עין מאיר (רמב"ם) קמז

כלל כשר היכא דנחתנו פסול ולשיטת הרשב"א בחי' לריש גטין הוא פסול דאורייתא עיי"ש דהו"ל כמו תורף הגט אבל רבינו בה"ג כללא כייל דכל היכא דנזכר בדברי הגמ' פסול היינו דרבנן א"כ האי מודה ר"א פסול רק מדרבנן, ודע שיש לכאורה כאן עיון א' מה שיש לצדד בכור השכל והוא דהנה לכאורה יש לדקדק דהא מי שגירש אשתו מדעתו הטוב ורצון הוא מגרשה כדי שיהי' היא מותרת לינשא בלי שום עיכוב אם בכל פסולי דרבנן הנעשים הא לא ידע המגרש בשעת גירושין אמאי לא נימא דנתבטל כל הגט מכל וכל דאדעתא דהכא לא גירשה וכעי' זה נסתפק המש"ל מי ששוי' אשה לקדש לו אשה וקדשה בספק קידושין די"ל דעל ספק לא שוי' שליח, דקיי"ל דכל היכא דנעשה הפסול בנתינה לא מהכי דברים שבלב דהא אפי' תנאי שאינו כפול לא מהני דלא אתי מחשבה ומבטל מעשה כהאי וי"ל דהא עכ"פ פעל מעשה שמותרת מצד א"א אבל אי נעשה הפסול בחתימת עדים ופשיטא להנך שיטות גדולי הראשונים דס"ל דבעי' שליחות בכתיבה א"כ בוודאי אי חתמו שלא לשמה לכ"מ אי נמי לר"א אף דלא בעי' כלל חתימות עדים מ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן בעי אמאי מתגרשה באותו הגט נימא דלא מהני הגט ונתבטל מכל וכל, וגם הערנו עיי' בחי' ד' י"ח דתקנו דאשה נותנת שכר הסופר והא דמהני הא בעינן וכתב טעמא מבואר בש"ס משום הפקר ב"ד אף אי לא ידעה לאקנוי' א"כ בכל פסול דרבנן בוודאי לא מקנו רבנן הגט לבעל א"כ אמאי לא נימא שהוא פסול מדאורייתא, שוב ראיתי קצת דברי מרומזי' בפ"י שכ' השתא דתקנו דכותבי' בגט כדת משה וישראל מ"מ בכל פסולי דרבנן יש לפסול מדאורייתא דהא על תנאי זה כתבו ועיי' בפרק י' מי שאחזו מה שהביא בשם גט פשוט על מתניתין

הל' י"ט העדים שנותנין לה הגט בפניהם שצריכי' לקרות ואח"כ יתננו לה עיי' בדף י"ט ע"ב ועיי' לקמן בה' כ"א הרי שלא קראו הגט בתחלה ונתן לה הגט בפניהם זרקתו לאור או לים אע"פ שבעל אומר גט כשר הי' ה"ז ספק מגורשת וכ' ה"ה פי' כי היכא דאם קראו לא נאמן לפסלו כך אין נאמן להכשירו היכא שלא קראוהו מתחלה, והנה לכאורה יש לדקדק הא קיי"ל עיי' בסוגי' דב"ב ד' קל"ו דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה א"כ אמאי אין נאמן מכ"ש הכא דגיטה בידה הוא דאיתרע עכ"פ חזקת אישות לומר דגט כשר הי' במיגו דבידו לגרשה רק די"ל כיון שאין דבר שבערוה פחות משכים אפי' שניהם מודים לא מהני א"כ כיון דעדים גופא היינו העדי מסירה אין יכולין להעד בבירור שגט כשר הי' רק אנו מאמיני' לבעל מכח מיגו א"כ ע"ז ליכא עדים והו"ל כמגרש בלא עדים וצ"ל דמיירי בלא עדי תחימה, רק ראיתי רבינו לקמן לשיטתו דס"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי איכו נאמן אף שבידו לגרשה דבעל חשוד שקלקל בידי שמים כמי

הל' כ"ב זרק לה גט לחצרה לבין החביות בפני עדים ובקשו ומצאו מזוזה או שטר אחר אין חוששי' לה שזה שנמצא זה שזרק ובדברי רבינו יש קצת לדקדק בלשונו שכתב זרק לה גט לחצרה לפני עדים משמע דעדים ראו גט ועיי' היטב בש"ס פסחים דף י' בקבר שנאבד בשדה דאמרי' זה שנמצא זה שנאבד

ול' כ"ג העדים שחותמי' על הגט וכו' הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם כמו שבארנו עיי' בהגהת אשרי בפ"ק דגיטי' דעידי חתימה יכולין לעשות שליח לחתום בשבילם ועיי' בסוגי' דאומר אימרו א"כ אין מקום להצריך לרשום אם אין יכולין לחתום רק יש להם לשוי' שליח ויש לדון אי שייך בכה"ג כל מה דאיהו לא מצי למעבד לא מצי משוי' שליח ועי' בסוגי' דנזיר י"ב, קדושי' דף כ"ז, רק י"ל דבכה"ג ל"ש היכא דאינהו לא מצי לחתום דהוה ככאיב להו כאיב' והנה איידי דאיירי בוודאי יש לפקפק בדברי הג"א בשם רבינו שמחה דהאיך מהכי חתימה על ידי שלוחם הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שהעדים מצד עצמותם לא חתמו רק הסופר א"כ יכולין להכחיש הסופר שהם לא ציוו לחתום והו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ועיי' בהגהת מרדכי סוף קדושין אי העדים בעצמן יכולין להכחיש שזה אין כתב ידם והוכיח דאל"כ הו"ל עדות שאי יכול להזימה א"כ בסופר הו"ל א' במקום שנים, ועיי' בנודע ביהודא מה"ק אי בעינן בעדות גרושי' עדות שאי אתה יכול להזימה ועיי' בריש מכות

הל' כ"ד אע"פ שחתימת העדים בגט מדבריהם התקינו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט, מקור הלכה כובע מש"ס דף ל"ו ע"א ד"ה מפני תקון העולם רבא מתרץ לא צריכא אלא לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי תקינו ע"ח ועיי' שם ברי"ף וכן ס"ל לרבינו דעומדים בחדא שיטתא רב יוסף אמר אפי' תימא ר"מ ומאי תיקון התקינו שיהיו העדי' מפרשים שמותיהם ופי' רש"י מעיקרא לא היו חותמים אלא אכי עד ולא כתב שמו כלל, והכה איידי דאיירי בהאי ענינא אכתוב מה שיש לדקדק בדברי תוס' ריש גיטין שהוכיחו דהלכה כר"א בגטין ד"ה דף ד' ע"א דקיימי לן הלכה כר"א בגטין דכתבו להוכיח מש"ס דסנהדרין דף כ"ח מהאי מתנתא דחתימא עלי' תרי גיסא קאמר רב יוסף זיל אקני' עיי"ש דהוכיחי מדפריך רב יוסף אליבא דר"א ע"כ ס"ל כר"א והכא ר"י מתרץ אליבא דר"מ לעולם ע"ח כרתי וא"כ אם כסמוך על דקדוק תוס' אם כן יהיה סתירה בסוגי' הש"ס וצ"ע כעת, ואולי תרי רב יוסף הם, והנה כי כן אמאי נקט רבינו תרתי חומרות דקאמר דלר"א בלא עדי מסירה נמי מגורשת אם עבר ונתנו רק בעי עדי חתימה א"כ ע"כ ס"ל דהאי תקון העולם במתני' לר"א שנוי' כתירוצי דרבא א"כ א"ל דבעי שיפרשו שמותיהם הא תירוצו של רב יוסף הוא מהנך תרי דתירוצי סתרי אהדדי ולפי הנ"ל ניחא דרבינו הוכיח דע"כ תירוצי דר"י הוא קאי גם אליבי' דר"א ושני תקנות התקינו דאל"כ יסתור דברי רב יוסף כקו' הנ"ל, והנה באמת צ"ע קודם שתקנו שיהיו מפרשים שמותיהם א"כ האיך שייך עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם ופי' משום דלא חציף אינש דילמא עדים יכחישוהו ואי לא חתימא שמותם כלל ל"ש זאת ועיי' בב"ש סי' קל"ז סעי' א' שהקשה קו' אחרת בהאי שהעדים יפרשו שמם דמעיקרא כמי היו מפרשין שמם ועיי' בלח''מ

וכן התקינו שהעדים יחתמו זה בפני זה ואם חתמו זה שלא בפני זה ה"ז גט פסול עיי' בלח"מ שדקדק בלשון רבינו אמאי לא כתב בריש הל' בדין מפרשי' שמותיהם שאם לא פרשו ג"כ פסול אע"כ דכשר וכתב שפירש כמו שפירש הטור דמעיקרא היו כותבין שמותן רק שמות אביהם לא כתבו

וכן התקינו החכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר שטרות שמא תהי' אשתו קרובתו ותזכה תחתיו וכ' עיי' בתוס' גיטין ד' י"ח היכא יכול לחפות הא א"ל חזקת א"א ונימא השתא איתרע ותירצי דאית לן חזקה המתנגדת היינו הרי גרושה לפנינו וחזקת צדקות דודאי לא זינתה ועיי' בפ"י שם שהרחיב הדבור ושי'