אם יעקב נה

הוא שפת יתר כיון דאמר מרפאין את החולה ל"ל עוד ורפואתו רפואה וכן כיון דאמר מחזירים את החולה לחליו ל"ל עוד למימר וחליו קשה, ונראה דדרך החולה אף כשמתרפא מחליו לגמרי בכ"ז צריך לשמור א"ע לימים הבאים ביתר שאת שלא ישוב לחליו יען כי עלול הוא ע"י חליו מכבר, ע"כ קאמר שדברים אלו לא די שמרפאין את החולי מחליו אלא שרפואתן רפואה אף לימים הבאים שלא ישוב אליו עוד, וכן בעשרה שמחזירים את החול' לחליו לא די שמחזירו לחליו אלא שהחולה ר"ל נעשה קשה עליו יתר מבתחלה, וז"פ, וחכמי המוסר לוקחים מזה משל לרפואת הנפש שאם נכשל האדם ח"ו באיזה חטא צריך להלאה להוסיף שמירה על שמירתו ואמ"ל

(דף נ"ח ע"א) לכל לראש א"ר חנן בר רבא אר"י אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו לי', ולפי"ז אפ"ל הא דאיתא בכתובות (דף מ"ה ע"א) תנאי היא דלר"ש דאמר משנתמנו פטורין משום דאשתני גופן אשתני קרבן, הטעם הוא שכמו שבמלכותא דארעא כשממנין את האדם על איזה דבר נותנין לו איזה לבוש לסימן התנשאות או פוליעטון שתופרין על בגדיו וכן עשה יעקב אבינו ע"ה ליוסף שעשה לו כתונת פסים לסימן התנשאות שישגיח על אחיו, דלזאת ויקנאו בו אחיו, כן מלכותא דרקיע כשנתנה לו מלמטה ההתנשאות יש לו השתנות בנשמה ויען שהגוף היא לבוש לנשמה ע"כ נשתנה ג"כ הגוף אף שאינו נראה לעינים אבל משמים עושין לו רושם ע"כ נשתנה הקרבן

גמרא הרואה חכמי ישראל אמר ברוך שחלק כו', והרמב"ם בפ"י מה' ברכות פסק ברוך שנתן, וק' שהוא נגד גמרא דנא וכן הק' באל"ב ע"ש, ונראה ע"ש מאמרם בנדרים (דף נ"ה ע"א) כיון שעושה אדם עצמו כמדבר תורה נתנה לו במתנה, וכ"א על משה שבתחלה הי' לומד ושוכח עד שנתנה לו במתנה, וכן מברכין ברוך חונן הדעת שאין חונן אלא מ"ח, ויען שאין מברכין ברכה זו רק על גדולי הדור ע"כ פסק ברוך שנתן שמראה על מתנה מרובה, ובזה, מקיים לברך על כל דבר מעין ברכותי' ומכ"מ כמבואר בסוכה (דף מ"ו ע"א) כר"י שפסק שם ר"ז ואיתימא ר"ח בר פפא כוותי', וברייתא דא אזלא אליבא דרבנן דלא בעי מעין ברכותיו

(דף נ"ט ע"ב) תוס' ד"ה ורי"א אפילו קנה כיוצא בהם צריך לברך והלכתא כר"י אליבא דלשנא בתרא אפילו קנה והדר וקנה שהיו לו כלים חדשים כיוצא באלו צריך לברך דקי"ל כר"י לגבי דרב מכ"ש דלגבי ר"ה הלכתא כוותי' ואור"י דוקא בבגדים חשובים דומיא דבית חדש נקט כלים חדשים אבל שאינן חשיבין כ"כ כמו מנעלים ואנפיליאות וחלוק וכיוצא בהם א"צ לברך, ובירושלמי דפרקין ה"ג א"ר חייא בר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' שחקים כאילו חדשים הן, ר"י בשם ר"ח ב"א אמר קנה אומר שהחיינו ניתן לו אומר הטוב והמטיב לבש בגדים אומר מלביש ערומים וצ"ע בגמרא שלנו דלא אשכחן הטוב והמטיב אלא בדאיכא אחרינא בהדי' עכ"ל, ונראה כיון דהראב"ד ורשב"א סוברים דגמרא דילן לא ס"ל כדעת הירושלמי לברך על מתנה הטוב והמטיב, ומהרא"ש והב"י משמע דגמרא דילן סובר ג"כ לברך, רק דלא חש למתני בבבלי דהוי בכלל מאי דאגמרו אי איכא אחרינא מברך הטוה"מ. ומתנה ג"כ איכא אחרינא בהדי' נותן ומקבל מתנה, ע"כ יש להכריע דאם המקבל מתנה הוא עני, צריך לברך הטו"מ, ואם הוא עשיר א"צ לברך משום דספק ברכות להקל, וכמ"ש במה"פ, דנהי דאם המקבל עני מקרי טובה שזכהו למצות צדקה, אבל אם הוא עשיר לא מקריא טובה רק הנאה כדאמרינן בקידושין (דף ז' ע"א) באדם חשוב, בההיא הנאה דאדם חשוב מקבל ממנה מתנה גמרה ומקניא נפשה ולא אמרי בההיא טובה, וא"כ