עין מאיר (רמב"ם) קנא

השליחות כנ"ל ואין להקשות לב"ש היכא כתיבא בקרא ונתן לה הא לדידי' מגורשת מצד החתימה דעדי' בחז"ל דלא בעי' אפי' הגיעה לידה עיי"ש ברא"ש ב"מ דכ' וברי"ף הא ליתא דגם ע"מ כרתי לר"א א"כ בעי' כתיבה עיי' במהר"י טראני סי' קכ"ז ח"א

הל' ו' אמר לב' או לג' אמרו וכו' הז"פ עיי' בכ"מ מה שהעיר בדברי רבינו והנה עיי' בהגהת אשרי בהמביא בתרא דהביא בשם ר"ש דע"ח יכולי' לשוי' שליח לחתום בשבילם והביא ראי' כמו לר"א דס"ל דהאי וכתב דקרא קאי על הבעל ואפי"ה שוי' שליח לכתיבה ה"ה האי וכתב לר"מ קאי אעדי' ויכולי' ג"כ לשוי' שליח, ודבריו צריכי' ביאור הא לר"מ ל"ד להך דר"א דהא גם לר"מ קאי האי וכתב אבעל כלר"א דחתימת ב"ד כמאה עדים דמו ול"צ עדים א"כ ע"כ פי' לר"מ או לר"א הכתיבה קאי אסופר ג"כ כעל הבעל וה"ה לר"מ קאי ג"כ אבעל כמו אעדים א"כ מאי ראיי' מייתי הא האי וכתב לר"מ קאי אסופר ואי כוונתו אי דס"ל דשליחות בעי' בכתיבת הגט דקאי אבעל כיש מן הראשונים ואי כתב סופר בעי' תורת שליחות א"כ היכי מדמה ראי' זו להך דינא דהכי הו"ל שליח עושה שליח בעדים העושים שליח לחתימה א"כ הו"ל מילי ולא מימסרן לשליח אחר וצ"ל דחסר כאן קיי"ל מילי לא מימסרן לשליח בכתיבה לר"א א"כ אף לר"מ כמש"כ התו' דלהכי צריך לעשות צווי היינו דווקא אי איתן העדים שבעל שוי' שלוחין אין יכולים לצוות לאחרים לחתום אין שליח ע"ש במילי משא"כ אי שוי' הנך עדי' רק שליח לחתום שמותם גופא היינו דאמרו לסופר שיחתום שם העדי' שמינה הבעל ולא שמם כה"ג משמע שמיירי רבינו שכ' שצווה לסופר לחותמם כה"ג שליח שוי' שליח על הכתיבה דכמו לר"א מהני הכתיבה ע"י סופר משום דהסופר כותב בלשון הבעל שהוא המדבר כמש"כ כותב הסופר בשם העדים מיהו הדבר ק"ק כה"ג דסיפר חותם שמות העדים המשוים לו לשליח אמאי מהכי לר"מ הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ועיי' בהגה' מרדכי סוף קדושין שצידד בכל עדות בשטר אמאי נאמנים העדים לומר לו חתמנו דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דיאמרו לא חתמנו משא"כ כאן דיכולים לכחוש הסופר שלא צוו אותו לחתום שמם וכתב ידן גופי' ליכא, ועוד דהא התקין ר"ג שיהיו העדי' מפרשים שמותיהם משום שימצאו עידי קיום דאי לא יפרשו לא ימצאו כ"כ עדים שיכירו שזה חתימתן א"כ אי חותם הסופר שמותיהו א"כ הו"ל כמו בפלוני עד ועוד הו"ל כמי שלא נחתם רק עד א' והכה בוודאי בגוונא הנ"ל דהיכא דסופר חותם שמותם בשליחותם אף אם הסופר הוא קטן ואחרים עומדי' ע"ג כמי מהני דהוא איכו מעיד כלום רק דבא בשליחות העדים ובדברי ר"ש הנ"ל הי' אפשר מקום ליישב החלקת מחוקק הובא בחידושינו ר"פ השולח שהמציא בסי' ק"כ ס"ק ט"ז דשנים סופרים שכותבין הגט פסול דכתיב וכתב לשון יחיד ולא שנים ועי' בשעה"מ שמחלק דוקא בתורף והקשיתי היכן ראה למידרש מהאי וכתב דב' פסולין לר"א הא לר"מ קאי אחתימה לפ"ז י"ל לר"מ אי הלשון אין סובל רק אחד לימא דקרא הקפיד דווקא אחתימת הבעל דחתימת ב"ד כק' עדי' ואי יש דרשה לר"מ דקאי אחתימת העדי' גופא מ"מ ע"כ צ"ל דהלשון סובל לשון רבים דהא קאי אחתימת העדים א"כ האיך אפשר דלר"א קאי רק אאחד מה לי לר"א או לר"מ וע"ז הארכנו שם בראיות ברורות ולפי ס' הר"ש נימא דבאמת קאי לר"מ אחתימת העדים היינו ב' עדים ומ"מ הלשון וכתב קאי רק ליחיד היינו אחד מהני כותב עדותו ועדות חבירו בשליחות השני וחותם שמו או סופר דעלמא חותם שמות שניהם ל"ש הכא להקשות מי איכא מידי דאיהו ל"מ עביד ושליח משוי' דהא כ"א ראוי' לחתום ומ"מ דברי החל"מ צ"ע ונדבר עוד מזה לקמן בעזה"י

ודע דאם פקח כתב בכתב לסופר שיכתוב אף דקיי"ל דבעי' עד שישמעו קולו כמבואר בש"ס גיטין דף ע"ב מ"מ בפיקח בכתב כשר דלא ממעט רק חרש משא"כ מי שראוי לבילה פיקח כשר והר"ן התם ס"ל דבטל אף שכתב לסופר והביא תוספתא פ"ב דגיטין דכתב שהוא בטל דמבואר בהדי' בתוספתא רק בדברי התוספתא מצינו גרסות מהופכות דתוס' עירובין דף י"ג ע"א הי' הגירסא פסול רק מדרבנן וכל מאי דפסול אם לא שמעו מבעל הוא רק מדרבנן וגרס' פסול וטעמא דרבינו ג"כ באומר אמר דפסול רק מדרבנן אף שלא שמע הסופר בס' הר"ן מ"מ פסול אבל הר"ן גורס בטל משמע מדאורייתא ואפשר לומר דלכ"ע אם הסופר עומד בשעת כתיבת הבעל שיכתוב לכ"ע הוי כאמירה בפה וכמו דקיי"ל לרבנן עדים דכתיבה כדיבור והו"ל מפיהם ולא מפי כתבם רק אם שלח הבעל בשעת ראי' אינו כדבור וכמו שהבאתי בחידו' ר"פ מ' שאחזו ס' זו בשם כנודע ביהודא ועוד יש מקום לפסול בשלח כתבו לסופר דהו"ל לגבי העדים כמעידים מתוך הכתב ואכן קיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם אף דהם אין מעידין על גוף נתינת הגט דעידי חתימה אין יודעי' אם מגרשה או לא מ"ו מעידין על גוף הכתיבה שבעל רוצה לגרשה והוא הכתב הגט דגט וכתב בשם הבעל אנא פלוני המגרש א"כ בעינן שישמעו מפי הבעל משא"כ אי חזו רק בכתיבה דבעל א"כ אינן מעידין גוף המעשה הנראה להם רק מפי כתב אף דאין עידי גט רק לקיום המעשה כמו בעלמא לשיקרא מ"מ פסול, ועיי' בתוס' שהקשה באומר אמרו דהו"ל עד מפי עד ותי' משום דל"ד האי עדות דאתי רק לקיום הדבר ולא איברא האי עידי לשיקרא ואי ס"ל לרבינו שמחה כהנך שיטות דע"י כתב ע"י סופר כשר או כס' התוס' דהא דבעי' שמיעת הבעל הוא פסול מדרבנן אתי שפיר כנ"ל דמכשיר או צווי העדים לסופר לחתום בשמם כנ"ל

הל' ח' הבעל שהביא גט בידו חתום ואמר תכו גט זה לאשתי הרי אלו יתנו לה אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום בו בטל או פסול וכו' עד שיגיע גט כשר, כ' הכ"מ בריש הלכה זו דרבינו אתא לאשמעי' דבעי' שהביא גט בידו חתום שכשר לגרש בו ולא חיישי שמא נכתב בפסול דאינו חשוד לקלקל בידי שמים עיי"ש ואף דרבינו לקמן חייש דחשוד לקלקל בידי שמים דבעל שאמר גרשתי את אשתי איכו נאמן מה''ט התם אין הגט מוכיח כלל רק מכח אמירה דידי משא"כ הכא כיון דגט בידו וחתום עליו עדים כמדויק בדברי רבינו גט בידו חתום א"כ כיון דלא חציף איניש לזייפה וע"כ דנחתם ע"י עדים א"כ העדים אינם חשודים לקלקלה ולא חתמו על גט פסול וא"כ לקמן חייש רק דאיכא חששא בצירוף דחס על פשיטי דספרי משא"כ הכא דכ' גט א"כ לא שביק היתירא ואכיל אסורא, ובסוף ה' רבינו מדקדק הכ"מ אמאי לא הביא רבינו דין דנאבד הגט דג"כ יש כח בידם לכתוב אחר לאפוקי ממאי דסובר רבא בהו"א דסבר נגמר שליחותייהו עיי' ש"ס ס"ג, ונ"ל דהנה עוד יש דקדוק קלוש בדברי רבנו דנקט שנמצא פסול או בטול לאחר שנתנו לה שכ' וחתמו ונתנו לה ומן הנתינה לא הוזכר בש"ס רק ספיקו דש"ס כיון דגם על הכתיבה עשאו שלוחים אי נמצא פסול א"כ כבר נגמר השליחות של הכתיבה אף דלא גמרו על