עין מאיר (רמב"ם) קנו

הית' בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ותמצא שנכתב שלא לשם גירושין וכו' מקור דין זה נובע מים התלמוד יבמות דף כ"ב אמר ללבלר כתב גט לארוסתי וכו' ופי' רבינו דטעמא שאשה דעלמא אינו גט משום דהו"ל שלא לשמה הכה מלבד דברי רבינו יש להסביר בלא"ה דלא הוי לשמה כיון דצריך לקדשה ותלי' בדעת האשה אם תרצה לקדשה לו א"כ כיון דתלי' בדעת האשה הו"ל דין ברירה דתלי' בדעת אחרים בשעת כתיבה דהא אם לא תתרצ' לקדש ממילא מעשה הגירושין אינם כלום, ועוד יש להמתיק הדבר דהנה בכתיבת הגט יש ב' מיני שליחת חדא על הכתיבה גופא ושנית על הכונה לשמה שהיא עיקר והנה הענין שליחת של הכתיבה הוא רק מיוחס לבעל ועל הכונה י"ל דהסופר נעשה שליח לשניהם של בעל דבעינן לשמו וגם שליח האשה דהא בעינן לשמה ואם הבעל כתבו נעשה הוא שליח האשה על צד כונה דידה אף שנתגרשה בע"כ בלי רצונה היינו דתורה מסרה זה הכח לבעל לעשות שליח אף בע"כ דילה וכן בקטנה המתקדשת ע"י אביה ומתגרשת ע"י אביה או ע"י עצמה כעשה זה הסופר שלוחם שלוחו של אב ולא דידה דהא קטן ל"ל שליחות, והא תינח אם היא אשתו משא"כ אם עדיין אינו אשתו האיך יכולה למכות שליח על דבר שלב"ל והו"ל כהאי דנזיר דף י"ב א"כ לא מהני מינוי שליחת של בעל לאשה דעלמא, ואף דלענין כתיבת הסופר בעינן שישמע הצווי מפי הבעל מ"מ מדידה אינו צריך האי זכות מסרה תורה לבעל איברא דעת רבינו וכבר הארכנו במקום אחר בדברי רבינו בסוגי' דנשתטית ועיי' לקמן פ"ו ה"ג בהגהת מש"ל מה שכתבתי בדברי רבינו דרבינו חולק על תוס' יבמות דף נ"ב דס"ל דטעמא דפסול באשה דעלמא משום דבעינן שליחת בכתיבה וכל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משו' וטעמא דרבינו הוא משום שלא לשמה ודבריו אין להם ביאור דע"כ גם תוס' סברו כס' רבינו דאי אמרת דאם הבעל כתבו הו"ל לשמה אף קודם קידושין א"כ אמאי אינו יכול לצות לסופר והיכא מצינו שיהי' ראוי' בשעת כתיבה לנתינה אע"כ משום דהו"ל שלא לשמה כשכתבו הבעל א"כ לא מצי משו' שליח אף לכתב לאחר קידושין לא מהני מינוי שליחת כיון דבשעת מינוי לא הי' ראוי' לעשות מעשה של הכתיבה ואף להנך שיטת הסוברים דלא בעינן שליחת בכתיבה פסול ולא תלי' כלל בדין זה רק כיון שהוא אין יכול לכתב בעצמו גם לאחר אינו יכול לצות, משא"כ אי הבעל יכול לכתב אמאי אינו יכול לצות והא דכתבו התוס' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מותר לכתב הגט הה"ט דהא כל טעם דהו"ל שלא לשמה משום דאין הגירושין יש להם כח בשעת כתיבה לחול עד שיקדשנה ואי אדם מקנה דשלב"ל יכול לגרשה לכשאקחך תהא מגורשת בזה הגט כנ"ל דלא כהגהת מש"ל שהמציא פלוגת' בין השוים וגם לאחר הנשואין פסולין לכתב באותה ציוה עד שיצוה אותם פעם אחרת ועיי' ברמב"ן בחי ליבמות

והנה לפי סברתינו ניחא מאי דמק' הש"ס גיטין דף מ' ע"א הכותב שטר ארוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת ומסיק הש"ס דבהא פליגא ר"מ סובר יש בלשון הזה לשון שחרור ופי' רש"י כיון שכותב הרי את מקודשת הו"ל כאילו אמר שתהי' ראוי' לקידושין היינו משחרור וק' לכאורה כיון דקיי"ל שטר אירוסין בעינן לשמה כמו גט ועיי' בש"ס דיבמות דף נ"ב דאומר לסופר כתוב גנו לאשה דעלמ' אינו גט דאינו יכול לעשות שליח על כתיבת הגט מילת' דלא קאים קמי' עיי"ש שם במרדכי א"כ ה"ה האומר לסופר לכתב שטר אירוסין על לאחר מיתת בעלה דלא קאים קמי' כמי לא מהני כתיבת השטר ופסול לקדש בו א"כ האיך מקודשת כיון דכל כמה דלא אמר הרי מקודשת בהאי לשון שחרור שבו משתחרר אינו מקודשת והוא כתב השטר קודם לכן ופסול כתיבתו דהו"ל כאילו נכתב שלא לשמה עיי"ש שם בתוס' דזאת תלי' בפלוגת' דאדם מקנה דשלב"ל ולמ"ד אדם מקדש לב"ל ה"ה מהני אמירת הבעל לסופר א"כ ר"מ לשיטתו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ שפיר קאמר שהיא מקודשת אבל לחכמים צ"ע אמאי צריך טעמא דאין לשון שחרור בלשון זה אפי' יהי' מ"מ אינו מקודשת דהו"ל כתיבה שלא לשמה וצ"ל דעדיפ' קאמרו אפי' יהי מ"מ אינו מקודשת דאפי' אם מקדשה אח"כ אינה מקודשת

ולפי מה שכתבנו במקום אחר דיכול לגרש בגט ולקדשה באותו נייר אי שוי' פרוטה מתורת שו' כסף ובאים הגירושין והקידושין כאחד ואף דלגבי עצמו בעל שגירש אשתו וקידשה באותו גט עצמו ל"ש כלל לאמר בשעה אחת באים הגירושין וקידושין דהא ע"כ אתה צריך לדון דמתחלה נתגרשה ושוב חלין הקידושין מ"מ לגבי' דעלמ' יכול בעלה לקדשה לאיש פלוני באותו גט תהי' מקודשת לפלוני ומגורשת ממנו א"כ י"ל בשחרור באמת לאו מתורת שטר קידושין אנו דנין רק מתורת כסף קידשה בשטר זה ושחררה, ויש קצת סמוכין לדברינו מסוף גיטין דקאמר בית הלל אי כתיב דבר ולא כתיב ערוה הו"א דמשום ערוה לא תנשא וק' ליכתב ערוה בבעל שני המגרש אותה תחת נשואי האיש האחרון לכתב ערוה וע"כ מוכח דשוים ערוה תנשא דאל"כ אמאי צריך קרא לא יכול בעלה הראשון לשוב לקחתה בלא"ה אסורה לכ"ע, ולפי הנ"ל ניחא דלא מוכח דהא ע"כ בשעת זנות לא בא זה האיסור דהא אסורה לכ"ע מצד איסור א"א בשעת זנות ואי לא אמרינן כולל דאי אמרינן כולל א"כ מיגו דחל על בעלה חייל אכ"ע חל רק לאחר גירושין א"כ משכחת דלא מצי מקום לחול כגון שבעלה שני תיכף כשגרשה אמר תהי מקודשת לפלוני בעלך הראשון בגט זה מתורת שו' כסף א"כ לא הי' מקום לחול

הל' ז' מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר לכתב תופס וכו' ומקום הזמן וכו' כדי שיכתבם לשם האיש המגרש עיי"ש גיטין דף כ"ט ברש"י אפי' שמע שבעל קטט באשתו וכותב לשם זה האיש ואשה אפ"ה פסול וטעמא היא כמבואר לקמן בש"ס דף דבעינן עד שישמעו קולו שישמע הסופר צווי הבעל אף שכתבו לשם זה לא מהני ונראה לפי ס' התוס' עירובין דף י"ג דהא דבעינן שישמעו קולו הוא רק פסול מדרבנן וגרסי' בתוספת' פסול י"ל דע"ז מהני העברת קולמס לכ"ע ולא מהני העברת קולמס רק בנתכון לכתב יהוד' דנעקר בשעת כתיבה לגמרי וכן בגירושין דכריתות בעינן וכן אני נבוך בכתב מתחלה הגט סתמ' אי מהני העברת קולמס לשמה אח"כ

הל' ח' סופר שכתב הגט לשמו ולשמה כהלכת' וחתמו העדים שלא לשמה פסול רק מדרבנן ריש גיטין דף ג' מודה כ"א במזויף בתוכו שהוא פסול ועיי' בתוס' ורש"י שם דכולהו סוברים שהוא רק פסול ולא בטל ובוודאי הא דליכא רק פסול הוא אם נמסר בעידי מסירה כמו שמבאר רבינו סוף הלכ' משא"כ אי לא נמסר לפי דעת רבינו דס"ל אף עידי מסירה כרתי ועידי חתימה נמי כרתי א"כ בוודאי בעינן עדים חתומים לשמה מדאוריית' ועיי' ברשב"א בחידושיו שם שכ' דלר"א בטל בכל ענין מדאוריית' אף אם מוסרו בפני עידי מסירת וטעמ'