עין מאיר (רמב"ם) קנג

נתינה טעו וסוברים דשוי' שליח בפירוש גם על הנתינה אף שמצד הדין באמת לא שוי' מ"מ כוונתו הי' להעיד על הנתינה ממש שראו עלי' הגירושי' רק שמצד אחר פסול משום דלא שוי' שליח וע"ז מהני גילוי מילתא למפרע ול"ד להעדים שראו ספק קרוב לו או לה עיי' בתשובת מיי' סי' א' לה' גירושין

ספק מעצמו נפלו או דחפתו רוח הז"ג עד שיודע לך בוודאי, כן הי' גירס' הראב"ד שהשיג עליו וגי' הרא"ש וטור ספק מגור', ונ"ל דלמאן דפסק מגורשת ה"ט דבאמת יש כאן חזקת כשרות דבוודאי לא יהרוג עצמו דעובר על לאו שבתורה ואת דמכם לנפשו' אדרש ואין לך איסור חמור מזה א"כ יש סברא לומר דדחפתו רוח עד דידעי' בבירור ובוודאי לפענ"ד לפי גוונא דתוספתא שעדיי' חי' לאחר כפילה נותן כ"ז שיש בו נשמה פשיטא דהו' מומר מ"מ איכא נגד חזקה זו חזקת הגט דעומד מעיקרא לנתינה כמש"כ כה"ג רבינו ספ"י מה' גירושי' וכה"ג כתבו לעני' שטר פרוע אוקמי אחזקת שאינו נפרע ולפי גירסא דבוודאי מגורשת, וכן מי שהי' מושלך בבור ואמר כלה שומע קולי וכו' עיי' בהמגיד ובכ"מ אמאי לא הביא רבינו

הל' י"ד וכן אם הגיע לשכרותו של לוט ואם לא הגיע ה"ז ספק עיי' בה"ה שנתן טעם לרבינו וק"ק אמאי צריך לזה הטעם הא כבר ביאר רבינו לעיל בה' אישות פ"ד ה' י"ס ומתישבן בדבר זה ופי' ה"ה שם משום דבחומר ערוה יש להחמיר א"כ ה"ה הכא בלא הגיע לשכרותו של לוט ה"ז ספק מצד חומר ערוה

הר' ט"ו אמר כשהי' בריא כתבו ותנו גנו לאשתי ואח"כ נבעת ממתי' עד שיבריא ואם כתבו ונתנו קודם שהבריא ה"ז פסול, עיי' בכ"מ שתמה הא בש"ס מבואר שהוא בטול אליבא דר"י ורבינו פסק כר"י ועיי' בהגה' מש"ל מה שהביא בשם ספר גט פשוט דע"כ פסול דאי בטול ע"כ נתבטל כל השליחות א"כ שוב כשהבריא אמאי א"צ לחזור ולימלך וע"ז הקשה ממ"ש מאי דאחדא במתני' ס"פ המביא עיי"ש, ול"נ לתרץ דברי רבינו דהנה עיי' בש"ס ר"פ ומי שאחזו דף ע' גמרא ד"ה אמר ר"ש ב"ל כותבין ונותני' גט לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין עד שיבריא פתח רשב"ל בכותבין ונותנין וסיים ר"י בכותבין לחוד משמע אבל אי כתבו כבר בעת בראותו נותנין מיד וע"כ טעמא דר"י הוא דהא כבר ידעי' דפלוגתא הראשונים דבכתיבת הגט א"צ שליחת רק צווי הבעל א"כ י"ל דה"ט דר"י כיון דבשעת שטותו אין הבעל ראוי' לגרש א"כ אי כותבין בעת שטותו הו"ל כתיבת הגט שלא לשמה כמו מי שכותב גט לאשה דעלמא כמבואר יבמות י"ב לכשאכנסנה אגרשנה וע"כ דכוונת הסופר היא אם יבריא ויהיה ראוי' לגט לתת א"כ הו"ל לשמה מ"מ השתא בשעת כתיבה אינו מבורר אם יבריא אף דסמי' בידן הא ר"י לס"ל האי סברה א"כ אמרי' אין ברירה ועי' בש"ס ביצה ל"ז דר"י ס"ל אף באיסור דרבנן אין ברירה וע"כ דס"ל בוודאי א"ב א"כ אף אם יבריא אח"כ אמרי' א"ב ובטל הגט לגמרי משא"כ אם נכתב כבר בעת בריאותו ואף השתא בשעת נתינה הוא שוטה מ"מ יכולי' ליתן שיחול אם יבריא משא"כ לדינא פסקי' דיש ברירה רק מדרבנן לחומרא א"ב א"כ הוא רק פסול ומש"ה נקט ר"י רק אין כותבי ועיי' לקמן פ"ג דמשמע מדברי רבינו דס"ל אין ברירה מתורה

הל' ט"ז מי שנשא וכו' וכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה עיי' במש"ל כתב בהגה' כ' הכמ"י ר"פ חרש הא דמגרש ברמיזה דווקא מקדש בכסף אבל מקדש בביאה אין לה תקכה, וכמו"כ כ' פ"ה מה' יבום כ ה"ה קטן שבא על יבמתו פחות מבן ט' קנה מדאורייתא משום דיבום א"צ כוונת קנין דהא אפי' נתכוין שלא לקנות קנה, והכה עיי' במש"ל בה' יבום שמסיפק ביבום אי בעי' ב' עדים דהו"ל ג"כ דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מבי, לפ"ז לכאורה יקשה היכא ביבם קטן שבא על יבמתו קנה הא מבואר ברמב"ם פ"ו מה. אלו ה"ט, דאין קטנה עושה שליח לקבלה דשליח קבלה צריך עדים ואין מעידים על הקטן א"כ מבואר מדברי רבינו אף בדבר ערוה שא"צ עדים לבירור הדבר אלא גזה"כ הוא שאין מעשה הקידושין חל ואפ"ה לא' מהני עדות בקטנה משום דאין מעידין על הקטנה א"כ ה"ה ביבם קטן אי מחשב כדבר ערוה אמאי מהני עדים ואף שלא קנאה להתחייב הבא עליה במיתה מ"מ איסור ערוה איכא כאן ואפשר לפ"מ דמשמע מדברי רבינו פ"א דטעמא דעדי' בגט משום דאי אפשר דהיום תהי' בחזקת איסור א"א ולמחר תהי' מותרת ויפטור הבא עליה ממיתה, וכן בקדושי' בא החיוב ע"כ צריכין אנו לעדי' משא"כ הכא דבלא"ה יבמה לשוק איכא באיסור לאו ומיתה והשתא נתוסף רק איסור בעלמא א"צ עדים

הל' י"ח המקדש קטנה ע"י אביה וכו' אין עושה נערה לקבל גיטה וכו' עיי' בלח"מ שהק' על רבינו דבה' אישות פסק רבינו דנערה יכולה לעשות שליח קבלה ומ"ש גירושין ונ"ל דהנה עיי' בקידושי' דף מ"ד ע"ב דמסופק הש"ס אי נערה יכולה לעשות שליח דאי כיד אביה דמי' אי כחצר אביה והא דמסופק הש"ס אי כחצר אביה אינו יכולה לעשות שליח אף דקיי"ל שליח עושה שליח עכ"פ חצר כמי שליח הוא ע"כ צ"ל דשליח קבלה בגירושי' מיקרא מילי דלא כמרדכי ס"פ האומר דכ' כיון דגמר הדבר הוא לא מיקרא מילי אלא מעשה רק י"ל כס' המרדכי ר"פ האיש מקדש דשליח הולכה של בעל בקדושי' אינו יכול לעשות שליח משום דהו"ל מילי אף דמוסר לו כסף קדושין דילמא לא תרצה לקדשה א"כ ה"ה בגט בשליח קבלה דלמא לא ירצה לגרשה א"כ אף דשליחות דנערה התורה זכי' לה השליחות מ"מ מיקרא מילי משא"כ בקדושין י"ל דס"ל לרבינו אף דג"כ תלי' בדעת הבעל דלמא לא ירצה לקדשה כיון דג"כ תלי' בדעתה כבדעתו לא מיקרא מילא משום דתלי' בדעת אחרים דהא ג"כ בדעתה תלוי' דלא כמרדכי משו"ה לא מיקרא מילי ונעשה נערה שליח

הל' כ' מי שהדין נותן שכופי' אותו לגרש וכו' ויכתוב הגט והוא כשר טעמא דהאי דינא איכא בש"ס ב"ב דף מ"ח הובא האי משנה דעירובי' ושקיל וטרי' הש"ס התם דטעמא דע"י כפי' מהני אף דבעי דעתו דבעל משום דתלוי' וזבין הו' זבינא ודחי הש"ס דטעמא התם מצוה לשמוע דברי חכמים עדיף, והכה בוודאי לפי האמת דהוכיח הש"ס דתלוי' וזבין הוה זבינא א"כ ע"כ טעמא בגט כפשוטא כפי' הו"א משום דתלוי' וזבין ה"ז דהש"ס דחי רק דהתם ליכא למשמע מיני', רק לפ"ז אי טעמא דכפי' מהני בגט הוא משום תלוי' וזבין ומאי תלוי' וזבין הוא בגט שנפטר משאר כסות ועונה א"כ בארוסה דאינו מחויב בכל אלו הוי תלויה ויהיב א"כ ע"כ נתת דבריך לשעורין דבארוסה עי כפי הו' תלוי' ויהיב, איברא עיי' תוס' ב"ב דף מ"ח, ד"ה אילימא שכ' דדבר שאדם מחויב לעשות הו' כמכירה והו תלוי' וזבין ועיי' בסוגי' דסיקריקון בחיד', ועוד דהאי טעמא הוא משום דנפטר משאר כו"ע א"כ אם מקדש אחרת שאם יגרש זו תהיה מקודשת א"כ לא נפטר ע''י גירושי' מכלום דהא חיובא בא ע"י קידושי אחרת, כנ"ל, ודע דבעניני