עין מאיר (רמב"ם) קמה

בפרק המביא בתר' שהקש' על מימר' דש"ס דאשה כותבת גיטה ומקנה לי' לבעל הגט והא מחוסר מעשה קנין הוא בין כתיבה לנתינה ותירץ דמחוסר מעשה בגוף הגט בעינן א"כ בלא"ה א"ש הנ"ל בנשטת' הבעל, וכן צ"ל דאל"כ אמאי לא יפסל מה"ט בכתב גט לאשה דעלמא משום מחוסר מעשה קנין הקדושין אע"כ כנ"ל, ומ"מ הך דרשא דלה לשמה דרשינן גם במגרש מדעתה ג"כ בעי לשמה דאל"כ הו' הגט רק כמו שטר דעלמ' ובשטר פשוט לא מתיר האיסור של אשת איש שנתהוה ע'י קידושין ובעי לשמה כמו במגרש בע"כ, וכל הנ"ל הוא רק לפלפולא בעלמ' אבל לדינא חס מלהזכיר רק גם במגרש מדעתה ג"כ במחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה פסול דדרשא וכתב ונתן בכל אופן דרשינן במגרש בע"כ ובמגרש מדעתה

הלכה ה' כתב כל הגט על העלה הזרועה אע"פ שנתן לה העציץ וכ' ופסק רבינו כרבא גזירה שמא נקטום ואפשר אם העציץ הוא דאשה וזרעים של בעל אפשר דליכא למיגזר שמא יקטום דהא כולה דידה היא ומה לו לקטום

הלכה ט' ומניין שאין נותן לה אלא בתורת גירושין וכו' שנאמר ס"כ ונתן בידה וכו' ואם אמר לה אח"כ ה"ז גיטך הרי זה גט הכה דעתו כמבואר לקמן ה' י"א שא"צ לומר לה מדאורייתא ה"ז גיטך אלא בנותן סתם סגי רק שלא יתן שלא לשמה רק מד"ס צ"ל ה"ז גיטך ועיי' בבעה"מ, והנה יש לדקדק בדברי רבינו דס"ל לקמן פ"ט הל"ו הנותן גט לאשתו ואמר אם לא תתני לי מאתיים זוז לא תתגרש ולא אמר אם תתני הא"מ לא מהני דה"ט דהרמב"ם פסק כר"מ דלא אמרי' מהן נשמע לאו וה"ה מכלל לאו לא נשמע הן א"כ לא אמר כלל הרי את מגורשת וק' אמאי פסק איכו גט הא הכא ס"ל דהרי את מתגרשת צ"ל רק מדרבנן וי"ל דהתם מיגרע גרע כיון דאמר ההיפוך לבד אם לא תתן אין את מגורשת ומכלל הן נ"ל לא אמרי' גרע מסתמא, והכה אחת יש לחקור אף להך שיטת דסוברי' דבעי' שיאמר הבעל מדאורייתא הא"מ אי מהני זאת בכתב אי כתב זאת על כתב הרא"ם אע"ג דכבר נכתב בשטר מ"מ בשעת נתינת הגט לא קאמר כלום משא"כ בכותב בשעת נתינת הגט לידה הו"ל אמירה בשעת נתינה ועיי' בנ"ב מה"ק דכתב אע"ג דאמירא חשיבא מתוך הכתב היינו בשעת כתיבה ועיי' בתוס' ר"פ ר"פ מי שאחזו אי מיקרא כתיבה אמירה והא דאמר רב כהנא בפ' מש"א דף ע"א חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כתבו גנו לאשתי כותבי' ונותנין היינו שמצוה מתוך הכתב לסופר דבעי' צווי הבעל ויש להביא סעד לזה דיכול לדבר מתוך הכתב לאשה ה"ז גיטך דאל"כ האיך קתני כותבי' ונותנין גט לאשתו הא כיון דצ"ל הז"ג מדאורייתא א"כ צריך שליחות גם על האי אמירה א"כ כל מה דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח אע"כ דחרש גופי' יכול לדבר מתוך הכתב לאשתו ולומר הז"ג וא"ל דהא מחוסר בין כתיבה לנתינה כתיבת האי דבור כיון שצריך לנתינה גופי' לא שייך לומר מיקרא מחוסר, וג"כ אי אמרי' דבעי' שליחות בכתיבת הגט כבשאר שליחות דכל מ' דהאי וכתב קאי אבעל כמבואר לקמן שיטת החולקים בזה א"כ ק' ג"כ דהנה ועיי' בתוס' עירובין דף י"ג דס"ל דבעי' שיאמר בפירוש בשעת כתיבה שכתב לשמה א"כ הא מחוסר אמירת הבעל ואין יכול לכתוב ולא מצי שוי' שליח רק משמע מתוס' דהאי אמיר' בשעת כתיבה הוא רק מדרבנן וצ"ע בכ"ז, ודע דיש ג"כ להסתפק אי יכול לעשות שליח על האי אמירה מלבד השליח שנותן לה הגט די"ל דהו"ל מילא מילא לפי' מוהרימ"ט סי' קכ"ז רק בכל שליח כיון שמוסר לו מעשה של נתינת הגט מהכי גם להאי דבור משא"כ על דיבור לחוד ועיי' בחידושי מה שדברנו במוהרימ"ט ועיי' במרדכי ר"פ הא"מ

הלכה י"ב גט שהי' מוכח עג"ק ואמר לה הז"ג עלי מעג"ק ונטלתו אין מגורשת דבעי' ונתן בידה ולא שתקח מעצמה ועיי' בר"ן פ' הזורק ועיי' בתוס' רי"ד קדושין דף ו' והנה דעת הר"ן אפי' נתן לה בתורת פקדון ושוב אמר לה הרז"ג מהני דעכ"פ בא מידו לידה מתחלה אע"ג שלא בא בתורת גירושין מהכי והנה לפי"ז כ"ל הא דפליגי ר"י ור"ל ר"פ מי שאחזו במי שנשתתק ואמר אל תכתבו אמרי' דלא מהני חזרתו וכותבי' גט לאשתו כיון שאמר בשעת שהוא ברי, והכה בוודאי חזרת הנישתתק יש להסביר אמאי לא מהני דהכה לא אמרי' לר"י אתי דבור ומבטל דבור היינו דבור של ברי שהי' מתחלה ברי משא"כ דיבור גרוע לא מהני לבטל דיבור טוב והכה י"ל דלא פליגי רק על הכתיבה דלר"י אין כותבי' עד שיבריא אבל אם כבר נכתב נותנים מיד דעכ"פ לזאת מהכי נתינתם דאם יבריא אח"כ ויאמר הז"ג ומהני נתינה דידהו דליהוי עכ"פ נתינה מידו לידה דהא אע"ג דבעל לא ראוי לגרשה באותו עת שנשתתק מ"מ בתורת פקדן יכול ליתן לה דלהוי אח"כ בשעת גירושין נתינה מידו לידה וכן נ"ל אם שלח לה ביד שאינו בתורת גירושין מיקרא עכ"פ הגיע מידו לידה דלענין פקדון הני אע"ג דאינו מגורשת מ"מ ידו דשליח כיד בעל וה"ז נתינה מידו לידה

הלכה י"ג ומניין שיתננו לה בפני עדים הרי הוא וכו' וא"א שתה' זו היום ערוה והבא עלי' במיתת ב"ד ולמחר תהי' מותרת בלא עדים לפיכך וכו' עי' בה"ה שתמ' על טעם זה שהרי אשה דאנו יודעים בוודאי שהיא א"א והלכה למדי' הים ואמרה מת בעלי נאמנת עי"ש בה"ה ובלח"מ, והנה פעולת הגט הוא להתירה לעלמא משום איסור א"א ולאוסרה אותה באיסור חדש של גרושה והנה בוודאי אי אפשר לומר דלבעי' עדים לשוי' איסור חדש של איסור גרושה כיון דאתחזק איסורא דא"א בוודאי אמרי' מחזיקי' מואיסור לאיסור והו"ל כלא אתחזק שום היתר לעכנ' איסור גרושה ובוודאי אי אמרה היא גרושה היא וקבלנו עדותה נאמנת ושוב כשמקדשה כהן והתרו בו ב עדים לוקה והו"ל כהאי שפסק רבינו בה' סנהדרי' ע"א שאומר חתיכה זו חלב והחזיקו עדותו ושוב בא א' ואכל החתיכה לוקה והכא אף דאתחזק היתר מצד איסור גרושה מ"מ מחזיקי' מאיסור א"א לאיסור גרושה והו"ל כמו שלא אתחזק לא איסור ולא היתר א"כ בוודאי נאמנת (ועיי' בתוס' ריש גטין ה"ג בחב לאחרים אינו נאמנים) וג"כ אי אפשר לומר על איסור גרושה דהו"ל דבר שבערוה פחות מב' היינו לעשות איסור חדש כמו קידושי אשה לשוי' איסור על כ"ע הא איסור גרושה לא מיקרא דבר ערוה, רק סברת רבינו היא תורה דבעי ב' עדים דשוי' היתר באיסור דבר חדש להתירה באיסורא א"א שהי' מתחלה, ולפ"ז צ"ל בלא נתגרשה אלא מאשה דפסולה עכ"פ לכהונה כמבואר בש"ס ר"פ המגרש אי בעי' ג"כ ב' עדי' לסברת רבינו דל"ש האי טעמא דבלא"ה אסורה לכ"ע מצד איסור א"א ולא פעל האי גיטא רק לשוי' באיסור חדש דגרושה לכהן, ועוד צריך למוד לפי דעת מהר"ם אלשקר בתשובה שצידד לומר במגרש מחמת אהבה שאינו מגורשת רק לעני' שלא תהי אגידא ביבם אבל מ"מ צד אישות כשאר לעני' כ"ע אי צריך ב' עידי מסירה ואפשר כיון שבא לאוסרה ליבם דאיסור אשת אח ע"י גירושין דידי' הו"ל איסור חדש ובעי' ב' עדים, ואיידי דאיירי בי' יש לכאורה מקום אתי