אם יעקב סז

שבע דשבתי כ"מ. ובדין אם שכח יעלה ויבא אם מהני לשמוע מש"ץ שלא יצטרך לחזור ולהתפלל

(ע"ב) לתרץ ק' האל"ב בגמרא דמהלך בדרך במקום חו"ל מתפלל תפלה קצרה כו'

(דף ל' ע"ב) בענין תפלת קבע, ובהפסק בין תפלה לתפלה

(דף ל"א ע"א) לישב הגמרא ע"ד אגדה ווי לן דמתנן כו'

(ע"ב) ישוב היאך ילפינן מעל לבה תרווייהו דהמתפלל צריך שיכוין את לבו. ושהיתה מדברת על עסקי לבה. ובתוס' מכאן שאסור לישב בד' אמות של תפלה לישב קושית הטור

(דף ל"ב ע"ב) לתרץ פ' הרמב"ם בדין כהן שהרג נפש לא ישא כפיו אפי' אם עשה תשובה ובשוגג. לבאר הלשון חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' ע"פ ירושלמי

(דף ל"ג ע"א) בטעם שייכות אתה חוננתנו להודאה וממילא יבואר דהבבלי וירושלמי ל"פ בסוכה בדין אתרוג היבש. ואי מותר לאמר תוארים יותר חוץ מנוסח התפלה

(דף ל"ד ע"ב) בדין נפילת אפים אחר התפלה ולתרץ הרמב"ם בדין המשתחוה לש"ש על אבנים מפוצלות בלי פשוט י"ו מכין אותו מכות מרדות

(דף ל"ה ע"ב) תוס' כאן לאחר ברכה ובביאור הירושלמי נהנה כלום מעוה"ז מעל עד שיתירו לו הברכות וכונת הגמרא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, כר"י ועלתה בידם

(דף ל"ו ע"א) אם אנסוהו לאכול ולשתות אי בעי לברך

(ע"ב) היאך מברכין על קני צוקאר ועל גראייפון

(דף לז ע"א) בדין אורז ודוחן (דף ל"ח ע"ב) לישב קושית הט"ז ומאי דמחלפי השטה בירושלמי לר"נ המוצא ולרבנן מוצא ובבבלי להיפך

(דף ל"ט ע"א) לישב ק' הרשב"א בהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמי' דבר קפרא

(ע"ב) לתרץ הרשב"א מקו' הצל"ח בבצע אכולא שירותא

(דף מ' ע"א) לישב פסק הרמב"ם שהשמיט דין הרכבת שני מ' דשאים זע"ז ושלא יקשה דר"י אדר"י דסוכה. אם שמוע בישן תשמע בחדש ע"פ הט"ז וע"פ הגמרא אלו יסורין של אהבה כו'

(דף מ"א ע"ב) לתרץ הב"י במים נמי נפטרו פת

(דף מ"ב) גמרא שלש תכיפות הן, בדין אי ברכת מים אחרונים שייכי לברה"מ

(דף מ"ג ע"ב) ליהדר בקידושא דבי שמשא ולתרץ הרמב"ם בדין אל יצא כשהוא מבושם

(דף מ"ד ע"א) גופנית שמה לאשמועי' כי שמא גרים

(דף מ"ה ע"א) בחנקתי' אומצא דלא חזי מקרי ולא הוי בכלל כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, לתרץ התוס' ד"ה אם, למה קאמר הגמרא שנים שאכלו מצוה לחלק. ובתוס' ד"ה אכל טבל ובאכל דבר איסור צריך לברך

(דף מ"ו ע"א) בגמרא בה"מ ב' וג' ובדין ח"ש אי מ"ה, ובהטו"מ לאו דאורייתא. לתרץ הגמרא ורש"י בתרי אנפי מחולקים

(דף מ"ז ע"ב) בדין המשחרר עבדו ולתרץ ג' פסקי רמב"ם ולישב ד' התוס'. ובתירץ חידוד גברא הוא לתר' ק' הצל"ח

(דף מ"ח ע"א) אי רובא דמנכר בעינן ולבאר מחלוקת ו' ודאי

(דף מ"ט ע"א) להתאים הבבלי וירושלמי והזהר שבנין ביהמ"ק תחלה ולבתר נדחי ישראל יכנס ובדין אי שכח לומר רצה בשבת ויע"ו בר"ח ובביאור, הירושלמי

(דף נ' ע"ב) לבאר הר"מ והראב"ד בדין אם הכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה.