ מאי מק' המרדכי והנך שיטות מיירי במילתא דאיכא זכות ברור משא"כ בזכות ספק הו"ל כמו מינוי שלא בעדים וצ"ל דס"ל למרדכי דזכי' לאו מטעם שליחת ואפשר דא"צ עדים והדבר צ"ע ועיי' במש"ל מה שמיישב דעת רבינו ועיי' בשעה"מ ובספר גנו פשוט בסי' קכ"ג סעי' ק'
הל' ח' הי' השליח קטן כשנתן לו הגט ונתגדל כשהביאו וכו' ה"ז בטל עיי' במשנה גיטין דף כ"ג דקתני רק פסול והנה לא ראיתי לא' מן מפרשי הש"ס מן הראשונים או מאחרונים שיורה לי דרך מאיזה טעם בקטן והגדיל שיהי' השליחת בטל ואמאי לא נימא דמהני מינוי שליחות אלאחר שיגדול דהא ל"ד להאי דנזיר דף י"ב דמי שעושה שליח על דבר שלב"ל לא מהני מינוי שליחות א"כ יש סברא כמו דלא מהני דבר שלב"ל בהדבר שנשלח לו ה"ה השליח לא יהי' דבר שלב"ל הא קטן דאינו מחוסר אלא זמן גדלות והוא ממילא קאתי ולא מיקר' מחוסר וכמו שכתב המש"ל בפ' זה ה' ואף לפי מה שכ' המש"ל דכיון דמחוסר שערות א"כ הו"ל כמו מחוסר מעשה הא כבר שדא לן כרגא בעל נודע ביהוד' מהדור תנינא דלא מיקר' מחוסר כיון דאם הגיע לרוב שנותיו בוודאי יהי' גדול אף שלא הביא שערות, רק אי נשו' שיט' גמרא דידן לס' הירושלמי דס"ל דבעינן גם בשליח הולכה עדים בשעת מנוי שליחת וכמו שפסק הרא"ש שהבאתי לעיל ה' א' א"כ שפיר קתני מתניתן שהוא פסול מטעם כיון דבשעת מינוי השליחת היה קטן השליח א"כ אין מעידין על הקטן אף דהמשלח הי' גדול מ"מ לגבי השליח הוא מינוי שלא בעדים ולא מהני כלום אף שיגדיל וכמו שכ' רבינו בה' ט' לענין קטנה שאינה עושה שליח לקבלה, רק לפי דעת רבינו דס"ל דשליח הולכה א"צ עדים ק' להבין ס' המשנה
והנה לפי דברינו יש לדקדק במשנה דשם דף כ"ג בסיפ' דנקט אבל פיקח ונתחדש וחזר וכו' ולא נקט גונא דתחילתו וסופו בכשרות בגונא דקטן כמו שהתחיל ברישא קטן והגדיל הו"ל ג"כ הכא להתחיל גדול ונתקטן וחזר והגדיל וכ"ת האיך משכחת גדול והקטין הא משכחת כפי שהובא בה"ה פ"ג מה' אישות בשם הירושלמי דאם הי' בן י"ב שנים וי"א ושוב עיברו ב"ד החודש נשתנה הטבע ונעשה קטן, ומסמיך אקרא לאל גומר עלי א"כ בשעת מינוי שליחת הי' גדול והוי עדות העדים עדות מעלי' ואף שאח"כ שכשעיברו ב"ד החודש איגלי מילת' למפרע שהוא קטן מ"מ העדות היא עדות גמורה א"כ כיון דהשתא בשעת נתינה הוא גדול א"כ ליהני עכ"פ מנוי קמיית' מכאן ולהבא
ובמקום אחר הערתי לענין קידושין כה"ג מאי דינו אם קידשה כשהי' בן י"ג שנים ויום אחד ושוב עיברו ב"ד החודש א"כ נעשה למפרע קנון בשעת קידושין אם אח"כ כשהגדיל אי מהני קנינו הראשון דלהוי קידושי דאורייתא, והנה בוודאי י"ל דכל קידושי של בן י"ג ויום אחד אפי' אם לא עיברו ב"ד החודש דנימא ג"כ אינן קידושין משום דהו"ל תולה בדעת אחרים בב"ד דילמא יעברו ויהי' קטן למפרע א"כ אמרינן אין ברירה והו"ל כמו ע"מ שירצה אבא דתלי' בברירה רק י"ל לפי הכלל המסור לנו בדיני ברירה מרבינו הרמב"ן דכל דבר שקיומו של מעשה תליא בשב וא"ת כגון ע"מ שלא ימחה ל"ש אין ברירה דהו"ל כמו כבר בא חכם ול"ש דין ברירה רק אם קיום המעשה תלי' בקום ועשה כגון ע"מ שירצה אב' שיאמר רוצה אני