אם יעקב נ

אמרי ב"ה דנוטלין תחלה וכי לא חיישי לעניותא ועי' בתוס' ד"ה פירורין, ולפי דברינו א"ש דודאי גם ב"ה חיישי רק בפירורין שאין בהן כזית מותר לזרוק למים אבל ביש בהן כזית אסור לזרוק למים או לאש משום בל תשחית, ומה שכתב המשנה למלך שם בפרק הנזכר דליכא קפידא אלא להביא פת שלם בעת בהמ"ז אבל להניח לא ואדרבא ראוי הוא להניח פת שלם עכ"ל, זהו דוקא רק עד אחר ברה"מ אבל כל הלילה בודאי אין ראוי אפילו להניח ואפילו בליל שבת אף שמכונים להמשיך השפע בכ"ז אסור משום דמיחזי דלשם עכו"ם הוא עושה ולא אמרינן בזה אע"פ שאין נחש יש סימן

(דף נ"ג ע"א) ת"ר הי' מהלך בשוק של ע"ז ונתרצה להריח הרי זה חוטא, והקשה בס' אל"ב וז"ל ויש לדקדק להאיכא דאמרי בפסחים (דכ"ה ע"ב) דמוקים הפלוגתא בלא אפשר וקמכוין תקשי לאביי ברייתא זו אליבא דר"י ע"ש ודוק עכ"ל, ואמרתי לתרץ לכאורה דברייתא זו נמי מיירי דאפשר להלך בצד אחר רק דמפיש בהילוכא דכ"מ הלשון ונתרצה להריח ע"כ נקרא חוטא ועי' ביור"ד סי' קמ"ב סט"ו, ובמהרמ"י לאכמ"ל

חסל פרק ח', אחל בס"ד פ"ט

(דף נ"ד ע"א) ה"ז תפלת שוא, ובירושלמ' דפרקין אית מ"ד דאף יושבת על המשבר יכול להשתנות ע"ש הוה כחומר ביד היוצר וכמ"ש לעיל (ד"ח ע"א) ליבעי אינש רחמי עד זיבולא כו'

מה"מ אר"י דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו' אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קאזיל בעבר ימינא נפל עלי' אריא אתעביד לי' ניסא ואיתצל מיני' אתא לקמי' דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה וכו' ומשני אניסא דרבים כולי עלמי מחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי ובירושלמי גרסינן מתניתין בנסי יחיד אינו צריך לברך ופירש הפ"מ דוקא בנסים שנעשו לכל ישראל אבל בנסי יחיד אין אחר צריך לברך אלא הוא בעצמו דוקא עכ"ל, וההפרש בין הני תרי גרסאות מבואר, דבגמרא דידן הוא מצד חיוב ולזאת הביא מתחילה הפסוק ויאמר יתרו וכן פירש רש"י הג' מנלן דמברכין אניסא אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו כו' עכ"ל ר"ל משום דבש"ס דילן מיירי לענין חיוב ע"כ צריך למילף מתחלה ממקרא, ולא כירושלמי דלא מיירי בחיוב וא"כ לא צריך הילפותא ממקרא, ועתה יתורץ קושית מהרש"א על התוס' סד"ה הרואה, שהביא הראיה מירושלמי דפרקים דים הגדול הוא משלשים יום לשלשים יום ולמה לא הביא מגמרא דילן לקמן (דנ"ט ע"ב) דמבואר שם לפרקים עד כמה אמר רמי בר אבא א"ר יצחק עד ל' יום וא"כ הלא מבואר מגמרא דילן דדוקא מל' לל' ולא פחות והניח בקושיא. אכן לפי דברינו לק"מ דמגמרא דילן דמיירי לענין חיובא ליכא למידק דבפחות משלשים אפילו רשות ליכא רק דהוה אמינא דאינו חיוב אבל רשות מיהא איכא ולא הוה בכלל ברכה שאינה צריכה, כמו שמצינו בטור או"ח סי' תקפ"ט דנשים מברכות על תקיעות שופר ולא הוי משום ברכה לבטלה ואע"ג שכתבו הב"י ודרכי משה דאע"ג דאין מוחין לנשים המברכות על מ"ע מ"מ מוטב שלא לברך כיון דפלוגתא הוא ספק ברכות להקל ע"ש, מ"מ הרמ"א בעצמו כתב בשו"ע או"ח סי' הנזכר ס"ו והמנהג שנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא ע"כ גם כאן תברכנה לעצמן עכ"ל, והיינו מטעם שיכולות להכניס א"ע בחיוב וה"נ הו"א דיכול לברך ולהכניס א"ע בכלל ברכה ולזאת הביאו מירושלמי דשם מיירי לענין רשות ושפיר מוכח טפי דבפחות מל' אפילו רשות ליכא דמדקאמר הירושלמי דמל' לל' דוקא רשות וממילא ידעינן דבפחות מל' אסור לברך משום דקא עבר אלא תשא כמבואר לעיל (דף ל"ג ע"א) ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו כל המברך ברכה שאינה