עין מאיר (רמב"ם) קמו

אתי להקשות על ס' מהר"ם אלשקר מש"ס קידושין דף ס' ע"א גמרא ד"ה מהיום ולאחר מיתה גט ואין גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ומתרץ הש"ס התם מה הגט משייר גמרתו מיתה עיי"ש ברשב"א ומקשה הש"ס אדרבה גט מוציא מרשות יבם מיתה מכניס לרשותו וק' מאי מק' הא התם השיור לא הוי רק לעני' תפיסת הקידושין לעלמא דהו' א"א אבל לעני' זיקת יבמין הו' גט גמור א"כ לענין עלמא שפיר הו' הסברת רבא מה שמשייר גט גומרתה מיתה אע"כ דהוי גנו לחצאין א"כ מאי תירץ רבא גם לענין יבם ושפיר פריך אביי גט להוציא ומיתה מכניס לרשות יבם, ודע דלא הי' צריך רבינו לומר דבעי' עדים לעני' חיובא דהמגרש גופא דהא ס"ל לרבינו רפ"א מה' אישות לפי הבנת ה"ה דבא על הפנוי' לוקה א"כ פעל הגט לשוי' איסור על בעלה הא ליתא אפי' אי נחשב זאת לדבר ערוה מ"מ ע"ז מהני הודאת ב"ד דעכ"פ שוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא כיון שאמר ושניהם מודים שגרשה א"כ גם הכא לוקה ובאמת אי חשוב אף איסור פנוי' ד"ע א"כ צ"ל לדעת הרמב"ם בלא"ה בעי ב' עדים לאו משום איסור לכ"ע רק מצד איסור בעלה גופא ובמקום אחר דברכו דמחשב אתחזק אסור בכל פנויה

הל' ט"ז תקנת חכמים היא שיהיו העדים חותמין וכו' ואע"פ שהעדים בתוכו וכו' בין בפני אותן עדים החתומים בין בפני ב' אחרים שעיקר הגירושי' בעדי מסירה, עיי' בהגהת מיימוני דלא מיקרא חצי דבר דכל כת ראתה מה שהי' יכולה לראות ועיי' בתוס' גטין ד' ס"ג, וכ' בהגה' מיימוני דבעי צוה לעדים לחתום בפני ב' והכה י"ל דזה תלי' אי אמרי' דבעי' שליחות בכתיבת הגט וה"ה בחתימת עדים א"כ ה"ל כשליח להולכה דאפי' יש מגדולי הראשוני' שסברי דבעי' לשוי' בפני עדי' דהיינו דיעשה דבר חדש ידו כידה בדבר שבערוה דיהי' השליח תחת יד הבעל בזה בעי' ב' עדים בשעת מינוי השליחות משא"כ אי לא בעי' שליחות רק וכתב קאי אסופר ג"כ א"כ א"צ רק רצוי הבעל א"כ אין ללמוד זאת משליח הולכה ובשליח הולכה גופי' מפקפק הרא"ש בפ"ב בקדושין עיי"ש דלא מקרי דבר שבערוה והנה עיי' בהגה' אשרי בפ"ק דגיטין דהביא בשם רבינו שמחה דיכולים עידי חתימה לשוי' שליח לחתימה שהוא יחתום בשבילם והכה בשטר שחרור דאמרי' עדים בחתימה זכ"ל א"כ תיכף בשעת חתימה נשתחרר אי כמי בגט אשה במקום יבם אי אמרי' זכות הוא לה אי כמי כשזינתה תחת בעלה א"כ כ"ל דוודאי בעינן ב' עדים אחרים עומדים בשעת חתימה כיון דתיכף היא מגורשת בשעת חתימ' היינו לפי סברת הרא"ש בב"מ דף כ' דדבר שתחת יד המקבל לא בעינן אתי לידי' בסוף עיי"ש ואפשר כמי אפי' אם חתמו העדים עצמן בעינן ב' עדים אחרים עומדי' בשעת החתימה היכא דעדיו בחתומיו זכין לו היינו אי אמרי' בעינן שליחות בכתיבה היינו בחתימת העדים ועיי' בש"ס קידושין ד' מ"ג אי אמרי' שלוחו ש"א כמותו הו"ל כגופו א"כ אין מעיד על עצמו א"כ כיון דבשעת חתימת העדים הו"ל כגופו א"כ לא מהני עדות דידהו ובעי' עדים אחרים, רק י"ל בע"א המצרף עמהם סגי דהא בוודאי עדים בחתומיו ז"ל לא אמרי' עד שחתם העד הב' א"כ בשעת חתימות העד השני כבר נשלם השליחות דעד הא' ומצרף עם אחר ומהני דעדיו בחתומיו ז"ל שייך בגט והא דבעי' ונתן בידה היינו במגרש בע"כ משא"כ מדעת קני' ככל שאר קניינים דשטר ועיי' לקמן בפ"ט ה' ל"ב מה שהערנו בדברי רבינו בעזה"י ועיי' במש"ל התם

הר' ט"ז חתמי ב' ועבר ונתני בינו לבינה וכו' ה"ז כשר הואיל ועדים שבו כשרי' והרי הגט יוצא מתחת ידה וכו הנה רבים נתקשו בדברי רבינו אמאי כשר בלא עדי מסירה אם גם ס"ל כשיטת הרי"ף דלר"א כמי ע"ח כרתי עיי' בפ' המגרש ובר"ן מ"מ מצד דבר שבערוה בעי ב' עדי' מסירה בנתינת הגט דהנך עידי' לא על עיקר הגירושי' מעידים, והנה נ"ל דכוונת רבינו הוא כד דייקי' ללשונו שכ' הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה היינו דאכן דייקי' מכח עדים החתומים שבא הגט מיד הבעל ליד האשה דאיהי לא חציפה לזייף גט כזה כיון שחתמו עדים עליו א"כ אף דבשעת מסירת הגט לא היו עדי מסירה מ"מ השתא שבא לפני' באותו הגט הקיים עדיין שתצא מתחת ידה מהשתא עכ"פ חל כיון דראינו שבעלה רוצה לגרשה ובא גט מידו לידה א"כ ה"ל הגט מהשתא ע"י אכן הב"ד שהם העדים על דבר הערוה ולפ"ז בעי' השתא שיהי' גט קיים, והנה מתוס' ריש גטין משמע שזאת הסברא דבעי' לר"מ ג"כ ע"מ מצד דבר שבערוה אינו כ"כ מוסכם רק ר"ת מצריך משמע מצד חימרא בעלמא ונ"ל דהכה לכאורה אי אמרי' לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מוצא בה דבר ערוה והנה אם זינתה תחת בעלה דקיי"ל כשם שאסורה לבעלה כך אסורה לבועל והכה כ"ז שהיא א"א תחת בעלה הראשון בוודאי לא מצי לחול איסור סוטה לענין הבועל דכבר אסורה ועומדת מצד איסור א"א א"כ אימת יחול לבתר דמגרש אותה א"כ י"ל דמשו"ה בעי' ב' עדים לשוי' איסור מחדש היינו משום דהשתא חל איסור של סוטה לעני' הבועל רק התינח דאתי איסור סוטה בשעת הגירושי' אי אמרי' אין איסור חל על איסור גם בכולל אבל אי חל בכולל א"כ חל נמי הכא בשעת שזינתה תיכף מיגו דחייל על הבעל חל כמי על הבועל דחדא איסורא הוא א"כ ר"מ לשיטתי' דס"ל כריתות דף י"ד איסור חל ע"א ע"י כולל א"כ י"ל דבאמת הש"ס הק' אמאי לא מהכי מצד הודאת ב"ד כק' עדים דמי כמו בממון גופי' ואי משום דחב לאחרינא משום דהשתא חל איסור לבועל הא לר"מ כבר חל א"כ מהני הודאת ב"ד וכן פסק רבינו בה' מ"א עיי"ש דבאיסור כולל איסור חע"א ומ"מ ע"ח בעינן כמו שהסביר הרא"ה הובא בש"מ לכתובות בסוגי' דשני שטרות דשטר וגט היכא דיכול בעל דבר לטעון מזויף הוא אף שלא טעין מ"מ לא חשוב שטרא וגיטא דלחול כריתות ולא חשוב אלא כחספא בעלמא ועיי' בס' אבני מילואים ה' קידושין סי' ל"ז, לתירץ הראשון לרבינו אף דלא מהני נתינה קמיית' והשתא הא לא אמר הרי את מגורשת היינו השתא דאמרינן אכן סהדי י"ל כיון דרבינו סובר דכל אמיר' היא רק מדרבנן א"כ מהני עכ"פ אמיר' קמיית' אף דלא מהני הגירושין עד השתא, ועוד י"ל דהיינו טעמ' דרבינו דא"צ ב' עדים מצד דבר שבערוה דבאמת הא קיימ"ל דעדיו בחתומיו זכ"ל רק בגט אף דבידו לגרשה עכ"פ, מ"מ לא שייך עדיו בחתומיו ז"ל דחוב הוא לה מ"מ סילוקו של הבעל שייך משעת חתימ' אם כן בשעת חתימ' המה ב' עדים והו"ל דבר שבערוה רק שאין הגט חל עד שיגיע לידה והו"ל כמגרש אלאחר ל' יום דיהיו חלין הגירושין דאין צריך עדים רק בשעת נתינה

הל' י"ז היו עדיו מתוכו פסולין אפי' א' פסול וא' כשר ונתנו לה ה"ז פסול שנמצא כמזויף מתוכו, הנה מקור הלכה זו היא ריש גטין מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול וכן בחתמו שלא לשמה אף אי לא נחתמו כלל