אם יעקב נז

צריך לחשוב עוד כמה מאמרים שאמר משום ר"מ וכמ"ש האל"ב בריד"י), ע"כ נראה ליתן טעם לשבח בסמיכת שני המאמרים, משום דהמאמר הראשון אמרו משום ר"ע, (ששימש את נחום איש גם זו כמבואר בחגיגה (דף י"ב ע"א) שאמר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד ע"ז קסמיך מאמר השני של ר"מ שהי' תלמידו של ר"ע כדאיתא בעירובין (דף י"ג ע"א) כ"מ שאתה מוצא משום ר"י אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר"י ואת ר"ע, ולא עביד ר"מ כר"ע רבו, אלא כנחום איש גם זו רבו דרבו, שר"מ החזיק לאמר ג"ז לטובה בכדי למעט בדבור וכמו שאפרש והנ"מ בין שניהם מבואר מעצמו, שאצל ר"ע שאמר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד אף שהי' לטובה כמו שפי' רש"י שאלו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותו אבל לע"ע היה לו היזק במיתת התרנגול והחמור, אבל במעשה של נחום איש ג"ז בתענית (דף כ"א ע"א) הלא נהפך הוא שהיה לו עוד הרוחה בהפסד הגניבה דעיילו לבי גנזי' דמלכא ומלאהו לספטי' אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרי רבה, וזהו שזכה ע"י החלט בדעתו שהרעה גופא הטבה היא באמרו ג"ז לטובה, וכן שם בתענית מה שמביא סמיכת המעשה מנחום איש ג"ז למאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת שאפ"ל ג"כ דרך אסמכת' שכיונו על נחום איש ג"ז אשר ע"י היסורים שקבל עליו נחשב כמת בחייו וכמ"ש בנדרים (דף ס"ד ע"ב) ארבעה חשובין כמתים, ומצוה לקיים את דבריו לאמר על כל דבר גם זו לטובה באמונה שלמה וכן בכל דבריו לסדר אותם בהשכל ודעת כמו שראוי לומר לפני אלוה השמים שנעלה השגתו בא"ס ותכלית וכמו שאמר ר"ח לעיל (דף ל"ג ע"ב) לההוא ש"ץ דנחית קמי', סיימת לשבחי דמרך וזהו ג"כ כונת הפסוק כי אלהי' בשמים שנעלה השגתו בא"ס, וכמשל שנתן שם משל למלך שהיה לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסים אותו בשל כסף, הלא גנאי הוא לו, ה"נ יותר טוב לומר גז"ל, שהוא שבח יותר מכל מאי דרל"ע, ובזה השמיענו משום ר"מ שפיר כונת הפסוק אף שכל מאי דעביד רל"ע ג"כ מדרגה גדולה הוא כשמאמין האדם בזה בא"ש, בכ"ז רמז לנו על ג"ז לטובה שהוא גדול במדרגה יתירה אף שג"ז לטובה ג' תיבות וכל מאי דעביד רחמנא לט"ע ו' תיבות וגם יש בה השם, דרחמנא הוא שם, כמ"ש לעיל (דף מ' ע"ב) אצל בנימין רעיא דכריך רפתא ובריך בריך רחמנא מרא דהאי פתא, בכ"ז עדיפא לן ג"ז, וכמ"ש, וזהו דקאמר לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לאמר גז"ל יותר ממ"ש כל מדרל"ע ושפיר הסמיכות ב' אלו המאמרים זל"ז דאף דר"ע אמר כמדרל"ע השמיענו משום ר"מ דלמעט בדבור גז"ל עדיפא

ובברכ"ר פירש דאדלעיל קאי שלא יצער כ"כ על הרעה וכן לא ישמח כ"כ בטובה כי אדם א"י מה הוא הטוב האמתי או להיפך וזש"א לעולם יהא דבריו ש"א מועטין ר"ל בין על מדה רעה או מדה טובה יהיו דבריו מועטים ולא יהא נבהל להוציא דבר כפי הנראה כעת, כי לא תדע מעשה אלקים וגו' עכ"ל, ודפח"ח, במדה רעה ודאי הצדק אתו שלא יהא נבהל להתרעם על מדותיו ית"ש וכמאמרם בזה (דף ס' ע"ב) מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כו' אמר רבא לא נצרכא אלא לקבולינהו בשמחה, אבל במדה טובה הלא אמרו לעיל (דף ס' ע"א) ועל הטובה ה"ד כגון דאשכח מציאה אע"ג דרעה היא לדידי' דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיני', השתא מיהא טובה היא, אלמא דבתר השתא אזלינא וצריך לברך, ומאי שייך שלא להוציא דבר לפניו ית', הלא על הטובה המרבה להודות לפניו משובח, ויתלה הטובה רק בו ובחסדו בכדי שישאר החסד והטובה, טובה תמידית

(דף ס"א ע"ב) צדיקים י"ט שופטן, רשעים יצר הרע שופטן, ופירש בב"ר ע"פ משכ"ל דשני