עין מאיר (רמב"ם) קסב

סוף פרק האומר דשליח קבלה יכול לעשות שליח ולא מיחשב מילי משום דהו' גמר הדבר ומיקרי מעשה לפי"ז שליח הבאה אין יכול לשוי' שליח דהא עדיין צריך אחריו מעשה מסיר' לידה ועדיין ליכא רק מילי, ומ"מ בחצירה שזרק לה שהוא מכבר שלה כיון דיש לבעל פירות בגו' א"כ הא מוכח עדיין ברשותו מ"מ ידה ג"כ הוא א"כ הו"ל הגיע מידו לידה רק שאין קנין שייך בו א"כ לפי דברינו מאי מקשה הש"ס ריש הזורק חצירה מה שקנתה אשה קכה בעלה הא משכחת שפיר כיון דאח"כ צריך הוא באמת שיגיע לידה הגט א"כ הו"ל רק הזורק לחצר לרשותה אבל לא מתגרשה עדיין א"כ א"צ לס' גיטה וחצירה באים כאחד, רק הא לית' כיון דעכ"פ גם רשותו דבעל הוא א"כ לא מיקר' נתינה מידו לידה דבעינן שיתהפך מידו לרשותה והכא עדיין זרקו לרשותו ועיי' בקידושין דף ח'

הל' ז' הכל כשרין להביא את הגט חוץ וכו' ועבד, דעת רבינו לפסול עבד להולכה ולקבלה כשיטת רוב הראשונים ושיטת הר"י מגא"ש הביאו הר"ן שם סוף פ"ב דגיטין דהא דפסול ר' יוחנן עבד רק לקבלה אבל לא להולכה והסביר הרמב"ן דס' היא דהא פסולו הוא רק משום דלא שייך בתורת גיטין וקידושין א"כ דוקא בשליח קבלה שנתרבה מטעם יד א"כ בעינן שייך באותו מילת' משא"כ בשליח הולכה דהו"ל כמו שאר שליחת ולא מטעם יד רק התורה גלי לן ששליח יש בידו לעשות הפעולה מה שמצוהו המשלח משא"כ שלוחה דאשה מטעם יד דהא בידה כתיב והנה לפי מה שבארנו במקום אחר דגם בגט דבעינן ונתן בידה רק כשמגרשה בע"כ משא"כ אי מגרשה מדעת' דבתורת קנין נגעו בה א"כ א"צ השליח לרבות מטעם יד רק מטעם שליחות ועיי' בפ"י דף כ' ע"ב בחי' לגיטין א"כ לפי"ז בכה"ג לפי ס' הרמב"ן יכול להיות אפי' שליח קבלה והכה יש קצת להסביר ס' הש"ס דבעינן דהשליח שיהי' שייך במילת' דהנה עיי' בשיטה מקובצת ב"מ דף י"א ד"ה כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה שהק' אמאי לא קאמר כהן דאמר לכהן ות' דכהן הו"ל בר חיוב' כיון דשלוחו כמותו ושייך הכהן באיסור זה א"כ הו"ל גם הכהן עובר בזה הלאו עיי"ש שמדבריו מוכח דדבר שליחת דמטעם יד נגעו בה אמרינן להיפוך ג"כ כמו דשלוחו כמותו כמו"כ אמרינן דהמשלח הוא כשליח כמו התם לענין עבירה דלא יקח רק בישראל ל"ש לאמר דיתחדש ע"י שליחות איסור חדש א"כ כיון דגם הכא מטעם יד איתרבאי בעינן שיהי' השליח כאשה והא הכא העבד אינו בתורת גיטין והאיך יחשב הוא כמותה, והנה בשליחת הולכה בקידושין בוודאי יש יותר סברא לומר דבעינן גופו כגופו יותר משליח הולכה דגנו דהא בגט ליכא רק מעשה קוף בעלמא מסירת הגט אבל לפי רוב הפוסקים וגם לדעת רבינו א"צ לומר כלל הרי את מגורשת רק הכתיבה בגט היא אמירה א"כ כל המעשה כגמר ע"י הבעל דהא לא צריכין השליחת רק כמו לממון דלהוי כמו אם הבעל שלח ע"י שליח לתת לה הגט בפקדון דג"כ מהכי דלא להוי טלי גיטיך מעג"ק משא"כ בקידושין דבעינן אמירה א"כ ע"כ צ"ל דהוי שלוחו כמותו ממש ובזה מיושב קו' הב"ש שהק' בסי' ל"ה בה' קידושין דאמאי לא הביא הב"י שיטת הר"י מגא"ש שם בה' קידושין כמו שהביא בה גירושין די"ל דהתם בקידושין גם הר"י מגא"ש מודה דליכא חילוק בין הולכה וקבלה ועיי' בשעה"מ פ"ו מה' גירושין מה שתירץ, אבל רבינו פוסל עבד גם להולכה אזיל לשיטתו דס"ל פ"ג מה' אלו דעבד פסול אפי' לכתיבת הגט משום דבעינן שליחת בכתיבה א"כ חזינן אף דביודאי לא הי' רק מתורת שליחות ואפ"ה פסול משום דליכא בתורת גירושין א"כ לא גרע שליח הולכה מזה השליח לכתיבה רק לפי סברתינו לחלק בין קידושין לגירושין י"ל דגם שליחת דכתיבה עדיף טפי משום דג"כ בעינן כמו בשליח הילכה בקידושין אמירה בעינן הכא מחשבה מלבד מעשה הכתיבה דהא בעינן כונה לשמה משא"כ בנתינה דא"צ לכלום רק קצת גילוי שבעל שלחו לגרשה

והנה הרא"ש הביא שיטת הראשונים דמי שפסול להלכת הגט דפסול להוליך גט לשליח שמנה הבעל לתת לאישה דבעינן שיגיע הגט מיד הבעל ליד שלוחו והרא"ש חולק כיון דליכא רק מעשה קוף בעלמא אמאי יפסל ועיי' שם במרדכי שהביא ראי'. לשיטת הרא"ש מהאי דערובין, והנה באמת השיטות הפוסלים מרפסין איגרא דמהיכא תית' בעינן שיגיע הגט מיד הבעל לשליח כיון שמינה השליח א"כ הוא כמותו א"כ כיון שנטל הגט המונח אפי' ע"ג קרקע כשר דאטו אם הבעל הניח הגט בקרקע דיפסל ובהדי' תכן האומר כל השומע קולי יכתב גט לאשתי כותבין ונותנין אף שלא נתן הבעל כלל להשליח מידו לידו רק כיון שמינה אותו שליח א"כ נעשה כגופו ויכול ליטל הוא ואף דהתם אף סלא הקנה הסופר כלל הגט לבעל מ"מ כתב הטור בשם הרמ"ה כיון דבמקום הבעל קאי א"כ הו"ל כמו אם הקנה לו הגט ג"כ אף אם דבלא כתב השליח הגט רק אחר כתבו בעינן שיגיע לידו דבעל קודם שיגיע לשליח הולכה היינו דלהוי שלו אבל מ"מ אינו פסול משום דלא הגיע מידו ליד שליח וגם הסופר המוסר לשליח הולכה לא עשאו הבעל שליח ליתן לזה השליח הולכה אע"כ הדעת נוטה כס' הרא"ש

הל' ז' הכל כשרין להביא את הגט אפי' נשים אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה הרי המה פסולין בד"א כשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נתקיים הגט הרי זה אינו גט והטור הוסיף אינו גט כלל, והשיג הראב"ד וכן הרשב"א בחי' ריש גיטין אמאי פסול בנתקיים בחותמיו וכן הק' הרא"ש וכ"ל דס' רבינו הוא דבאמת מדאוריית' א"צ קיום כלל דהא לא חציף אינש לזיופא רק מדרבנן בעי קיום ואנן קיי"ל עדים הבאים להעיד ונמצא אחד מהם קרוב או פסיל עדותן בטלה א"כ אף שנתקיים כיון גם השליח המביאו הוא אומר שהוא כשר ואינו מזויף והוא פסול בעבירה מד"ת א"כ גם הקיום של האינך לא הו' כלום ופסול מדרבנן כמו אלו לא נתקיים ואכתי יש לדקדק א"כ בסוף הלכ' אמאי כתב שהוא אינו גט כיון שאינו צריך קיום רק מדרבנן, רק י"ל דהנה לכאורה סברתנו אינו דנימא דהו"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא לפי ס' הרא"ש שהבאנו לעיל בה' א' ריש פרק השלח דשליח הולכה במקום הבעל קאי ואין מצטרפין אפי' לענין ב' עדים לענין אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ הא הש"ס בסנהדרין דף ט' הקשה דהרוג יציל ותי' הש"ס במקיימ' הדבר הכתב מדבר דאל"כ הו"ל כל עדות אחד מהם קרוב היינו ההרוג, לפי"ז הבעל דבר אינו מצטרפין לעדות שיתבטל ע"י א"כ כיון דאכן קיימן בסברת הרא"ש דהו"ל במקום הבעל א"כ אינו כפסל הקיום של שאר עדים רק מ"מ יש לפסול מדרבנן כמבואר לקמן, אבל מ"מ אתי שפיר בזה סוף דברי רבינו שכ' אם לא נתקיים אינו גט והק' הראב"ד אמאי אינו גט הא הו"ל עכ"פ ספק דילמא באמת יביא עדים ויקיימנו וכתב הב"ש דרבינו לשיטתו אזיל דס"ל דכל שטר מדאוריית' אינו כלום דמפיהם ולא מפי כתבם