אם יעקב נג

אני להרוס ובכ"ז לא אשגח בי' אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ועי' במעשה חושב (דף ט"ז ע"ב) סד"ה עד הכאה בסוף פ"ג דערכין וז"ל ובפרט למ"ש בחידושי גאונים בעין יעקב דלהרמב"ם עד הכאה היינו קרוב להכאה ע"ש, זה ודאי י"ל דקיל מקללה ממש ולמ"ש בדבור הקודם מסתבר דאינו עד הכאה ממש דכיון דמאיימו להכותו ומרים יד כנגדו, תו אם יוכיחו, עובר המוכיח על לפני עור ל"ת מכשול אם יכהו דכה"ג שפיר יש לחוש דגזים ועביד עכ"ל, וא"כ ק' על רבא ביותר אחרי שראה שהתחילו להרים יד כנגדו ובפרט אחרי הכאה ראשונה למה המתין עד שיכהו עוד הלא קעבר על לפני עור ל"ת מכשול, ואפ"ל ק' בדוחק דמשום חביבותא דקוב"ה עשה כן, ולא מצד חיוב, וכמו שכ' החות יאיר בסי' קס"ד על הגמ' שאני יונתן כו'

גמרא בהדי דקא סליק נפל ספרא מיני' אשכחו רבא וחזא דהוה כתיב בו כל החלומות הולכין אחר הפה, אמר רשע בדידך קיימא וצערתן כולי האי כולהו מחילנא לך בר מברתי' דרב חסדא יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמי עליה כו' אתיוהו לבר הדיא א"ל אמטו זוזא דידך חרבו שיראי דמלכא כפיתו תרין ארזא בחבלא אסור חד כרעי' לחד ארזא וחד כרעי לחד ארזא ושרו לחבלא עד דאיצטליק רישי' אזל כל חד וקם אדוכתא ואצטלק ונפל בתרין. ולכאורה למה היתה עונשו דוקא בזה האופן אפ"ל דזהו מדה כנגד מדה וכמ"ש בסוטה (דף ח' ע"ב) במדה שאדם מודד, בה מודדין לו, כמו שהפריד אשה מבעלה שע"י פתרונו מתה אשתו של רבא שנקראת פלג גוף של אדם כמ"ש והיו לבשר אחד, וע"י נעשה לפלג גוף לזאת עשו לו מדה כ"מ שחלקו וקרעו אותו לתרין. ומעשה רב אתי לאשמועינן שמתוך שמחלו לשארי דברים, וגם יצא ידי שמים, ע"י שקבל עליו גלות, ולא נשאר בלתי העון של אשתו שמתה עבורו, סלק לו אותו מיתה, והיתה לו מיתתו כפרה, ולא נדון עוד בשארי יסורים

(דף נ"ז ע"א) הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו שנאמר וסר עוניך וחטאתך תכופר א"ר זירא אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא, וכ' בס' ב"ר ע"פ מאי דאיתא בכתובות (דק"י ע"ב) ר"ז הוה משתמיט מני' דר"י דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר ר"י כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה והיה שקול בדעתו עד דחזי שערי לסימן כי סרו עונותיו ומשמיא הסכימו ע"י עכ"ל, ואני מוסיף ע"פ מאמר ר' אלעזר שם בכתובות (דף קי"א ע"א) כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וכיון דחזי שערי בחלמא דמראה על כיפור עון הבין שאין לחוש עוד להעברת העשה, משום דהפסיק בכלי שרת כתיב, וגם שקיים בנפשו שמה יהיו עד יום פקדי אותם היינו שהחלום נחשב לו לפקידה ע"י הסימן זה שמראה על נשיאת העון וגם ישיבת א"י מכפרת עון, ע"כ ידע בנפשו היטב, שעת לעשות היא, לנסוע לא"י ע"י פקידת חלום זה

גמרא תני תנא קמי' דרב נחמן בר יצחק המקיז דם בחלום עונותיו מחולין לו כו' סדורין למחול, וכן איתא בסוף יומא (דף פ"ח ע"א) הרואה קרי ביו"כ עונותיו מחולין לו והתניא עונותיו סדורין, מאי סדורין, סדורין למחול עכלה"ג, ואפ"ל הטעם בתרווייהו משום דכל העבירות יש להם יותר שליטה לאדם שלוקח מן העולם כפי מה שיזדמן לו, במותרות מתענוגי עוה"ז, ואינו מסתפק במועט, ובזה מתרבה הדם, והליחות שבאדם, וכשרואה שיוצא סימן הוא למחיל'

(ע"ב) ג' משיבין דעתו של אדם קול, מראה, וריח, ג' מרחיבין דעתו של אדם דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים, נראה לחלק בין מלת משיבין, ומרחיבין שלשון משיבין הונח על דבר שחסר משלימות כפי מה שצריך להיות, ובא הדבר הזה