אם יעקב נח

יצרך הם תאות הגופנית, והמצות, עז"א צדיקים יצט"ש היינו גם בתאות הגופניות כבית תינוק ואשה, הבא מתאות החומר המכונה בשם יצ"ה, שופט היצ"ט הצדיקים לעבוד בזה לשם ה' לבדו, ויצה"ר חלל בקרבם, וברשעים יצה"ר שופטן שגם במצות שעושין אינו עובד לאהבת ה' רק למראה ב"א, ובקרבו ישים ארבו וזש"כ בקרב לבו אין פחד אלקים רק לנגד עיניו עכ"ל, ולכאורה ק' לאמר כן דמשום שאינו עובד מאהבת ה' רשע קרי לי', כיון שעושה המצות, הלא אמרו בפסחים (דף ח' סע"א) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני או שאהיה בן עוה"ב ה"ז צדיק גמור ופירש במהרש"א דלא אמרינן שאני צדקה, דמותר לנסות, כדאמרינן פ"ק דתענית דאסור לנסות חוץ מזו, דא"כ מאי פריך וכה"ג לאו מצוה היא, אע"כ דלא אמרו שאני צדקה אלא לענין נסיון ע"ש ואפילו אם כונתו על מדרגה שפלה מזה בכ"ז אם צדיק לא מיקרי רשע לא מיקרי, ובמה"ת הביא בשם אחיו הגאון ר"א שמשפט הוא לשון הנהגה ולכן נקרא הדיין השופט אלקים כי הוא מנהיג ומשגיח על בני דורו והכי פירושו צדיקים יצט"ש ר"ל מנהיגו שכל הנהגותיו ע"פ יצר טוב והרשעים יצה"ש שכל ההנהגה שלהם ע"פ יצה"ר בינונים זו"ז שופטן היינו מנהיגן, לכן צריך להתבונן ולשקול דעתו על כל מה שחפץ לעשות אם הוא מצד יצ"ט, או מצד יצ"ה שדרכו להתחפש וכשיבין שהוא מצד יצ"ה, ירגיז עמו ויעשה כנגד עצתו ע"ש, וכנגד זה אפ"ל דאמרו לעיל (דף ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו וכמו שפירש רש"י ד"ה ירגיז שיעשה מלחמה עם היצה"ר עכ"ל אכן הרשעים אינם יודעים כלל שצריך עצה וגבורה להמלחמה הזאת ומוסרים א"ע לגמרי בידי היצר ותאותם כי רבו ע"כ בעת צרה ולעתיד לבוא היצר הרע שופטן מדה כ"מ, וכמ"ש בב"ב (דף ט"ז ע"א) הוא השטן הוא היצה"ר הוא המלאך המות ודו"ק, ורשעים יצ"ה שופטן משום שמסרו הנהגתן בידיו ע"כ דן אותם ולהיפך הצדיקים יצט"ש דהיינו התורה ומ"ט היא המגנת עליהם, והו"ל מליץ עליהם יען שמסרו הנהגתן בידו ע"כ מדה כ"מ שופטן בזה ובבא, להגן עליהם

(דף ס"ב ע"א) קבלה דיסירי שתיקותא ומיבעי רחמי ולכאורה ק"ק הלא אמרו בסוטה (דל"ב ע"ב) מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ויבקשו עליו רחמים, אכן ידוע שכונת שתיקותא מלהצטער ולדאוג יותר מדאי, רק לבטוח בה' שזהו מיסודי אמונה להאמין שהרעה גופא הטבה היא, וכמאמרם ביומא (דע"ה ע"א) עה"פ דאגה בלב איש ישחנה חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה, לאחרים, ולאחרים, ר"ל אפילו אם אין ביכלתם לעזרו לכל הפחות יתפללו עליו, ולכאורה יש להביא ראיה (מזה הגמרא) קצת למ"ד ישיחנה לאחרים משום דנקט לשון ומיבעי רחמי ובקשת רחמים על עצמו ל"מ כ"כ בכל עתים, וכמ"ש לעיל ד"ה אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, אכן אפ"ל דכונתם לשני הדעות שתיקותא היינו כמ"ד ישיחנה מדעתו ומבעי רחמי כמ"ד ישיחנה לאחרים, אבל סוף המקר' מוכיח בהא דמסיק ובדבר טוב ישמחנו, שע"י למוד תורה שנקראת טוב והשתפכות הנפש לפניו ית' יתהפך הרע לטוב

(ע"ב) בר קפרא הוה מזבין מילי בדינרי עד דכפנת אכול עד דצחית שתי עד דכפנת אכול פירש רש"י שאם תשהה תעבור ממך תאות אכילה, ומלת חז"ל כשאמרו הוה מזבין מילי בדינרי חוץ מפשטות הדברים, לוטה בזה מוסר השכל, לאמר שבשעה שמתעורר לאדם תשוקה או רעיון לעבודת הבורא בתו"מ אל יניחנו זמן לזמן, שבתוך כך יתקרר החשק ההוא או שארי מניעות שיוכלו להזדמן כמבואר במס"י פ"ז, אלא תומ"י יחזיק בה בלא היסח הדעת וכן אל ימתין דוקא על החשק ההוא כי הרבה פעמים חפץ הקב"ה שיתעורר האדם בהתערותא דלתתא מעצמו ואז בכח