עין מאיר (רמב"ם) קנח

הש"ס טעמ' בנכרי דלאו בני שליחות נינהו דטעמא משום דמשכחת דלא צריך שליחות כגון בפועל עיי"ש וטעמא בדברי רבינו ג"כ ניח' משו"ה לא קאמר טעמ' דפסולים נכרים משום לאו בכי שלוחים נינהו, רק עדיין אינו מיושב בעבד אמאי פסול משום אינו בתורת גיטין הא טעמ' ל"ש רק במה דבעינן שליחות משא"כ בעבד דידו כיד בעה"ב רק י"ל על המחשבה כ"ש דיהי' כבעה"ב דעבד קנינו רק עבודת גופו שמעשה ידיו וכל מעשיו משועבדים לבעל היינו להאדון א"כ על גוף הכתיבה שייך דידו כיד בעה"ב ולא נגעו בה מתורת שליח וא"צ להיות בן ברית דמיד' דלאו מדין שליחות א"צ בן ברית כס' התוס' וכמו שכתבנו בשם שעה"מ בהל' שכירת שכתב דגם נכרי יכול להיות שליח בשכרו ישראל רק על המחשבה שאינה נקנת להאדון דל"ש קנין על דבר שאין בו ממש א"כ על כונת לשמה ע"כ אתה צריך לדון עליו מתורת שליח דשלוחי כמותו וע"ז שפיר קאמר דפסול דאינו בתורת גיטין וקדושין ובזה סרה חקירתינו שם בפ"ב הל' א' דאם שכר סופר לכתיבת הגט דא"צ דין שליחות דפועל שאני כמבואר ריש ב"מ דף י"ב דידו כיד בעה"ב ועדיף משליח לענין כתיבת הגט לא מהני דכל הסברא דפועל הוא משום שכירות ליומא הו"ל כמו מכירה ליומא א"כ על מעשה ידיו שייך קנין ושיעבד משא"כ בגט דבעינן ג"כ כוונת' לשמה ועל מחשבתי ל"ש חלות הקנין דאין חל על דבר שאין בו ממש א"כ לענין שליחות של הכתיבה לכונה ע"כ אתה צריך לדון מתורת שליחות ועיקר שליחות היא רק על הכונה, כנ"ל ברור לפענ"ד בעזה"י

איברא עדיין צ"ע ולברר בכור הבחינה למי אשר לו תבונה ואיה מקומה אכי לא ידעתי לא בי הוא והא לפי ס' הנמ"י בפ' יש נוחלן שכתב דאויר דבית אף שהוא דבר שאין בי ממש ניקנה הוא ואגב ביתו שהוא דבר יש בו ממש א"כ ה"ה הכא ואגב גופו ניקנה המחשבה רק יש לחלק דמחשבה הנשתנת כל רגע ורגע דבר חדש מתחדש והו"ל דשלב"ל כלל לענין קנין ושיעבוד כנ"ל

הל' י"ט הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשגגה ונתנו לה הרי זו מגורשת וכו' כתבו בזדון וכו' אינה מגורשת שהרי עדים פסולין מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט ה"ז גט פסול, והנה בכתבו וחתמו שהיא עיקר הגירסא ברבינו כתב רבינו איכו גט כיון שחתמו בזדון והנה עיי' בב"ש סי' קכ"ג סע"ק קח' דטעמא רק משום העדים הו"ל פסולין דהו"ל מומרים משא"כ בסופר דלא מגרע אם הוא מומר או לא ואע"ג דבפעם אחת לא נעשה מומר הא בכתיבה הגט בכל ב' אותיות נעשה עבירה, והנה בוודאי לא משכחת בעדים דליכא רק ב' אותיות, והנה וודאי אי בעינן שליחות בכתיבה ואי יש שליח לדבר עבירה א"כ ע"כ שלוחו כמותו א"כ המצוה לסופר לכתוב הגט בתחלת ב' אותיות נעשה המשלח מומר לדעת רבינו דס"ל בפעם אחת נעשה מומר א"כ כיון דנעשה מומר נתבטלה השליחות של הסופר דהא מומר אין יכול לעשות שליח א"כ מהך ב' אותיות ועד גמירא כיון דאין שליחות למומר א"כ הו"ל מכאן ולהבא כנכתב בלא ציוי הבעל דהא נתבטלה השליחת ובכתיבה בעינן שליחת א"כ אף בסופר בלי עדים נתבטל כתיבת הסופר ועיי' בתוס' ב"מ דף י"ב ע"ב ד"ה כהן דאמר לישראל דאי אין שליח לד"ע כיון דנתבטל השליחת לענין עבירה נתבטל ג"כ לענין גוף הדבר א"כ ק' ממ"נ גם אי אין שליח לדבר עבירה ואף אי יש שליח אי אין שליח מ"מ השליח לכ"ע מומר הוא לדעת רבינו בפעם אחת נעשה מומר ואי אף אי יש שליח לדבר עבירה מ"מ גם השליח עשה עבירה כמבואר בתוס' רי"ד בקידושין דף מ"ב עיי"ש ד"ה פיקח אמאי חייב והנה זאת ל"ק דהא המשלח כעשה מומר דהא משכחת לה כגון שלא ציוה לו לכתוב בשבת דלא מיקרא דבר עבירה כיון שלא ציוה רק לכתוב כמבואר במש"ל בהלכ'

איברא אכתי משכחת דלענין סופר לא ליפסל כגון שהוא לא התכון לכתוב לשמה רק כתב ואחר העומד ע"ג הוא מכוון לשמה א"כ בכתיבה גופה היא מקלקל רק האחר המכוין לשמה הוא עושה המעשה לשבח א"כ הסופר לא נעשה מומר משא"כ בחתימ' כיון דאפשר לימסור בעידי מסירה דקיי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי א"כ הו"ל כתיבה רק מפני תיקן העולם ולא תפסל שלא לשמה רק מדרבנן א"כ הו"ל מתקן דמדאוריית' עכ"פ מגורשת ע"כ נעשה מומרים אף דמטעם דהשליחת נתבטלה דמומר אין כעשה שליח. והנה מה שהארנו דלענין אי יש שליח לדבר עבירה א"כ נעשה המשלח מומר בכתיבת ב' אותיות חשוב נתבטלה השליחת דאין שליחת למומר הכה הדבר הזאת אינו מוכרח דלענין שבת ל"ש מינוי שליחת דקפיד' דקרא הוא רק על גופו למען ינוח והא נח אף שעשה זה המעשה מ"מ הוא שבת ול"ש לענין שביתת שבת יש שליח לדבר עבירה, אמנם מבואר מדברי המשנה למלך בהל' גניבה פ"ג הל' ז' דגם לענין שבת שייך שליחת ועיי' בשעה"מ שהאריך בדברי רבינו אי שייך בזה האי כללא כל מילת' דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני וכתב דעד כאן לא אמרינן לא מהני רק להנצל מאיסור משא"כ אי אף אי לא מהני עביד איסור בוודאי אמרינן מהני', ולפי דברינו כיון דגוף הכתיבה הוא מקלקל רק דמחשבה עבד' מעשה כיון דראוי' לגרש בו א"כ אי אמרת לא מהכי א"כ נשאר המעשה בקלקולו א"כ אנו מצילין אותו מן האיסור רק בחתימ' יש לדון דהא אף אי אמרת לא מהכי מ"מ ליכא רק פסול מדרבנן ומהני עכ"פ לתיקון העולם דאם ימותו עדי מסירה וא"כ כיון דמגורשת מדאוריי' היא א"כ אף דלא מהני מ"מ עבד' איסור' בזה כללא דשעה"מ כנ"ל

והנה בוודאי ל"ד לס' תוס' בתמורה דף ה' דמי שנשבע שלא לגרש אשתו אפי"ה מהני דמקיש גירושין למיתה ובס' התוס' נתקשה בעל נודע ביהוד' שלא מצא סמיכה בגמרא לדברי תוס' ונראה דמבואר ס' תוס' בירושלמי ריש המגרש שכתב מה מיתה מתיר ומחצה כך גירושין מתיר ומחצה

פרק ז

הל' א' השליח שעושה האשה וכו' הוא הנקרא שליח לקבלה וכו' וצריכה לעשות בפני ב' עדים, והנה בדין מינוי שליחת יש להאריך קצת דהנה יש כאן ג שיטות דעת רבינו כמבואר בה' דשליח הולכה והבאה אינו צריך למנות בפני עדים וכן בשליח קידושין ג"כ רק שליח קבלה וצריכה לעשות בפני עדים משא"כ שליח הולכה כמבואר בדברי רבינו פ"ג מה' אישות ה' והנה סברת רבינו דשליח הולכה א"צ עדים הוא כיון דחזינן גט יוצא מתחת ידו א"כ ע"כ עשאו שליח הבעל אף כשלא עשאו בעדים ואכן בדבר שבערוה בעינן עדים ומה לי שליח קבלה דמחשב לדעת רבינו דבר שבערוה ג"כ שליח להולכה יחשב רק סברת רבינו כיון דע"כ צריך הוא למסור לה הגט השליח הולכה בפני עידי מסירה ואף דלדעת רבינו דס"ל בדיעבד אם מסר הבעל גט