עין מאיר (רמב"ם) קמד

הקפיד' דווקא אגופה וידה ולא נימא דשליח יהי' ידה, ובאמת דריבתה תורה מונתן אפי' חצירה וגנה א"כ גלי לן קרא דלאו דוקא ידה דה"ה שלוחה, והכה באמת הי' אפשר לאמר הא דהקפיד תורה דבעי ונתן בידה היינו דוקא במגרש בע"כ אבל במדעתה שהוא מצד קנין כקנין שטרות דעלמא הסברה נוטה דמהכי שליח כמו בעלמא, דבזה לא נכתב קרא דונתן בידה ועיי' בפ"י ר"פ הזורק על שיטת רש"י דבגט מהני קניין אגב ואע"ג דלא אתי ברשותה והא דכתיב בידה היינו אם מגרשה בע"כ דגלי לן קרא קניין בע"כ בגט מה שא"כ בעלמא א"כ דווקא בעי' הגיע לידה א"כ באמת הא דגלי לן קרא מושלח ושלחה שאשה עושה שליח באמת מדעתה אבל בע"כ בעי דווקא הגיע לידה משו"ה כתב רבינו וצריך כשהגיע גט ליד האשה כיון דמייר' גם בשלא לרצונה כמוש"כ באות א' אבל באיש מהני בכל ענין, רק יש לפקפק כיון דקרא מייר' במגרשה בע"כ ועל זה קאי ושלחה דמרבינן שליח לקבלה חזינן דגם בע"כ מהני שליחות, רק קשה לצייר בגרושין בע"כ שהיא תעשה שליח לקבלה, ואף שדברינו לא על אדני האמת כוננו מ"מ כ"ל אם האשה עשתה שליח לקבלה דנתינה לידו דשליח בעי מצד קניין אבל אם השליח מקבל בע"כ אף שלא חזר משליחתו לא מהני דלא גלי לן קרא קנין בע"כ רק ונתן בידה ואין לך בו אלא. חדושו כנ"ל, ואף דמהני בחצר בע"כ, חצר שהיא עומדת בצידה גלי לן קרא דמהני כמי דומי' דידה כיון דבחד קרא כתיבא ונתן בידה כנ"ל ויבואר לקמן, ודע דר"פ הזורק הק' הש"ס בשחרור דעבד אמאי מהני ע"י עצמו מה שקנה עבד קנה רבו הנה בוודאי עיקר הקו' לא היתה מצד קניית העבד הא שפיר מהני כיון דשחרור איתא בע"כ א"כ למי יהי' כיון דגלי קרא קניינים אלו בע"כ לענין ט אשה ושחרור מ"מ ל"ש זכות האדון בהאי קנין מה דזכי קרא לעבד דלא עדיף קניין העבד מקניית הרב עצמו דאיהו גופי' לא זכי בקניין בע"כ, ועוד הא משכחת בכתב השטר שחרור על איסור הכאה ול"ש זכי בי' מצד גוף הנייר ואפי"ה מפקיע בי' כח האדון מעבדותו אלא ע"כ עיקר קו' הש"ס היא רק הא לא נפקא מרשות האדון ועדיין מוכח בקופסו ובעי בוודאי שיצא הגט מרשותו של בעל כבכל קנינים וזו היא ג"כ ס' רש"י ר"פ הזורק דפי' דקנין אגב מהכי והקש' עליו הראשונים א"כ אמאי מצריך רבא דליקני' לי' להאי דוכת' בשכיב מרע גיטין דף ע"ז ע"ב הא לא בעו ציבורין ולאו קו היא בגט בעינן שיצא עכ"פ מרשית האיש א"כ כיון דלא יקנה לאשה האי דוכתא הו"ל רשות הבעל ואין להקשות דהו"ל להפקיר האי דוכת' הא להפקיר ג"כ אסור בשבת א"כ הי'צריך לעבור שני איסורים

הלכה ג' ונתן בידה מלמד שאינ' מגורשת עד שנתן הגט בידה או ביד שלוחה וכו' והנה לכאורה יש להסתפק בהא דבעי ונתן בידה הא כתב הר"ן בפרק הזורק אפי' נתן לה הגט מתחלה לפקדון ושוב אמר לה יהי' לך בתורת גירושין מהני ולא מיקרא טלי גיטך מע"ג קרקע אי מפקיר הגט רק לגבי דידה דמקרי הפקר לגבי חד עיי' נודע ביהודה מהדור' ת"ל סי' קנ"ד חלק יו"ד אי מיקר' גט כה"ג או הקפיד' הוא דיבוא מבעל לה דהיינו ממונו יהופך לממונה או צריך רק להגיע לה ע"י הבעל כיון דלא הפקיר רק לגבה א"כ הו"ל אתי מבעל לידה והנה וודאי בקידושין כה"ג הסברא נוטה דמהני בהפקיר פרוטה לגבה ואמר תתקדשי בו דהא אתי עכ"פ הנאת פרוטה ע"י גרמתו לה והא אפי' אחר שנתן לה פרוטה ואמר תתקדש לאותו פלוני מקודשת

הלכה ד' כיצד כתב לה הרי את משולחת וכו' והנה ידוע בנתינת גט לאשה אף המתגרשה בע"כ קני' לגט היינו לגופה דנייר אע"ג דבכל התורה לא מצינו קנין בע"כ של המקבל שאני גט דקני אף בע"כ וטעמא נ"ל דהנה מבואר בפרק מי שאחזו איתקין הלל הזקן דנתינה בע"כ שמה נתינה ויש בזה ג' חלוקי דינין דמי שנותן מתנה לחבירו בע"כ לא קני כמבואר בחולין ובריש פרק השולח ובפרעון חוב שהוא שלו ממש קונה אפי' בע"כ אפי' לא נתכוין לקנות ואף בע"כ גמור, וכל השקל' וטרי' הוא רק כגון בע"מ שתירת מחיים אי כמי בפדיון בתי ערי חומה דאף הנתינה אינה ניתנת למקבל בחנם וגם אינה שלו ממש רק באה מדעת הנותן אם ירצה ואין חיובא ליתן לו וכעין זה הוא נתינת הגט לאשה כיון דעכ"פ בלי לן רחמנא דיש ביד הבעל לגרשה אפי' בע"כ א"כ הו"ל כפדיון ביתו כיון דע"י גירושין היא מפסדת שאר כסות ועונה א"כ קני' לי' הנייר הבאה מחמת הבעל אף בע"כ, וזה נתינה בע"כ שמה נתינה וקני' ויש להסתפק להיפך דעד כאן לא מצינו רק דקבלה בע"כ הוי קבלה אבל נתינה בע"כ של נותן אי מהני לא מצינו והא דבעי' בגט ובקרבן שיאמר הבעל רוצה אכי היינו משום דבאילו דברים תלי' ברצון אבל אי נתינה בע"כ ל"ש נתינה לא שמענו וכגון בתרומה אי יצאו הבעלים ידי נתינה בע"כ דנותן דהא ג"כ החיוב על הבעלים לתת אי מהני, ולא דמי לתלי' ויהיב דקנה המקבל התם אגב אונס גמר ומקנה אבל הכא לא מייר' בתלוי' רק בע"כ בעלמ'

הלכה ו' ומציין שלא יהי' מחוסר מעשה בין כתיבה לכתיבה שנאמר וכתב ונתן וכו' שלא יהי' מחוסר קציצה הנה אף שגם כתב ע"ג רוח חיים קיי"ל דפסול אף שבידו ליתן לה כל הפרה אפי"ה הוא מחוסר קציצה ורציתי לאמר דהיכא דאפשר בלא"ה לא מיקרי מחוסר, ודע דמחוסר מעשה שהוא פסול רק אי מחוסר בגט גופה איזה דבר משא"כ אי מחוסר בבעל כלום אף שהוא דבר הצריך להכשירו דגט כ"ל דלא נפסל בכך כגון אם נשטתה וצריך סמים לרפאות ומחוסר עדיין דלאו בר גירושין הוא אפ"ה לא מיקר' מחוסר דאל"כ מאי קאמר הש"ס ר"פ מי שאחזו מי שצוה לכתוב גט ונשטת' בנתיים משמע אף שנכתב קודם שטותו מותר ליתן אותו הגט לאחר שהבריא משטותו דלא תלה הכתוב דלא יהי' וחוסר רק בהכשר הגט בגופ', ועיי' בר"ן דמחוסר קני' אי מיקר' מחוסר ועיי' ברשב"א דהך בעציץ הא יכול להקנות לה דוכת' עיי"ש וי"ל דזה הדין הוא רק במגרש בע"כ דהפקעה היא ככתוב בתורה משא"כ במגרש מדעת' לפמ"ש לעיל וכן כתב הפני יהושיע ר"פ הזורק דנשתנה דינו והוא כשאר קניות שטר ולא יצא זה הגט מהאי קרא מוכתב ונתן א"כ לא ממועט מחוסר בנתיים ולפי"ז אתי שפיר מה שהקשיתי בחידושי דף פ"ז לר"א בשגירש בעידי חתימה לשיטת הריף אמאי לא מיקר' מחוסר מעשה כיון דוכתב לא קאי רק אתורף עיי"ש דמשכחת במגרשה מרצונה, ויש לעשות קצת סמוכין כדברינו מש"ס ר"פ הזורק בהאי שכ"מ דתקיף לי' עלמ' דקאמר רבא תיזל ותיחד ותפתח וקשה הא מחוסר קנין בין כתיבה לנתינה דהא לאחר קנין נעשה הנתינה אע"כ התם במגרש מדעתה לא מגרע מחוסר מעשה בנתיים רק יש לדחות דהתם זה הקנין גופ' מיקר' הנתינה כיון דגיט' וידה באים כאחד, היינו חצירה, וכן בהקנה לה העבד וגט ביד העבד דאמרינן בכפות דמגורשת ג"כ צריכה לעשות קנין בעבד, ושוב ראיתי בר"ן בפרק