אם יעקב נט

ההוא יושפע עליו אתערותא דלעילא כמ"ש במד' שיר פ"ה פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, וכמו שבאכילה נדמה לאדם לפעמים שהוא שבע אף שלא אכל וכשמתחיל לאכול מעט מעט מתעורר תאות אכילה וכמ"ש במגילה (ד"ז ע"ב) חפן עניא ולא ידע ואם כי כן בנפש הבהמיי אשר לב יודע מרת נפשו, מכש"כ בנפש הרוחני אשר מי יוכל לשערה, עקב הלב מכל מי ידענו, אם לא אדם המחשב תמיד חשבון נפשו ועוסק בתורה ומשתדל לקיימה, אשר היא ברה מאירת עינים, ע"כ יתעורר לתורה ומצות בחשקו אף בשעה שאין בחפצו הטבעי כמ"ש השבעתי אתכם כו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפוץ, וכמבואר במס"י פ"ו ע"ש וזהו עד דכפנת אכול כמ"ש אכול את המגילה אף שאין ברצונך, עד דצחית שתי כי התורה נדמה לשתי' ולאכילה כמ"ש לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל מה שיתגבר בחשקו ישיג עם העת קנין עצמי וטבעי להוסיף בת"ו

עד דרתחת קדרך שפוך, לכאורה יש להקשות משבת (דק"ח ע"א) בשמואל דלא אחוי לרב ביה"כ כי היכי דלשתלשל ופירש רש"י ד"ה ולא אחוי, שמתוך כך מתהפך ומתמוגג כולו, ובודאי גם בר קפרא לא כיון לענין דינא א"כ למה נשתנו עניני הרפואה והבריאות התם מבכאן, ואפ"ל בפשטות דלענין זהירות ושמירות הבריאות בשעה שהוא בריא, טוב שלא יתאפק, מלבד שצריך לקיים הלאו של בל תשקצו, וכמבואר בא"ח סי' ג', אבל אם חלה בחולה השלשול סגולתו להיפך, (ועי' ברמב"ם ה' דעות פ"ד ובסוף ה' מ"א ע"ש) ואולי היא הנותנת משום דסגולתו לעצר, א"כ בבריאותו כשיתאפק יוכל להוליד בו עצירות עזה

ואכמ"ל

(דף ס"ג ע"ב) ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיתה לעם וכי אותו יום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה תורה, הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה עכלה"ג, ועדיין צ"ב בלשון נהיתה לעם וכי בשביל שחביבה תורה על לומדיה ע"כ נעשו היום לעם שכבר היה סוף ארבעים שנה, אלא מפני שעיקר קישור היהדות במה שישראל נקראים גוי אחד היא ע"י התורה, ע"כ נאה לגוי אחד לקבל התפארת והגדול' מאל אחד ולכן תקנו בתפלת מנחה של שבת אתה אחד כו' ומי כעמך ישראל גוי אחד וראוים ישראל להתגדל ולהתקדש ע"י שהם דבוקים בתורה וכשמקדשים את השבת חד בחד ידובקו ששניהם נקראו מצות כללית (כמבואר בחיבורי ת"ח) וזהו תפארת גדולה שהתורה נותנת תפארת לישראל ועושה אותן לאומה נשאה ע"י האחדות והשלום שאפילו אם יבוא זה מאזיע וזה מזיד אמעריקע ומכמה קצוות הארץ במקומות שישראל פזורים ונפוצים, ע"י התורה מתאחדים ביחד אף שמשונים בלבושיהם ודעותיהם כרחוק מזרח ממערב אך ע"י הלימוד כשמתקבצים בכל יום בחברותא חברא ש"ס לבד חברא משניות לבד, ושו"ע בלבד, בזה נותנים הוד והדר להבורא ית' וניכר שהם עם אחד ורצונם לעשות רצונו ית' וזהו שפיר היום הזה נהיית לעם בשעה שמתאספים ללמוד בכדי לידע לעשות רצונו ית' נחשב לפניו כאלו בו ביום קבלו את התורה וע"כ דרשו תיכף בסמיכות הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה שאין ד"ת נקנין אלא בחבורה, וכן מסמיך באמצע מא' ר"ת ברי' דר"ח שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב א' אינו קורא דומה כמי שלא קרא מעולם משום דכ"י נחשב לקבלה חדשה, ע"י התחברות הצבור] וכשפורש מהם פ"א נדמה כמי שפורש מן הצבור ואמ"ל

(דף ס"ד ע"א) בסיומא דמסכת אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי