עין מאיר (רמב"ם) קסא

ועיי' במש"ל בה' זו והננה חצר דאשה מטעם יד איתרבאי א"כ אף לגבי שליח כיון דכגופו דאשה הוא א"כ ג"כ חצירו כידו או דילמ' דרק לגבי אשה איתרבי אבל לא לגבי' א"כ מיחשב מילי בשליח קבלה ואין עושה שליח ועיין בר"ן ר"פ הזורק

ודע כיון דהערנו כמה פעמים בפ"ג ובמקומות מפוזרים דשייך בגט עדיו בחתומיו זכ"ל כגון במקום זכות דלא בעינן עדים בשעת מסירה מצד אין דבר שבערוה פחות משנים כיון דתיכף בשעת חתימה נתגרשה א"כ הנך עדים החתומים כיון דהמה חותמי' פעלו הם בשעת חתימ' דלהוי שנים משום דבר שבערוה ולפי דברי הרא"ש ריש פרק השולח דכ' בשם הירושלמי דאין מצטרפין השליח לעד כיון דבמקום בעל קאי א"כ כיון דלפי הנך שיטת הפוסקים וגם לפי דעת רבינו דס"ל דבעינן שליחת בכתיבה וכן בחתימ' לר"מ א"כ ל"ש לאמר דיהיו הם בתורת עדים לענין דבר שבערוה כיון דבשעת חתימה המה במקום הבעל על החתימה דשלוחו כמותו א"כ אין נעשים עדים ואף דרש"י פי' בסוגי' דג' גיטין דגם לר"מ מהכי כתב ידו כמאה עדים היינו לענין עידי חתימה אבל מ"מ בעינן עדים משום דבר שבערוה וכן לר"א ל"ש להצרף כתב סופר ועד באותו שעה, רק י"ל כיון דבוודאי לא אמרינן עדיו בחתומיו זכ"ל רק בגמר חתימת השני אבל לא בעד הראשון א"כ בחתימת השני כבר גמר הראשון שליחתו א"כ לפי ס' הפ"י בסוגי' דלשמה דגם לר"מ לא בעינן רק ע"א לשמה א"כ לגבי שני א"צ לאמר שהוא שלוחו של בעל א"כ שפיר הו"ל ב' עדים מצד דבר שבערוה וגם אפשר לומר ניהא דאינו חל תיכף בשעת חתימ' מ"מ יכול לחול לאחר רגע חתימתם דכבר פסק שליחותם, ולפי ס' הב"ח הביאו הב"ש דכת לתרץ הרא"ש מקו' הטור מהא דשליח כעשה עד דבשנים שלוחים גם הרא"ש מודה א"כ אתי שפיר גם הכא איברא בתר העיון ל"ד אף לפי ס' הב"ח דהרא"ש מודה דמצטרפים בשנים שלוחים לעדים די"ל דוקא לענין שלוחים על הנתינה וטעמ' דס' הב"ח י"ל היא דבוודאי אי שליח הראשון עושה שליח שני א"כ בוודאי השליח הראשון יכול לצרף אף לפי ס' הרא"ש דהא השת' אינו כבעל א"כ יש להסביר בעשה שנים שלוחים הא לא משכחת ששנים נותנין הגט רק כונתו לאיזה מהם שירצה יתן א"כ כיון דכל אחד מהם שרוצה ליתן יכול ליתן לה א"כ זה הנותן אין אנו דנין בו שהוא כבעל מצד שהוא שלוחו ואין מתיחס מעשה השליחות על הבעל כיון דגם האחר הי' יכול ליתן לה א"כ הו"ל זה הנותן כמו שליח של שני א"כ שניהם כשרים להצטרף, משא"כ בחתימת העדים דבעינן דוקא שנים ל"ש ס' הב"ח ולענין גט שחרור כבר שדינו בי כרבא אי יחשב כדבר ערוה ועיי' ב"מ דף כ' בתוס'

והנה הב"ש וט"ז הק' בס' קמ"א דאמאי הביא ב"י לעיל בה' קידושין הך חומר' דחששא לפי יש מן הפוסקים דהמקדש בע"א חוששין לקידושין כרב פפא בקידושין דף ס"ה ע"ב וה"ל להביא גם בגט דאם מגרשה בע"א דחוששין, ונ"ל דהנה צריכין להבין באמת מ"ט דרב פפא הא ילפינן דבר דבר מממון דבעינן דוקא ב' עדים רק ע"כ ס"ל הא דילפינן דבר מממון הוא גזה"כ והיינו אם באו האיש ואשה לפנינו ואומרים שהוא קידשה מ"מ אף דמאמינים לו ולה מ"מ לא מהכי בדבר שבערו' נאמנות דידהו ואף דמהני הודאת ב"ד בכל מילי א"כ כיון שאנו מאמינים לאשה היא רק אסור' לעלמ' אבל מ"מ אין ממיתין אותה אם זינתה מצד א"א דהא אין ממיתין ע''פ עצמו ע"י הודאתה א"כ גלי לן רחמנא דבעינן שיבואו ב' עדים שהמה ראו הקידושין, ואנן סהדי שקידשה לא מהכי לענין מיתה, וכן אם קידשה בע"א אף שאנו מאמינים להע"א מ"מ אין ממיתין ע"ז דגזה"כ הוא ולא מצד חלות הקדושין א"כ י"ל דלענין זה העד שהוא בשעת קידושין והוא ראה המעשה הקידושין לגבי דידי' חלו הקידושין שהוא לעצמו כמאה עדים דמי והוא ראה מעשה הקידושין גופא א"כ מהני הקידושין עכ"פ לענין הע"א שראה הקידושין א"כ ממילא איכא לגבי דידן צד אישות משום זה הע"א א"כ אסורה לכו מצד הדין אף שאין ממיתין עליה דלענין זה ב' עדים בעינן להחזיקה א"א מ"מ כיון דלגבי הע"א שראה הקידושין נעשה א"א גמורה ברגע הקידושין א"כ כיון דפסקינן כר"י שיורא בקידושין הו' קידושין א"כ חלו לזה העד וממילא אסור לכו משום צד אישות והיינו סברת רב פפא חוששין לקידושין משא"כ לגבי גירושין כיון דשיור' בגט לאו כלום הוא ופסקינן כרבנן בחוץ מפלוני, א"כ אף הע"א הרואה המעשה גירושין דהו"ל כמו ב עדים לגבי עצמו שראה גוף המעשה מ"מ כיון שהיא אסורה מצד א"א א"כ גוף הגירושין המה בפסול ולא מהני כלל גירשה בע"א וגם רב פפא מודה ולא קאמר דינו רק בקדושין משו"ה לא הביא הב"י האי חומר' לענין גירושין דל"ש אפי' לפסלה לכהונה כנ"ל

הר' ד' וכן האשה וכו' ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים דעת רבינו דאשה עושה שליח הבאה ואע"ג שאינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה דהו"ל כמו תנאי מ"מ מיחשב ידו כידה בשעת קבלתו מן הבעל וכבר הוא ברשות' רק שאינה מגורשת עד שהגיע לידה וה"ל כמו שנתן גט לאשה גופא והתנה שיחול לאחר זמן עיי' בפ' המשניות לרבינו על משנה דהכל כשרין להביא את הגט משם משמע שהוציא דינו ועיי' בר"ן ר"פ התקבל שפי' כן דשלוחה כמותו והו"ל כאילו הגיע לידה רק דהו"ל כהתנה רק עדיין יש להסתפק מאימתי חל הגט אם הגיע לידה אי משעה שקיבל השליח למפרע חייל רק בתנאי שיגיע לידה או דילמא דאינו חל רק מכאן ולהבא והנפקות' בזה הוא אי בעינן בשעת מסירה לשליח הגט ב' עדים אי נתגרשה למפרע והו"ל קבלתה רק קיום התנאי א"כ צריך עדים בשעת קבלת השליח ולא הנתינה לה אבל אי מתגרשת רק מכאן ולהבא ולא פעל קבלת השליח רק דלהוי הגיע הגט מידו לידה א"כ אפשר דבעינן שני עדים בשעת מסירה לה א"כ בנקרע הגט בנתים דאי מעכשיו חל א"כ אפי' נקרע מגורשת וכד דייקינן בדברי רבינו יש לדקדק מדכייל בה' ה' שליח הולכה והבאה בחדא שאינה מתגרשת רק משהגיע גט לידה משמע דאינה מגורשת רק מכאן ולהבא, והנה לולי דמסתפינא איכא ליישב מה שהק' הראשונים על הערוך הביאו התוס' גיטין ע"ח ע"ב ד"ה ואת לא תעביד דגם בחצר בעינן דלימטי גיטה לידה, וכל כמה שלא הגיע לידה אינה מגורשת ומקשים עליו מהאי ר"פ הזורק תיזל ותיחד ותפתח אלמ' דלא בעינן הגיע לידה, די"ל דס"ל דנעשה חצר רק שליח הבאה ותורה ריבה אך דחצירה כידה רק דלא להוי כטלי גיטיך מעג"ק ולהוי הגיע מידו לידה אבל מ"מ בעינן הגיע לידה רק שמגורשת למפרע א"כ התם באמת החזיקה למוצאי שבת בגט ואף שמת הבעל בשבת מ"מ יכולה היא לקיים תנאה לאחר מיתה ותה' גט למפרע משעת שמוכח בחצירו דלמפרע מגורשת והו"ל כמו מעכשיו ולאחר ל' יום דאם מת בתוך כ' יום דלא מיקרא גט לאחר מיתה, מ"מ הדבר צ"ע אמאי א"צ שליח הבאה בפני עדים מינוי שליחותו כיון דג"כ נתפעל מעשה חדש ונגמר הדבר, ודע דלפי ס' המרדכי סוף