עין מאיר (רמב"ם) קס

מפורשת היא בקידושין דף מ"ג דשליח נעשה עד והביא הרא"ש התם בפסקיו ונ"ל דעד כאן אמרינן ס הירושלמי דהשליח כיון דבמקום הבעל קאי אין יכול להיות עד דוקא אם מגרשה מיד משא"כ אלו נתן לה הגט והתנה שתגרשה לאחר שעה ולא תיכף בשעת נתינה א"כ כיון דהא דצריכין שלוחו של אדם כמותו בגירושין הוא רק לענין דלא להוי טלי גיטיך מעג"ק א"כ כיון דבשעת נתינה הי' שלוחו של בעל א"כ ה"ל כאילו הגיע מיד הבעל לידה בתורת פקדון עכ"פ ועיי' בר"ן דאפי' אם נתן לידה בתורת פקדון ושוב אמר הרז"ג ג"כ מגורשת ובוודאי כה"ג בעינן עדים רק בשעת חלות הגט דהא בשעת נתינה לא נתן לה בתורת גירושין א"כ כיון דכבר נתן לה הגט קודם שעה א"כ נסתלקה שליחת' א"כ שוב אינו כבעל א"כ כשהגיע זמן חלות הגט מצטרף היא לעד אחד דהא בשעת נתינה ג"כ הי' שם רק הי פסול מ"מ מהני אח"כ לצרף לענין ב' עדים דלהוי אין דבר שבערוה פחות מב' ומגורשת אח"כ משהגיע הזמן שהתנה א"כ אתי שפיר דינו דהרא"ש דהך קידושין דיני קאמר דשליח מצרף לעד ומשכחת כה"ג משא"כ ירושלמי מיירי בשליח הבא בח"ל וצריך לאמר בפ"כ ובפנ"ח כמבואר ברשב"א בחי' ריש פרק השולח דמייר' לענין קיום והתם ע"כ צריך לגרשה מיד בשעת נתינה דאל"כ אינו מדייק ואינו נאמן שאמר בפ"כ רק אם בשעת דיבורו מיד מתירה לעלמ' דאז הוא מדייק כמבואר בסוג' דלשמה א"כ אינו מצטרף לע"א כיון דבאותו שעה בשעת מסירה הוא במקום הבעל כנ"ל

ויש להסתפק בשליח העושה שליח אי יחשב ג"כ לפי ס' הירושלמי השליח הראשין כבעל דבר דאין לצרף לעד ותלי' אי כולהו מכח בעל קאתי אי לא עיי' בגיטין דף כ"ט, מ"מ בקידושין סובר הרא"ש בקידושין דף מ"ה דשליח הולכה א"צ עדים בשעת מינוי שליחת כדעת רבינו בפ"ג מה' אישות וכן כתב הטור בשם הרא"ש סי' ל"ה בטאה"ע וכ' ה"ה בפ"ג מה' אישות דכן מוכח מירושלמי והדבר צריך לימוד דאמאי עדיף שליח הולכה לדעת הירושלמי בקידושין דלא יצרך להמנות בפני עדים ובשליח הולכה בגט צריך להמנות בפני עידים והנה יש להסביר סברא לחלק דטעמ' דהירושלמי הוא דהא מבואר בפ"ק דקידושין דמי שאמר לאשה הילך פרוטה ותתקדש לפלוני מקודשת אע"ג דלא קיבלה מבעלה כלום רק מאינש דעלמ' ג"כ מקודשת לזה א"כ חזינן דאין הקפיד' בקידושין דבעי' שיתן לה הבעל רק שיגיע הנאות פרוטה לידה א"כ הא דצריכין לרבות שליח של אדם כמותו בקידושין אף דגם אינש בעלמ' נותן מקודשת א"כ ע"כ אין אנו צריכין לרבות שיהי' ידו כיד בעה"ב דהא א"צ שהגיע הפרוטה ממונו כלל אע"כ דהא דמרבינן שלוחו כמותו רק אי דעת המקדש דלהוי מתורת שלוחו כמותו דוקא וע"ז גלי לן קרא דשלוחו כמותו דהו"ל כגופו באיכא קפידא דבעל א"כ יש סברא דמהני הודאת ב"ד דבעל וא"צ עדים דהא אם רוצה א"צ להיות כגופו דהא אינש דעלמ' שאמר הילך פרוטה ותהי' מקודשת לפלוני ג"כ מקודשת ואף דבשטר קידושין בעינן שהגיע מידו לידה מ"מ הירושלמי לשיטתו דס"ל דבשטר קידושין בעינן שו' פרוטה א"כ יש בידו לקדשה מתורת שו' כסף מהני משא"כ שליח קבלה אף דג"כ אי אמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת ולא בעינן ג"כ הגיע לידה מ"מ הדיבור של הרי את מקודשת בעינן שתשמע היא א"כ צריך ע"כ מתורת שליחת בשליח קבלה דאל"כ לא שמעה היא הרי את מקודשת וע"כ צ"ל דשליח הולכה מתורת קפידא הוא דאל"כ אמאי יחשב שליח הולכה מעשה ולא מילי דעושה שליח אחר לשיטת רוב הפוסקים משום דמוסר לו מעשה הקדושין היינו הכסף קידושין הא לענין גוף הנתינה א"צ מינו: שליחת דהא אף אינש דעלמ' ג"כ יכול ליתן לה פרוטה א"כ לא נשאר רק הדיבור אע"כ משום קפיד הוא, ואף דכל הראשונים בקידושין דף ז' פירשו דגם בה"ג דאם אומר הילך מנה והתקדש לפלוני דבעינן אמירה או שלוחו או שיאמר הבעל אח"כ הרי את מקודשת מ"מ תא יש גונא דעסוקים באותו ענין ג"כ מהני דא"צ לאמר כלום א"כ מ"מ אמירת השליח הנ"ל עכ"פ כעסוקים באות' ענין, משא"כ בגירושין דע"כ מצד גוף הנתינה אתה צריך לאמר דנעשה גופו כגופו דהא בעינן נתינה מיד בעל לידה א"כ נעשה מעשה עלים ע"י מינוי שליחת דידי' א"כ בעינן בפני ב' עדים כן יש להסביר ס' הירושלמי והרא"ש כמובן

ודעת שלישי' היא היפוך ודעת הרא"ש היא שיטת הראב"ד פ"ג מה' אישות הל' ט"ו שהשיג על רבינו שם שכתב דעד כאן א"צ עדים במינוי שליחת רק שליח הולכה של גט כיון דגיטו בידו גיטו מוכיח דע"כ בא מיד בעל לידו א"כ הו"ל אנן סהדי השתא דעשאו שליח משא"כ בקידושי כסף האיך שייך הוכח' ואנן סהדי א"כ מצד הודאת המשלח לבד לא מהני דהא גם בשניהם מודים בקידושין לא מהני ה"ה בשליחת ורבינו גופא בהלכות מה' אלו דין ל"ב כתב בדליכא עידי חתימ' על גט גם בשליח הולכה בגט אינו נאמן משום דליכא הוכחה מגיטו שבידו דילמ' איהו כתבו והיא קו' הרמ"כ הובא בכ"מ שם ועיי' במש"ל שם שדבריו תמוהים ובאמת מדברי הרמב"ם התם אין ראי' דכונת רבינו הוא רק הכא דוודאי מינוי השליחות א"צ בפני עדים דהא לא הי' אלא התחלת הדבר ולא מיקר' דבר ערוה רק אם בא השליח לפנינו ליתן לה הגט א"כ אם אנו מסופקים אי שוי' שליח או לא בעינן ב' עדים דאינו נאמן לבדו דהא השתא הב"ד דכין על גמר הדבר אי יכול למסור לה הגט או לא א"כ כשעדים חתומים בגט כיון דלא חציף אינש לזיופא א"כ ע"כ הבעל מסר לו ועשאו שליח א"כ מהני אף דידעינן בבירור שלא עשאו בפני עדים דא"צ עדים משא"כ אי נחתמו עדים עליו א"כ אנו מסופקים דלמ' לא שוי' שליח א"כ בעינן ב' עדים לברר הדבר וע"ז בוודאי מהכי לצרף עם ע"א דהא יש להם מיגו דיכולים לומר גירשה כבר וכך עולים דברי רבינו כהוגן

ועיי' בה"ה שם ובב"י סי' קמ"א מה שהבין בדברי רבינו ולפי מה שהסברנו לעיל דסברת רבינו היא משום דהו' עדים החתומים בגט מצד דבר שבערוה לענין מינוי השליחת א"כ יש סברא דאם לא נחתמו עדים דבעינן ב' עדים בשעת מינוי השליחת ועיי' בר"ן ריש פ' האומר בקידושין שכתב דיש סבר' יותר דצריך עדים בשליחת הגט שבא להוציא מתחת בעלה משא"כ בקידושין שבא לאסור והנה כהות עיני מראות היכן מצינו הך דרשא דאין דבר שבערוה פחות משנים לענין להתיר אדרבה הילפות' הוא רק לאסור סוף גיטין כי מצא בה ערות דבר אינו מוציאה ואינו נאסרת על בעלה משום ערוה רק בב' עדים וכן בסוטה דף מצינו ההיקש רק לענין לאסור משא"כ להתיר ועיי' בפ' ריש גיטין בסוגי' דלשמה דיש סברא יותר דבעי עדים, עיי"ש רק הא דצריכין עדים באמת בגירושין היינו כס' רבינו בפ"א דאין לאמר דהיום תהי' בחזקת א"א וימות מי שבא עליה ולמחר תהי' מותרת, א"כ מ"מ אין כ"כ סברא דלענין שליחת דבעינן יותר מינוי שליחות בעדים ע"ש ברא"ש

ולענין אי חצרו של שליח קבלה הוא כידו עיי' בטור אה"ע סי' ק"מ שמסתפק בזה ועי' בט"ז שם ועיי'