אם יעקב נו

לפי הרא"ש והב"י תרין תלמודין ס"ל דעל מתנה צריך לברך, ע"כ הכי נקטינן לברך אם המקבל עני ודוקא [אם נתנה לו מתנה חשובה אזי צריך העני לברך דומיא דלבש בגדים שכ' הר"י שאצ"ל על בגדים שאינן חשובים, וכן כללינהו בברייתא ברכת הטו"מ דומיא לשהחיינו שתלוי בשמחה

(דף ס' ע"ב) כי מנח תפילין אדרעי' לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, ופירשו בתוס' ד"ה אשר כו', כיון דתחילת הנחתו בזרוע יש לו לברך להניח אבל בשל ראש מברך על מצות ולא להניח שכבר התחיל והניח אחד מהם כו' עכ"ל, ובירושלמי (דמכלתין פ"ג ה"ג) איתא הכי וז"ל באיזה צד מברך כשהוא נותן על ידו אומר ברוך אשקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על הראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות, הנחת תפילין, ומפרש המר"פ דמברך על מצות בשתיהן הואיל ושתי מצות הן ועל של ראש, על מצות, הנחת תפילין מפני שהוא גמר הנחת תפילין עכ"ל, ואף דמשמע שס"ל לירושלמי כתלמודא דידן וכר"ת דצריך לברך שתי ברכות דדוחק להעמיד הירושלמי דלא הוצרכו שתי ברכות דעל מצות, ועל מצות הנחת תפילין אלא כשסח ועבר עבירה, וכמו כ' בתוס' על רש"י, רק בלשון הברכות פליגי דלר"ת מפרש לגמרא דילן דאין לברך על ש"י רק להניח, ועל של ראש על מצות משום גמר, ולהירושלמי בשניהם על מצות, אך יש למידק קצת לפי דברי הירושלמי, ל"ל לברך על ש"ר בלבד שניהן על מצות וגם ל' הנחת תפילין, דלכאורה מיותר הוא, ע"כ נראה משום דיש פלוגתת הפוסקים אי עיקר מצוה ההנחה אי ההידוק דמהרי"ט ס"ל דעיקר מצוה ההנחה וארה"ח ס"ל דההידוק הוא מעיקר המצוה ויען שצריך לברך מעין המצוה כר"י בסוכה (דף מ"ו ע"א) דאמר כל דבר תן לו מעין ברכותיו ומפני שהש"ר קדישתו יותר דיש בה ארבע בתים ושי"ן מברך על מצות הנחת תפילין בכדי ליחס עליו המעין ברכותיו להראות שעיקר המצוה היא הנחה, וההידוק היא שיהא מונח על אתר שלא יזיזו ממקומם וכמהרי"ט דעיקר מצוה היא הנחה, ומהירושלמי הזה הוא ראי' נכונה לדעת מהרי"ט (וא"צ לדחוקי כשה"נ על תש"ק סי' ער"א ע"ש), ובזה יתורץ קושית הב"ח שהקשה למה לא מברכינן לקשור תפילין כלשון הכתוב, אבל לפי"ד א"ש משום דהברכה צריכה להיות מעין מצוה ואי מברכינן לקשור תפילין הוי משמע דעיקר, מצוה ההידוק והקשירה, ע"כ מברכינן לש"ס דילן על היד להניח משום דעיקר מצוה ההנחה ועל של ראש על מצות משום שהיא גמר מצוה ולהירושלמי דגם על ש"י ס"ל שצריך לברך על מצות, א"כ על ש"ר מברכינן על מצות משום דשתי מצות הן, וכל אחת בפ"ע נקרא גמר מצוה, וצריך לסיים בש"ר על מצות הנחת תפילין ליחס על המעין ברכותיו ולהורות דעיקר המצוה היא ההנחה ולא כארה"ח דס"ל הנחה עיקר המצוה

גמרא חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה. ומביא הגמרא סוה"פ ל"ה אזמרה שהוא נתינת טעם, משום דלך ה' דמ"א שהכל ממך, ובודאי הוא לטוב', לזאת אזמרה

גמרא אמר ר"ה משום ר"מ וכן תנא משמי' דר"ע לעולם יהא אדם רגיל לאמר כל דעבד רחמנא לטב עביד וכו' ובריש (דף ס"א ע"א) ואמר ר"ה א"ר משום ר"מ לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר ל"א כי הוא בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מועטים, וק"ק לכאורה מאי אשמועינן ר"ה משום ר"מ בהאי מאמר השני הלא פסוק מפורש הוא ותו מאי שייכות אלו שני המאמרים זל"ז אף דאמרן ר"ה משמי' דרב דאמרן משמי' דר"מ (אכן א"כ הי'