אם יעקב ח

משום דק"ש מדאורייתא. וכ' לעיל דאם ק"ש מה"ת גם כהן אסור לאכול, שפיר ק' קוש' התוס' כו' ע"ש. ול"נ לכאורה דהעני שאין לו נר בכדי לאכול סעודת הערב לפניו, מתפלל תפלת הערב כר"י דמפלג המנחה ז"ת ערבית, ושפיר קאמר משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח הוי התחלת זמן, וכמ"ש לקמן (ד' כ"ז ע"א) דעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד ואכמ"ל

(דף ג' ע"א) ועל כל משמר יושב הקב"ה ושואג, להסביר ע"ד המליצה למה שואג דוקא בחלוקת המשמרות, יען שנדמה הגלות ללילה, ע"כ בשעה שמתחלקות הגזירות בכל זמן שצריך הוא להסכים על הגזירה, לזאת הוא שואג, משום ב' דברים, א) להראות אהבתו אליהם, שלא מאס בהם אלא משים דבי נשבעתי, ב') כדי לעורר ולהורות רחמים לפניו, שהיא לו עת רצון, ורצונו כעב מלקוש, אם יתעוררו בהתפעלות תחנונים, ותשובה גמורה, ולכוין בשעה שמשתנות המשמרות, וכמ"ש באו"ח סי' א' ס"ב, שהתפלה שיתפלל בעת ההיא על החורבן ועל הגלות רצויה, יען כי זוכר כל הנשכחות הוא, בכל הזמנים אשר סבלו, בחילופי הגליות, ומהני תחנונים, להקל עול הגלות בחילופי המשמרות, כנגד חילופי הגליות, וכמ"ש ביבמות (דף ע"ב ע"א), הא קמ"ל עת רצון מלתא הוא, וה"נ הא קמ"ל, דלאו דוקא חצי לילה, אלא ה"ה כל הג' משמרות, עת רצון הן

(ע"ב) דוד סימנא הוה לו דאמר רב אחא בר ביזנא אר"ש חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד הוה עומד ועוסק בתורה, עד שעלה עמוד השחר עכלה"ג דבבלאי, ובגמרא דבני מערבא, במכילתין פ"א ה"א איתא הכי, לא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך הוא, הוא שדוד אמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, איתער יקרי מן קומי איקרו דבריי, אעירה שחר, אנא הוינא מעורר שחרא, שחרא לא הוה מעורר לי, והיה יצרו מקטרגו ואומר לו, דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר, דרכן של מלכים להיות ישנים עד ד' שעות, ואת אמר חצות לילה אקום, והוא אומר על משפטי צדקך, ומה היה דוד עושה ר"פ אומ' היה נוטל נבל וכנור ונותנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה ומה היו חבירי תורה אומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו עאכ"ו א"ר לוי כנור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו עכלה"ג, וי"ל דר' לוי שאמר שהיה הכנור מנגן מאליו עם המאמר הקודם שאמרו ר"פ בשם ר"א בר' מנחם שהיה ניטל נבל וכנור ונותנו מראשותיו ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה ומשמע דלא היה מנגן מאליו ל"פ, דמתחלה היה מנגן הכנור מאליו לסימן למען יקום הוא, ולא היה מנגן כ"כ בחזקה עד שישמעו ג"כ חבירי תורה ע"כ כשקם בעצמו היה מנגן גם הוא בכדי שישמעו חבירי תורה, או אפשר דקתני הירושלמי מאמר דר' לוי בסמוך למאמר דר"פ בשם ר"א להראות דע"י שהשתדל לזכות את הרבים כדי שישמעו חבירי תורה ויקומו לעסוק בתורה ע"כ זכה גם הוא שהיה הכנור מנגן מאליו עבורו לעורר אותו, ומאמרו של ר"ש חסידא בתלמודא דידן עם ר"פ בירושלמי ג"כ ל"פ מטעם זה, דבתחל' השתדל בכל התחבולות לעורר את השחר בכדי להתגבר על יצרו והיה נוטל נבל וכנור ונותנו מראשותיו כדי שיהא רוח צפונית מנשבת בו ויהא מנגן מאליו, (ואפשר דלזאת קתני במאמר דר' לוי שהיה תלוי כנגד חלונותיו בכדי שינשב בו הרוח) ואח"כ היה נוטלו לנגן בו בחזקה בכדי שישמעו ג"כ חבירי תורה או לאידך גיסא כמו שכ'

(דף ד' ע"א) ודוד מי קרי לנפשי' חסיד והכתיב לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל א"י