עין מאיר (רמב"ם) קנט

גט לאשה בלי עידי מסירה כמי מהכי בעידי חתימ' מ"מ כיון דמודה דצריך עכ"פ לכתחלה א"כ בוודאי מי שציוה ע"י שליח ליתן גט כונתו דיתן לה בפני עידי מסירה א"כ כיון דע"כ הוא שוי שליח וגם דעת השליח להיות שליח א"כ כעשה עתה בשעת מסירה שליח באותו רגע דהו"ל בפני שנים משא"כ שליח קבלה דל"ל הוכחה דעשאתו היא שליח א"כ אף דג"כ יכול להיות דעתה בשעת מסירת הגט בפני עדים כעשה שליח קבלה לגבה ובאה השליחת והקבלה כאחת מ"מ כיון דלא ידעינן שהוא שלוחה רק מכח הודאת' לאח"כ א"כ לא מהני דהו"ל כמינוי שליחת שלא בפני עדים, ועוד יש סברא לאמר דא"צ דבאמת הש"ס הק' בקידושין פרק האומר בקידושין אם שניהם מודים אמאי לא אמרינן הודאת ב"ד כמאה עדים דמי דהא כל ילפות ילפינן מממון והתם מהכי הודאת ב"ד ותי' הש"ס התם חב לאחרינא דאסרה אכ"ע משו"ה לא מהכי הודאת ב"ד, וכן כתב' תוס' ריש גיטין דלענין גירושין לא מהני מצד הודאת ב"ד משום דחב לאחרינא לכהן וק' הא היכא דבידו אף דחב לאחרינא נאמן והא בגירושין יש בידו דבעל לגרשה, רק י"ל דלא מיחשב בידו די"ל דזהיר אפשיטא דספרא משו"ה טוען שגירשה כיון דלא מיירי בגט היוצה מתחת ידה, א"כ התינח התם משא"כ בגט היוצא מתחת ידי השליח ושניהם מודים המשלח והשליח א"כ נאמן מצד הודעת ב"ד דהא בידו לגרשה דהא הכא כבר ככתב הגט משא"כ בשליח קבלה דאין בידה לגרש עצמה וגם לפי מה שכתבתי דהתם ה"ט דלא מיקרא בידו לגרשה ולקדשה שיהי' נאמן אף דחב לאחרינא משום דהשת' דאמר' נתגרש תי וגם בקידושין כיון דשניהם מודים א"כ שוי' נפשי' חתיכה דאיסור לגבי כ"ע א"כ ל"ש בידו לגרשה הא אין אי סור גרושה חל על איסור נדרה מה ששוי' נפש' חתיכה דאיסור' לגבי כ"ע אף דלא הי' מקום לחול השתא האיסור של נדרה מצד שוי' נפשה חתיכה משום דקיימינן דאין אנו מאמינים לה שנתגרשה א"כ עדיין היא אסורה מצד א"א לגבי כהן א"כ אין איסור נדרה חל ואין איסור חע"א א"כ ע"כ אין לו מקים לחול רק כשיגרשה א"כ יבואו בבת אחת איסור שוי' נפשה חתיכה דאיסור' ואיסור גרושה הא ליתא כיון דגם בעלה מודה דגירשה ושניהם מודים א"כ אף לפי שיטת התוס' רי"ד בקידושין דף י"ב דאין אשה נאמנת תחת בעלה לאסור עצמה באיסור שוי' נפשה חתיכה דאיסור' מ"מ כיון שהוא מודה גם הוא אסר עצמו א"כ בוודאי יכול לשוי' נפשה חתיכה דאיסורא א"כ מיגו דחל על בעלה דליכא איסור א"א חל נמי על כהן מצד איסור נדר דהא בכולל קיי"ל דאיסור חע"א א"כ השתא אין בידו לגרשה השתא משא"כ באומר עשיתי זה שליח להולכה שפיר מהני מטעם הואיל ובידו לגרשה אף דחב לאחרינא, ואף דמטעם שוי' נפשה חתיכה דאיסור' אינו אלא שהיא אסורה לכהן אבל הכהן אינו אסור לה דהא הוא איכו אסרה עליו והוא לא נדר הא ליתא דכיון שהיא אסורה עליו א"כ הוא אסור עליה מטעם לפני עור לא תתן מכשול א"כ שוב לא הי' מקום לחול איסור גרושה על איסור לפני עור מצידו ומצידה מטעם שוי' נפשה חתיכה דאיסור' ועוד לפי דעת הרמב"ם הביאו הר"ן נדרים דף ט"ו ע"א דמי שנדר באיסור הנאה שלא יהנה חבירו ממנו ושוב נתן לו להנות הנהנה עובר ולפי יש מן הראשונים המהנה עובר א"כ אסור הוא גם עליה א"כ איכו בידו לגרשה השתא וכן בשניהם מודים בקידושין כיון דשניהם מודים א"כ היא שוי' נפשה חתיכה דאיסור' לכ"ע מטעם נדרה א"כ אין בידה שוב לאסור מחמת קידושיה דאין אחע"א וכ"ת דהו"ל איסור חמור דהא השתא תחייב ע"י קידושיה מיתה עיי' בדברי רבינו בפי' המשניות בכריתות בנקודה הפלאה מה שהאיר לנו באיסור בב"ח דלא מיקרא מוסיף מצד הנאה דמתחילה אנו צריכין לדון על גוף האיסור ושוב על המוסיף עיי"ש ובזה א"ש גם הכא

ועוד יש להסביר סברת רבינו דטעמ' כסב' הר"ן בפ' המגרש בסוגי' דעידי מסירה כרתי דטעמ' דרבינו והרי"ף דאף עידי חתימ' כרתי היינו דאנו אין צריכין רק עדים במסירה ומה לי אם המה חתומים בגט או המה לפנינו א"כ ה"ה לענין דבר שבערוה מהני א"כ הו"ל ג"כ שליח הולכה מינוי שליחתו בפני עדים דממ"נ אי ליכא עדים בגט חתומים צריך ליתנו לה בפני עידי מסירה א"כ נעשה השת' שליח בעל ואי איכא עדים א"כ בשעת נתינה לידו הגט נעשה שליח בפני עדים החתומים בגט, וכן מצאתי ס' זו בס' אבני מילואים, ומהר"י טראני בחי' לקידושין הסביר דמשו"ה בעינן קבלה בפני עדים דמיקרא גמר הדבר דא"צ שוב אח"כ מעשה משא"כ שליח הולכה, ועוד דבשעה ששליח הולכה בא ואומר שליח בעל אני איכו מוציא מאיסור ערוה משא"כ שליח קבלה מיד בשעת קבלה מוציא

ודעת הרא"ש ריש פרק השולח הוכיח מירושלמי דשליח הולכה ג"כ בעינן בפני עדים דאזיל לשיטתו דגם מסירת הגט בעינן דוקא בפני עידי מסירה א"כ ה"ה שליח הולכה ולס"ל כסברתינו דיעשה השתא בשעת מסירה שליח די"ל כיון דלא מוכח דעדים מעידים על מינוי שליחתו רק על גוף הנתינה א"כ הו"ל כמו מינה בלי עדים וכעין ס' זו כתובה בר"ן בהמגרש בענין על שאילת שלום חתמו דכתב דגט בטל לגמרי דהיכא דיש לדידן ספק אי חתמו העדים על גוף הגט או לא א"כ הו"ל כמו גט בלי עדים א"כ ה"ה הכא דכיון דיש לאמר או לנתנה או למינוי שליחת א"כ בטל, וז"ל הרא"ש הביא בשם הירושלמי דשליח צריך להחזיקו בפני שנים וכן צריך ליתן הגט לאשה בפני שנים ואין השליח עולה משם השנים וכתב דטעמ' דאין השליח עולה מהשנים כיון דשליח של אדם כמותו א"כ במקום הבעל קאי ואיך יכול להיות שליח עד בדבר, ואייד' דאיירי בדברי הרא"ש צריך אכי לעכב קצת דע דהרא"ש אפשר ס"ל דבעי מינוי שליחת בפני עדים ועיי' ברשב"א בחי' לריש פרק השולח לפי גירסתו בירושלמי לא מוכח מיד' דבענין מינוי שליחת מיירא הירושלמי

ודע דהסבר' נוטה דעד כאן לא אמרינן דאין שליח עולה מן השנים דוקא דהא בשעה שהוא מוסר לאשה גט כבר הוא שלוחו של בעל וא"כ האיך כעשה הוא השליח עד דהא הבעל שגירש ג"כ בעינן ב' עדים לבד דידי' אבל לענין מינוי השליחת דג"כ בעינן ב' עדים דהשתא בשעת מינוי השליחת עדיין גבר' אחרינא דעלמ' הוא א"כ י"ל דמהני הוא וע"א א"כ לפי"ז לא מינח דבעל העיטור מה שהובא בטור סי' קמ"א דאם השליח כשר דא"צ ב' עדים שהוא מצרף לע"א וכ' הב"י דע"כ פליג אם הרא"ש דהא לפי ס' הרא"ש כיון דהשליח במקום האשה קאי שהוא שליח קבלה א"כ איך יצרף לעד ולפי דברינו כונת בעל העטור הוא לענין מינוי השליחת מצרפין אבל לא לענין נתינת הגט לידו בעיד' מסירה ועיי' בט"ז סי' קמ"א

הטור הק' על דברי הרא"ש דס"ל דאין עולה אפי' לע"א כיון דבמקום האיש קאי הא סוגי'מפורשת