אם יעקב מט

בפ"י דמאי תליא החומרא במאי דראשונים שאלו ע"ש, ועוד הק' הרמ"י הלא אפי' עבודה דאורייתא אמרו בשבת (דף צ"ג ע"ב) קבל בימין ושמאל מסייעתו כשרה דמסייע אין בו ממש, ונ"ל ע"פ ירושלמי דפרקין ה"ה ר"י בשם ר"י ראשונים היו שואלים שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה את שמע מינה תלת, את שמע, שהוא צריך לתופסו בימין, וצריך שתהא ידו גבוהה מן השלחן טפח, וצריך שנותן עיניו בו, ופי' הפ"מ שלא יסיח דעתו ממנו דאי לאו הכי למה לו לסייע בשמאל הלא יכול הוא להעמידו מעט על השלחן אם נתיגע בימינו ואין זה הפסק בברכה אלא ודאי דחיישינן להיסח הדעת וצריך שיתן עיניו בו עכ"ל, נמצא דמשאלת הראשונים הוכיח בירושלמי הני ג' דברים ומשום דבבבלי ג"כ לא ידע להכריע ע"כ סלקי' לחומרא, מפני שדברי חכמים צריכים חיזוק יותר מבעבודה שהיא מדאורייתא, דלכתחלה לא תסייע שמאל לימין, והב"י בסי' קפ"ג הביא בשם הש"ל דדוקא למנקט לי' כולא בשמאלו אסור אבל לסייע בשמאלו תחות ידא ימינא מותר דקי"ל מסייע אין בו ממש ע"ש, וממאי דאשמועינן מתרין תלמודין דאסור, אפ"ל דמיירי באופן שאינו יכול ביד ימין לבד וכמו דמשמע מהפ"מ שפי' בל' האיבעי שמאל מהו שתסייע, לפי שפעמים צריך להאריך בברה"מ כגון בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכיוצא בו מהו שיכול לסייע ביד שמאל לימין עכ"ל, ובאופן זה לא הוי מסייע בלבד דומיא דאם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים חייבים בשבת (דף צ"ב ע"ב) וא"כ ה"נ כשא"א לו ביד ימין לאחוז זמן ארוך ומוכרח לשמאל נחשב השמאל ג"כ לעיקר התופס דבא"ז ראוי להחמיר לכתחילה

(ע"ב) השותה כפלים לא יברך, וכ' במ"ש היינו כשאוכל עם אחרים לא יוציא אחרים לומר נברך שאכלנו משלו דכיון דקפיד ומתירא מהנזק א"א לו לכוין לבו היטב ול"נ לכאורה דכיון דבלא"ה רוצה להשלים לצאת מהזוגות אין ניכר כ"כ שעושה לשם כוס של ברכה ע"כ יברך אחר דמנכרי מלתא טפי שעושה לשם כוס של ברכה וכן משמע מלשון הגמרא השותה כפלים ל"י משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל היינו שצריך לעשות המצוה ועושה אותה למען ציווי הקב"ה שצוה ע"ז ולא משום טעם אחר וזהו לקראת אלהיך ר"ל נגד ציווי שלו אבל בזה לא מנכרי מלתא כ"כ אצלו אלא כמי שרוצה לצאת מהזוגות

ב"ה סליק פרק זיי"ן. אחל פ"ח

(דף נ"ב ע"ב) גמרא ת"ר בש"א מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלין ובה"א אם שמש ת"ח הוא נוטל פירורין שיש בהם כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית מסייע לי' לר"י דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד, ונראה דהאבוד לא לדרוס עליהם משום דקשה לעניותא כדאיתא בחולין (דף ק"ה ע"ב) ובא"ח סי' ק"פ ס"ד אלא ר"ל להשליכם למים או לאש, אולם הלשון ברמב"ם קשה לי דהכי איתא בהלכות ברכות פ"ז הי"א גמרו מלאכול מסלקין את השלחן ומכבדין את המקום שאכלו בו ואח"כ נוטלין את ידיהם שמא ישיירו שם פירורים שיש בהם כזית שאסור להלוך בהן ולרחוץ עליהן אבל פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד עכ"ל, וכיון דכתב דיש בהן כזית אסור להלוך בהן דמשמע אם אין בהן כזית מותר ואפילו להלוך עליהן, ואפ"ל לכאורה דמותר מצד הדין אבל קשה לעניות, אכן חז"ל לא אתו למיתני לן בדבר שהוא דרך פורעניות (כרש"י בכתובות דמ"ג ב' ד"ה תו) לומר דמותר לאבדן ביד כיון דקשה לעניות, אע"כ כונת הגמרא מותר לאבדן כמו שפירשתי שמותר להשליכן למים או לאש ולא עבר בזה על בל תשחית וכן משמע בשו"ע הרב ר' רש"ז והשתא יתורץ קושיא המ"ש היאך