עין מאיר (רמב"ם) קנ

בשחיטת הפסח או קדושי' דלא חב לאחריני אבל תופס לב"ח, היכא דחב לאחריני אין כח בידו לשוי' שליח א"כ תירץ הש"ס הכא היא בפועל דהגיע לשליח גופי' הנאה מאותו שליחות דשכרו ונטל שכרו א"כ יש כח בידו להיו' שליח לחבירו אף דחב לאחריני כמו התופס עצמו אבל באמת פועל גופי' ג"כ מצד שליחות נגעו בה כנ"ל נכון, ודעת רבינו לפי מאי דמשמע מרא"ש שם כ"ב דס"ל דבעי' שליחות בכתי' הגט דכתב דפסול כתיבת עבד תלי' אי בעי' שליחות בכתיבה ורבינו ס"ל דפסול הכתיבה

הל' ב' אמר לב' כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין וכו' עיי' בס' דורש לציון דריש י"ג שהק' לשיטת ר"ת בנזיר ד' י"ב דהק' האיך אשה שוי' לחברתה שליח לושי את הקמח ותפריש חלה הא הוי' לי' מינוי השליחות על דבר שלב"ל כיון דמחוסר לישה, והק' הדורש הנ"ל הא בכתבו ותנו ג"כ מחוסר כתיבה א"כ על הנתינה הו"ל דבר שלב"ל, ולפי הנ"ל באמת י"ל דעל הנתינה באמת שוכרו רק המנהג אצלינו דנעשה ג"כ שליח ועיי' התם בהגה' בנו מהר"ש לאנדויא דמיישב דהתם מתחיל השליחות משעת כתיבה ונמשך עד שעת נתינה וכולי' חדא שליחות היא ועיי' בפני' בחידושי דהוספתי להקשות לשיטת הר"י הביאו הרשב"א בחולין דס"ל דתי' הש"ס דגדול עומד ע"ג היינו והאי גדול מכוון לשמה ג"כ ק' הא מחשבתו לא מהני רק בשעת כתיבת הקטן והו"ל מחוסר מעשה וגם אכל גט ק כיון דלפי סברת הר"י עיקר מינוי שליחות הוא על המחשבה היינו על הכונה א"כ נעשה שליח על דבר שעדיי' ל"ב לעולם דצריך כתיבה מקודם ושמעתי מפה הקדוש אמ"ו זצק"ל דסברת ר"ת היא רק התם בחלה שיתחדש מעשה חדש המביא חיובא דחלה ע"י דחיוב חלה על עיסה הוא א"כ הו"ל מחוסר עדיי' האי שליחות משא"כ בכתיבת הגט

וכן אם אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכו' והוא מגרש בו בכל עת שירצה וכו' מכאן כמי משמע דס"ל דמאוחר בין כתיבה לנתינה אינו מעכב ורק י"ל דבאמת בכ"ז שירצה ע"י שליח מיירי

הל' ג' וכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכו' עיי' בכ"מ ועיי' בתוס' ב"מ ד' י"ב ד"ה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו הא מיחזי כשיקרא ותיר' כיון דלוה גופי' כותב חיבתו לא שייך מיחזי כשיקרא, צ"ע בעדי חתימה בגט אי שייך תיר' תוס'

הל' ד' בשעת הסכנה כותבי' ונותני' ואשה נותנת שכר הסופר, עיי' במ"ל ועיי' בסדר הגט לרא"ש דס"ל דבאמת הבעל נותן שכר הסופר רק תקנו דאם היא נותנת ג"כ כשר דהפקר ב"ד הפקר כן פי' רש"י גיטין ד' כ"א, ועיי' בסדר הגט לרא"ש שכ' והבעל נותן שכר הסופר ואם נותנת האשה כשר דמשום עיגונא הקילו והפקירו ממון דאשה כאלו נתן הבעל, והנה לכאורה לזאת תלי' אי אמרי' דקני' דרבנן מהני לדאורייתא ועיי' באה"ע סי' כ"ח בשם ר"י ועיי' במרדכי כ"פ הזורק דס"ל דקני' דרבנן לא מהכי על האי תיזל ותיחד ותפתח הק' הא דברי ש"מ ככתובי' ומסורין דמי ופי' דקנין דרבנן לא מהכי ועיי' רש"י ר"פ הזורק דפי בהאי תיזל תיחד ותפתח מצד קנין אגב נגעו בה וע"כ ס"ל לרש"י דקנין אגב דאורייתא דלא כתוס' ב"ק דף י"א, או דס"ל לרש"י דקני' דרבנן מהני אפי' לגט שהוא צריך קני' דאורייתא וע"כ ס"ל לרש"י כתי' הרשב"א על קו' המרדכי התם אמאי צריך קני' הא דברי ש"מ ככתובין וכו' ותי' דהיינו לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה, ומ"מ הכא נ"ל דהיינו טעמא דמהני דאפקעי' רבנן לקידושי' מיניה רק לפ"ז ל"ל להפקר ב"ד בלא"ה בנתינת הגט כזה בלי הפקר יפקיע נתינת הקדושי' רק ע"כ צ"ל דהפקר ב"ד מהני אפי בדאורייתא ועיי' בסוגי' דפרוזבול בגיטין הל' ה'

הל' ה' וצריך שיאמר הבעל עצמו לעדים כתובו וחתומו הרי שאמר וכו' אבל אם אמרו הם לסופר לכתוב ולעדים יחתמו אע"פ וכו' הז"ג בטל שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכתבו עיי' בר"ן ס"פ התקבל מה שהביא בשם הרמב"ן ועיי' בלשון המרדכי אף אם שוי' שלוחים גם על הנתינה מ"מ מחשב מילי, וכ"ל דהא דבעי' שמיעת הבעל היינו דווקא למי שצריך לכוון לשמה אבל זה שכותב א"צ לשמוע מפי הבעל דהא חלוקים הם עיין ברשב"א בחי' לחולין ד' י"ב דפי' גדול עומד ע"ג והוא מכוון לשמה דכשר אף ע"י חרש וחרש אף מדבר ואינו שמע ואפ"ה כשר וע"כ שהכותב א"צ שישמע מפי הבעל רק העוה"ג מי שמכוין לשמה ועי' מה שהקשינו לדעת הרשב"א, ודע דלפ"מ שהערנו בחידושי' לסוגיא זו דלפי ס' המרדכי ס"פ התקבל דשליח לקבלה עושה שליח ולא מקרי מילי משום דנעשה שליח על גמר הדבר דהא א"צ מעשה אחריו לפ"ז בגט אשה היכא דאיכא זכות כגון במקום זנות א"כ הו"ל גמר הדבר, והנה דע כר"א אי אמרי' עדי מסירה כרתי א"כ ע"כ בעי' עדים בגט א"כ הו"ל מילי מ"מ היכא דעדי' בחתומיו זכין לו א"צ ע"מ דהא תיכף נתגרשה והשתא איכא ב' עדים בשעת חתימה היינו העדי' החותמי' והא דבעי' ע"מ היינו במגרשה בע"כ ובתורת גט משא"כ במגרשה מדעתה דנתגרשה מתורת קני' א"צ ע"מ וביותר לפי דעת רבינו דס"ל דע"ח לבד מהני אף לר"א א"כ י"ל בכה"ג מילי ממסרי לשליח מ"מ י"ל דפסול מדרבנן אף דמדאוריי' כשר ולא הו"ל מילי מ"מ פסול בכה"ג מצד גזירה דחתם סופר ועד דתצא מיני' חורבה בכה"ג, ודע דיש קצת ראיה מסוגי דכאן לס' הרשב"א ר"ג שכתב לר"א דס"ל ע"מ כרתי והאיוכתב קאי רקאכתי' וקאמר הש"ס מודה כ"א במזויף מתוכו שפסול ופי רש"י ותוספ' מדרבנן ורשב"א כתב שהוא פסול מדאורייתא כיין שחתמו הו"ל כשאר תורף כיון שהוא נצרך לגט, והכא מוכח דאל"כ אמאי פסלי' באומר אמרו משום גזירה דחתם סופר או להיפוך חתם סופר משום אומר אמרו הא הו"ל גזירה לגזירה דאף בלא יחתמו המה רק אחרי' הו"ל רק שלא לשמה בחתימה שפסול רק מגזרת אטו כתיבא אע"כ שהוא פסול מדאורייתא רק לפי' ס' התוס' ד' ס"ו, ד"ה הא כתב הגט ככתבו לר"מ אף דכתיבה א"צ לשמה מ"מ בעי' צווי הבעל א"כ י"ל ה"ה בחתימה לר"א, ודע דבשטר שחרור הא מקום לומר דליכא חשש דמשום כסופא דסופר יאמרו לו לחתום כיון דעדי שטר שחרור עבדי ג"כ איסור דמסייע ידי עברי עבירה כיון דהמשחרר עובר בעשה א"כ ל"ש כסופא דילמא אינו רוצה להכשילו, א"כ אפשר דוודאי אדון בשחרור עובר אלפני עור שהביא עדים לאיסור ג"כ א"כ אפשר בלא"ה מילי לא מימסרן לשליח בכתיבת השטר השליחות נתבטל דאין שליח לדבר עבירה כיון דזה המצוה לעדים עובר בלפני עור א"כ כיון דאין שליח לד"ע ממילא נתבטל כל השליחות והו"ל ככתב שלא בציוה הבעל עיי' תוס' ב"מ י"א ד"ה כהן דאמר לישראל וכו' ולפי הנ"ל י"ל דלב"ש דס"ל דלא יגרש אדם א"א אא"כ מצא בה ד"ע א"כ מילי מימסרן לשליח גט בכתיבה כיון דאיכא זכות לה עדיו בחתומיו ז"ל א"כ הו' גמר מעשה ואי עבר וגירש אף דמגורשת לב"ש מ"מ עובר בעשה דהו"ל לאו הבא מכלל עשה א"כ אין שליח לד"ע ובלא"ה נתבטלה השליחות