עין מאיר (רמב"ם) קנה

לחומרא והנה בוודאי אם ציוה הבעל לכתב גט לסופר לאחת מן נשיו ושכח הסופר לאיזה אשה ציוה הבעל בוודאי יש לכתב על דעת למי שציוה הבעל שיהי' לשמה של זו ולא מיקר' שלא לשמה דהא הו"ל כבר בא חכם דלא תלי' בברירה דהא בשעת כתיבת הסופר הי' ידע הבעל איזה כוונתו לגרש ועיי' תוס' זבחים דף ג' ע"א בשכתב א' גט ע"מ שאם לא יגרש יהי' למי שירצה לגרש דהו"ל סתמא ולא הו"ל שלא לשמה ועיי' בהגהת מרדכי דאלו ציוה הבעל לסופר לכתב גט עד שיסכים הדיין לו דתלי' בברירה ועיי' בב"ש ובחלקת מחוקק סי' קכ"ג סע"ק א' דפירשו דלא אמרינן דכונת מינוי השליחת הי' על זה הגט שהסכים הרב דלא אמרינן ברירה וצ"ע דמאי ברירה שייך בזה די"ל דכונת הבעל הוא דיעשו שלוחים גם על הפסולים רק זה שיסכים הרב זה יתנו א"כ לא תלי' דין זה בברירה רק צ"ל דפי' במרדכי הוא היינו דכונת הסופר בכתיבה הוא על דעת הרב שאם יסכים דהא הבעל נתן רשות להרב לפקפק אף שאם יהי' מצד עיקר הדין כשר מ"מ יש בידו לפסלו א"כ כונת דלשמה בשעת כתיבה תלי' בדעת הרב והו"ל תולה בדעת אחרים וכן מצאתי בס' תורת גיטין שפי' כן רק לפי"ז לא מהני הך תנאי שימנה קודם כתיבה בכל פעם

סוף הל' אם כתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמס לשמה אינו גט ועיי' בה"ה שכתב סברה מנפשי' דגם ר"י מודה הכא דכריתות בעינן ודעת רבינו שפסק כרב חסדא דף כ' ע"א דתלי' דין העברת קולמס בפלוגת' דר"י ורבנן בשם הנכתב שלא לשמו דלרבנן לא הו' מן המובחר ואנן קיי"ל כרבנן א"כ ה"ה לענין כתיבת הגט ולא כרב אחא בר יעקב ועיי' בחי' מה שהערנו בחקירה אחת והיא אם כתב עליון הו' כתב ואם כתב גט לשמה והעביר קולמס שלא לשמה אי מהני ליפסל לפי שיטת רבינו חננאל דפסק כתב עליון הי' כתב וגם לפי ס' ה"ה בדעת רבינו דלא מהני להכשיר משום דכריתות בעינן משא"כ ליפסל י"ל דמהני כתב עליון ועיי' בתוס' גיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו שכתב דאפי' מאן דמהני כתב עליון היינו דוקא אי מתקן איזה דבר א"כ י"ל בשלמא בהי' מתחלה שלא לשמה ושוב כתבו לשמה הו"ל מעשה חדש א"כ הו' כתב אף בכתב שלא לשמה אח"כ דג"כ נעשה מעשה חדש ליפסל ולקלקל מ"מ כיון דגוף הכתיבה השנית שלא לשמה לא מיקרא מעשה דהא כבר נכתב בתקפו א"כ שוב לא נתחדש רק מחשבה של שלא לשמה א"כ לא אתי מחשבה ומבטל מעשה הראשון דהו"ל לשמה ומעשה גמור ואלים משא"כ בהי' כתב מתחילה שלא לשמה ל"ש לומר דלא אתי אח"כ מחשבה וסותר המעשה מתחלה דמאי מעשה הי' מתחילה שלא לגרש בו גם השת' יכול שלא לגרשה, ופשיטא למ"ד דיכול לבטל הגט גופא וטעמא דלא הי' עדיין מעשה כמש"כ תוס' דיש פרק השולח דוקא לגבי דיבור ל"ח כמעשה דלהוי בגדר לא אתי דיבור ומבטל מעשה משא"כ לגבי מחשבה ובוודאי אי כתב מתחלה לשמה ושוב העביר קולמוס סתמ' הו' לשמה דהשתא קיימא לגירושין רק להיפוך אי ככתב מתחלה שלא לשמה ושוב העביר קולמס סתמא בוודאי אף בסוטה דמהני סתמא מ"מ האי גיטא הוא בחזקת שלא לשמה לא מהני השתא סתמא ובעינן לשמה בפירוש

ודע אף שאמר בפה מלא כשהעביר קולמס על גט הנכתב לשמה והעביר קולמס שלא לשמה אפי' בדיבור לא מהכי דל"ש אתי דיבור ומבטל מעשה דהא הדיבור לענין שלא לשמה א"צ דהא סגי במחשבה לחודא לפוסלו דהא גט הנכתב רק במחשבה שלא לשמה כמי פסול אף שלא הוציא בפיו א"כ לא אלים להאי דיבור לבטל מעשה ולא אלים ממחשבה דל"ש אתי דיבור מבטל מעשה רק היכא דאי אפשר בלי דיבור משא"כ אי העיקר הוא המחשבה ולא בא התוספת הדיבור רק לבטל המעשה ולא לעצם הדבר כגון הכא דשלא לשמה מיקרא במחשבה לבדה, לא אתי דיבור ומבטל דיבור של הכתיבה הראשונה לפי ס' התוס' נמי, ואף ביותר לפי מש"כ במקום אחר דאם הבעל כתב הגט בעצמו אף קודם הנתינה מיקר' מעשה הכתיבה לבדה מעשה וודאי ניחא מה"ט דלא נקט רב חסדא רק גנו שנכתב שלא לשמה והעביר קולמס לשמה ולא להיפוך כנ"ל ויבואר לקמן בעזה"י

לענין חתימת העדים לר"א דפסולין רק מדרבנן בחתמו שלא לשמה צ"ע אי מחשב כתב עליון לשמה מתקן מילת' דנימא דהו"ל כתב לפי ס' התוס' כיון דמדאוריית' מגורשת ולפי ס' הרשב"א בחידושיו דף ג' גיטין דגם לר"א פסול מדאוריית' דהו"ל כמו שאר התורף ניחא

הל' ה' מי שכתב גנו לגרש את אשתו וכו' ולמה לא יגרשה לכתחלה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה עיקר השורש של אותו סוגי' היא גיטין דף ע"ט ב"ש אומר פוטר אדם את אשתו בגט ישן ועיי' בירושלמי שם שתלה פלוגת' דב"ש וב"ה לשיטתו ב"ש ס"ל לא יגרש אדם א"א אא"כ מצא בה דבר ערוה א"כ מזוהמת היא עליו ולא יבוא עליה וב"ה ס"ל אפי' הקדיחה תבשילו א"כ איכא חששא דגיטה קודם לבנה והנה רבינו דפסק לקמן בפ"י דלא יגרש אשתו ראשונה בלא ערות דבר והו"ל הכא לחלק דבאשתו ראשונה מותר לגרשה בגט ישן והכה באמת יש לדקדק הא תוס' בדף י"ז כתבו דמי שמגרש בפני עידי מסירה קלא אית לי' א"כ יודעים מתי גירשה הבעל רק י"ל איפכא לב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ מצא ערות דבר א"כ הו"ל גירושין זכות א"כ עדיו בחתומיו זכ"ל ומגורשת היא מיד בשעת החתימה א"כ אף דלא יתן לה הגט רק אחר הביאה מ"מ יאמרו העולם דתיכף נתגרשה בשעת החתימה א"כ הו"ל גיטה קודם לבנה וגם בלא"ה איתר' חזקת צדקת שלה דהא בלא"ה זינתה דהא בעלה גרשה ולא יתלו דבעל קידשה פעם אחרת באותו ביאה הא אכן קיי"ל כרב דמנגיד אמאן דמקדש בביאה א"כ לדינא לבתר תקנת' דרב א"כ הו"ל לבעל חזקת צדקת שלא קידשה ואכן רואין שעכשיו גירשה א"כ ע"כ היא זינת' בין תחלת גירושין א"כ שפיר כתב רבינו שלא מחלק בין זווג ראשון לזווג שני דגם בזיווג ראשון יש יותר סברא לתלות דגיטה קודם לבנה משום דחל תיכף הגט בשעת כתיבה, והא וודאי דין ברור באמת כה"ג אי מגרשה בגט פעם אחת שוב אין יכול לגרשה פעם אחרת באותו גט אף בלי נועם גטה קודם לבנה בלא"ה פסול דהו"ל כמו שטר שנמחל שיעבודו דבטל מתורת לשמה דכבר פעל פעולתו והשתא אי מקנה לו הגט הו"ל כמו שנכתב שלא בצוה הבעל וכ"כ הרשב"א בחי' בפ' המגרש, ועיי' בפירוש המשניות ברמב"ם שם בדף ע"ט דמשמע דמפרש הסוגי' דגט ישן היינו שכבר גירשה ושוב נתיחד עמה ולב"ש ולב"ה לשיטתו בהאי דפונדקי דב"ה חייש לשמא קידשה ומהני גט ישן דלא הי' בטל מתורת לשמה וב"ש בלא"ה ל"ח לקידושין בנתיחד עמה רק מצד חומר' עיי"ש דכן משמע מלשונו הטהור

הל' אמר לסופר כתב גט לפלונית ויהי' עמי לכשאכנסנה אגרשנה וכו' אינו גט מפני שלא הית'