עין מאיר (רמב"ם) קמג

על הרמב'ם הלכות גירושין פרק א' מרום מראשון, יסייעני לבאר פרק ראשון הלכה א' ד"ה אין האשה מתגרשת וכו' והנה נתחיל בהקדמת הרמב"ם, פתח ואמר הל' גירושין יש בכללן ב' מצות א' עשה ואחת לא תעשה והעשה שיגרש בספר, וכן מנאה מצוה רכ"ב במנין לספר המצות למגרש בספר כריתות, והנה בוודאי האי עשה היא כעשה דזבחת אם תרצה לאכול תזבח אבל איכו מצווה לאכול ולשחוט כמו כן הכא אם לא תמצא חן בעיניו אינו יכול לגרשה בע"כ בלי ספר ויגרשה מביתו וע"ז בא הקרא להזהרנו דווקא ליתן לה ספר כריתות ולמעוט' דאין מתגרשת בכסף, אבל ליכא חיובא לגרשה אף לב"ש במצא בה ערות דבר רק רשות הוא דאי הו חיוב' לגרשה אם לא תמצא חן בעיניו ויהי' ענין גירושין עצמם מצות עשה א"כ יהי' מותר לגרשה בי"ט אם הגיעה השעה שלא מצאה חן בעיניו והאיך אתי שבות דרבנן ועקר עשה דאוריית' המוטלת עליו בכל רגע לגרשה והו"ל כעשה דוהשב אף דיכול לגרשה למחר מ"מ כל רגע עובר בעשה, ובוודאי אין להביא ראי' מאונס שגירש אמאי לא קאתי העשה והי' אם לא תמצא וכו' ושלחה וידח' הל"ת דלא יוכל לשלחה כל ימיו אע"כ דזאת רק מצות רשות אם רוצה לגרש, הא לית' דע"ז גופא נאמר הלאו דלא יוכל לשלחה ול"ש לאמר עשה דוחה לל"ת וכמש"כ תוס' ריש יבמות בסוגי' דעלי' ועיי' בצל"ח שהק' קו' כעין זו דלית' עשה דושחטו את הפסח וידח' לל"ת דלא תזבח על חמץ דם זבחי ולפי הנ"ל ל"ק הא האזהר' נאמר' על זאת גופ'

סוף דבר השכל נוטה דעיקר מצוה מתיחס' רק אי רוצה לגרשה שיגרשה בשטר והנה בוודאי מצוה זאת היא העיקר בבעל ולא באשה שהוא המגרש ואף במתגרשה ע"י שליח שלוחו כמותו, (ועיי' בפרי מגדים לא"ח בפתיחה להלכת שבת ד"ה וסבור הייתי) ובזה הי' אפשר לתרץ קו' הפ"י סוף גיטין שהק' לב"ש בעבר וגירש אמאי מגורשת נימא כל מילת' דאמר רחמנ' ל"ת אי עביד לא מהני ותי' דבעשה מהני, ולפמש"כ י"ל דבאמת כיון שאם רוצה לגרשה א"כ מצוה עליו לגרשה בשטר א"כ אתי עשה ודחי ל"ת דהו"ל לאו הבא מכלל עשה דגרע ול"ש מאי אולמא האי עשה מהאי עשה כמבואר במקום אחר וכן כתבו האחרונים, ועוד דזאת העשה אפשר למיעקר ביד אדם דאם תזנה היא ועיי' בכתובות דף מ' אי אמר' לא בעינא והסביר הרשב"א דעשה דאפשר למיעקר בידי אדם ל"ד לל''ת וכן הרשב"א בתשובה ה"ה עשה דוחה עשה בכה"ג וי"ל דהכא ליכא בידה דלמא לא ירצה שום אדם לזנות עמה ולא יכולה לעקור העשה, ועוד דבאמת מעיקר עבד הבעל איסור דהא ע"ז גופא הזהיר' תורה רק בדיעבד ל"ש לא מהני דאמרינן להיפך מאי אולמ' ועיי' בנודע ביהוד' מהדור' קמא בסופו, והנה זאת יש לחקור בשטר שחרור מה דינו אי מקשינן לגט ג"כ לענין זאת והנה בשחרור מורה לנו דין תורה דאיכ' העברת עשה דוהתנחלתם והנה בוודאי ל"ש דאי עבר ושחרור דאע"ג דעבר בעשה מ"מ מקיים מצד אחר מ"ע ספר כריתות רק דמתחילה הזהיר' תורה כיון דמצוה זאת של ס"כ היא רק רשות וזאת העשה של והתנחלתם חובה עליו שלא לשחרר מ"מ מצוה הבא בעבירה היא וליכא למימר שקיים מצוה ע"י עבירה, ועוד דהא ל"ש למילף לענין זאת שחרור מגט דהא לשמואל דס"ל המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור א"כ ראינו דשייך בי' הפקעה אחרת משא"כ באשה, והנה אין להתעקש ולומר אפי' לדידן שייך נמי הפקעה מצד אחר כגון שנותן מתנה לעבד שטר לקנות את עצמו, הא לית' דזה השטר לא מהני לענין היתר בת חורין דהו"ל רק כאילו מוכרו לאחר אבל לענין איסור לא פקע כח עבדותו ועיי' בקצ"ח שהקש' ל"ל בכל שטר שחרור לשמה להני השטר מצד שטר מתנה עיי"ש ל"ד למפקיר כח עבדות כנ"ל

ואחר זאת הקדים רבינו עשרת הדברים שעיקר דיני גיטין תלוי' בהם ומנאם כסדר, ובדיבור ג' כתב ושיתנהו לה, ויש לדקדק דבכלל י' כתב ושהי' הבעל או שלוחו ואמאי לא כתב ג"כ בכלל ג' בנתינה לאשה לה ולשלוחה, הא מבטן אחד יצאו אלו העקרים דיני שליחת האשה כבאיש, והכה באמת צריך למוד בענין שליחת הגט באשה לקבלה, אמאי מהכי דהנה עיי' בתוס' רי"ד ר"פ האיש מקדש הקשה אמאי לא מהני שליחת בכל מצות עשה כהנחת תפילין וכדומה ותירץ דדבר דתלי' רחמנ' בגוף האדם כמו לאות על ידך לא שייך לאמר דיעשה גוף של השליח כגוף של המשלח וידו כידו דווקא היכא דלא הקפיד' תורה דיעשה בעצמו כגון שחיטת הפסח אבל היכ' דהקפיד' דוקא בגופו ל"ש שליחות, ויש לדקדק לפי"ז אמאי מהני שליחת לקבלה באשה הא כתיב ונתן בידה נימא דתור' הקפיד'