אם יעקב ז

אם יעקב

ברכות מאימתי פרק

ראשון

(דף ב') תנא היכי קאי דקתני מאימתי ותו מאי שנא דתני דערבית ברישא לתני דשחרית ברישא, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א, ופירש רש"י ד"ה ואי, הא דתני ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם עכ"ל וא"כ משמע מרש"י דלא אתי האב"א לשנות קושיא הראשונה תנא היכי קאי וא"כ ק' מאי עדיפא לן בהאי אב"א מתירוץ הראשון דמתורצים שפיר שני הקושיות, שוב ראיתי בצל"ח שהק' כן, ונ"ל לפי מה שמקשים עה"פ הזה דויהי ערב ויהי בוקר יום א' למה לא כתיב יום ראשון כמו בכל הימים יום שני יום שלישי כו', ודכירנא כד הוינא טליא אמרתי לתרץ ע"פ הגמרא דלקמן (דף י"א ע"ב) לימא יוצר אור ובורא נוגה, כדכתיב קאמרינן. אלא מעתה עושה שלום ובורא רע קאמרינן כדכתיב, אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא, ה"נ לימא נוגה לישנא מעליא. אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, וכן מבואר באו"ח סימן נ"ט ס"א דתקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מדעת האפיקורסים שאומרים מי שברא אור לא לא ברא חושך ע"ש א"כ אפ"ל דלכן כתיב יום אחד להגיד לנו בתחלת התורה שהערב ובקר אל אחד בראן, ולזאת ראוי להודות לשמו ולקבל עלינו עול מלכותו יען שכל הבריאה ממנו וכמ"ש עם זו יצרתי תהלתי יספרון ר"ל שתכלית הבריאה למען יכירו גדלו ותפארתו ובשמו יתהללו, וכן הוא פירוש הכתוב ויהי ערב שמראה לכאורה על דין, ויהי בקר שמראה על מדת הרחמים שהם ביחד יום, אל אחד בראן, וזהו אחד שמיחס הכל אל אחדותו ית' למען הוציא מדעת האפיקורסים. ובאופן זה אפ"ל ג"כ דהתחיל התנא מאימתי בתחלת הש"ס דקאי ג"כ ע"ז הפסוק אחרי שהפסוק הזה מורה לנו בתחלת התורה שהיום והלילה הוא מה', כן מתחיל התנא בתחלת המשניות מק"ש שנוכל להסמיך עזה"פ שראוי הבורא כל הנבראים לקבל עול מלכותו עלינו ולעבדו שכם אחד, וכמו שאפ"ל דקאי אקרא דובשכבך ובקומך דשם למד חובת הקריאה וכמו שפירש רש"י בד"ה אקרא, כן אפ"ל ג"כ בזה הפסוק דלכן כתיב אחד יען דמראה לנו על אחדותו שצריך לקבל עול מלכותו וליחדו, ושפיר בזה מאי דמביא הגמרא כל הפסוק דאם נימא דלא בא לשנות רק קושיא השניה די להביא רק תחלת הפסיק ויהי ערב ויהי בקר גו'. ובזה יש לתרץ ג"כ קושית הצל"ח שהק' למה נקרא זאת המסכת ברכות ולא ק"ש, דאפ"ל דע"י ההתבוננות מבריאת הערב והבקר וכל היצור, יבואו להודות לשמו ית', ולקבל עול תורתו ולברך אותו, ע"כ נקראת זאת המסכת ברכות, וז"פ

(ע"ב) תוס' משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח תימא עני גופיה מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו היינו זמן ק"ש וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא כדתניא לקמן וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים ח"מ (ע"ש תוס' ד"ד ע"ב ד"ה וקורא) ותי' דלאו דוקא וז"ד, והביא במהרמ"י דלפמ"ש הצל"ח דכהנים יכולין לאכול תרומה בזמן ק"ש משום דעבודה היא, אפ"ל דמיירי בכהן עני, אך לפמ"ש רש"י בשבת (ד"ט ב') דהא דמפסיקין לק"ש