אם יעקב נד

ומעורר אותו להשיב את נפשו ולהשלימה, וע"כ נקראת התורה תמימה כמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש, יען שהאדם בלי תורה נקרא חסר מצורה השלימות, המשלים את האדם להקרא בשם שלום, ולזאת נקראים הלומדים בשם אנשי צורה על כי נשלמו צורתם בשלימות האנושי וכיון שבכחה להשיב את נפש לומדי' ולהשלים המגרעת שלהם, ע"כ נקראת התורה מצד עצמותה תמימה שהיא דבר השלם מכל עברי' ואין עלי' מה להשיב וכן אנו רואים אלו הג' דברים דקחשיב הגמרא שמשיב את הנפש בחוש, הראשון, הוא הקול שלפעמים כשאדם נופל בתרדמה שנקראת נפילה, כמו שדרשו במ"ר בראשית פרשה י"ז פ' ו' עה"פ ויפל ה' א' תרדמה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תחלת מפלה שינה, דמך לו ולא לעי באורייתא ולא עביד עבידתא עכלהג"מ, א"כ אין לך חסרון גדול מזה, בכ"ז בהתעוררות קול נעים מתעורר מכח עצלות התרדמה, וע"כ אמרו לעיל (דף ג' ע"ב) כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה יען שקול כלי נגון הוא היותר מועיל לעורר את האדם, וכן המראה והריח אע"פ שאין נכנסין לגוף בכ"ז הגוף נהנה מהן ומעורר את האדם להשלים את נפשו לפעמים לפעולת ידים, אכן לשון הרחבה מציין, על כח הגשם והתפעלות בעלמא מבלי הבט על תכלית פנימי, כמ"ש גבה עינים ורחב לב כו', שהוא מקצר ומחסר את האדם משלימות ר"ל האדם המרגיל את נפשו דוקא בדירה נאה וכלים נאים וכדומה הכל למען הרחבת דעת אז כשחסר לו כל אלה יוכל לבוא לידי כמה עבירות ר"ל ואדרבה כשישים האדם אל לבו יתבונן בתכלית העולם כי כולו הבל הוא [ואין לו ליקח ממנו רק ההכרחי לקיום האנושי ובכדי לבוא לידי עבודתו ית' שמו ויתעלה זכרו בפי כל נברא] ועתה נחזי אנן, הנה כלים, בודאי היא המרחבת הדעת, לאדם שאוהב להתענג ולהתגאות, אבל בהתבוננות הדבר יראה שכמו שטוב לאכול בכלים יקרים ונאים, כך זאת הטעם וההטבה בכלים פשוטים רק שיהיו נקיים וכשרים, וכן לדוגמא כל מיני יופי כמו אשה נאה היא רק סמיות עינים כמ"ש שקר החן, ואף שאמרו בכתובות (דף נ"ט ע"ב) אין אשה אלא ליופי, כונתם שם בפשטות שאין להכביד עליה במלאכות בכדי שלא תתקלקל זיו פני' וצורה אנושית ואע"ג דקחשיב התם מהמלאכות שאשה מחויבת לעשות לבעלה, גם באלה, יראה לעזר אותה בכל מה שיכול, שאפילו בימי נדותה התירו לה להתקשט (בי"ד סי' קצ"ה) וכן בימי אבילות בכתובות (דף ד') והכל מטעם שלא תתגנה על בעלה, וה"נ משום רוב מלאכות חשו חכמים שלא תתגנה על בעלה ומטעם זה אמרו שם מתני' דלא כר' חייא ע"ש, וכן אמרו בנדרים (דף ס"ו ע"א) בנות ישראל נאות הן "אלא שהעניות מנוולתן" יען שעיקר היופי היא המעשים טובים שמושך החן, וכמ"ש בסוכה (ד מ"ט ע"ב) כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא י"ש שנאמר וחסד ה' מעולם וע"ע על יראיו וע"כ בנות ישראל נחשבות לנאות שעפ"ר יש בהן יראת שמים, צניעות ומדות טובות, ומלאים מצות כרמון. ואין אשה אלא ליופי המעשים וההטבה לבעלה וכמ"ש איזהו צנועה שעושה רצון בעלה שעי"ז ממשכת את החן ביותר בעיני בעלה ועי"ז יזכו לבנים טובים שהיא תכלית הנשואין לפ"ו נמצא שלשון הרחבה ל"ש אל השלימות כלל, אבל ל' מושיבין נופל לפעמים על איזה שלימות

ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה אלו הן כרוב ותרדין וסוסין יבשין וקיבה והרת ויותרת וי"א אף דגים קטנים, עשרה דברים מחזירים את החולה לחליו, וחליו קשה אלו הן, האוכל בשר שור, בשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, ושחלים, והחלב, והגבינה, והמרחץ, וי"א אף אגוזים וי"א אף קשואים, והקשה בב"ר לכאורה