אם יעקב מח

בלא ברכה מסלקן לצד אחד ומברך תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ות"א מסלקין, ל"ק הא דתניא בולען במשקין ופירוש רש"י ד"ה בולען, בלא ברכה, והרמב"ם בה' ברכות פ"ח הי"ב כתב וז"ל שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם היה משקין בולען ומברך עליהן בסוף, והשיב עליו הראב"ד וז"ל אם היה לפניו משקין יותר אינו בולע מה שבפיו, אלא פולט. דמה חסרון יש במעט משקין שבפיו, אם פולטן, ולא יהנה מהם בלא ברכה, אבל אם אין לו משקין יותר והוא דחוק לאותן משקין שבפיו התירו לבולען ותאבד הברכה עכ"ל, ונראה להביא ראיה מירושלמי להשוות דעת הפוסקים דהנה בירושלמי גרסינן בה"א פ' כיצד מברכין רב הונא אמר האי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן, אם היו אוכלין מסלקן לצדדין ר' יצחק בר מרי קומי ר' יוסי ב"ר אבון בשם ר' יוחנן אפילו אוכלן פולטן דכתיב ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך עכ"ל הגמרא, וכתב המראה פנים וז"ל ובבבלי פרק ג' שאכלו (דף נ' ע"ב) מחלק באוכלין, בין מידי דממאיס כשיפלוט, דבהן מסלקן לצד אחד ומברך, ובמידי דלא ממאיס פולטן, ומטעמא דקאמר הכא משום שנאמר ימלא פי תהלתך, ואפשר דהכא נמי במידי דלא ממאיס קאמר ובמשקין גרסינן התם תני חדא בולען, ומוקי להא במשקין, והכא דקתני בהדיא במשקין פולטן, יש לפרש לכאורה דלא פליגי הבבלי עם הירושלמי דהכא מיירי שיש לו משקין זולתן והלכך כיון שלא יכול לברך על אלו פולטן, בכדי שלא יהנה מהם בלא ברכה, ויברך על שישתה אח"כ, והתם מיירי שאין לו מה לשתות זולתן וכיון שכבר נתנן לתוך פיו בולען ולא יברך שכבר נדחו מברכה וכדפי' רש"י שם בולען. בלא ברכה. ובטור סי' קע"ב, הביא דעת החולקין לענין ברכה, דר"ח ז"ל דעתו כדעת רש"י ופסק שלא יברך עליהן כו' והב"י הביא שם. שהרשב"א כתב בשם הראב"ד ז"ל שיברך והביא ראי' מהירושלמי, ובדעת הרמב"ם כתב בתחלה, שנסתפק בדבריו במ"ש בפ"ח מברכות בהלכה י"ב ואם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף, אם האי בסיף אברכה אחרונה קאמר אבל ברכה ראשונה לא וכדעת ר"ח או האי בסוף אחר שבלען הוא יברך עליהן ברכה ראשונה כדעת הרא"ש, ובסוף דבריו הכריע הפי' כדעת ר"ח, וכן הכריע להלכה, וקבע כן בש"ע שם, ומפני שראיתי להרמ"א בהג"ה שהכריע לעיקר כי"א שיברך עליהם לא יכולתי להתאפק ולומר דהכרע זו נגד כל הגאונים כו' ע"ש, ומבואר דלכו"ע ביש לו זולתן פולטן ומברך על האחרים, ובמ"א נסתפק לפי דעת הרא"ש דלא נדחה מב"ר א"כ עדין חיוב עליו מב"ר ומה יעשה בבר"א דלא מצינו ב' ברכות סמוכות ובודאי אם יש לפניו אוכלים טועם מהם ואח"כ מברך ג"כ בר"א וא"צ שיעור שמצטרפין ב' אכילות, ומהרמב"ם דכ' ומברך בסוף משמע דלא כרא"ש, כלומר משום דאיתא בכ"מ במקומו, ובטא"ח סי' קע"ב רוצה לפרש דדעת הר"מ שלא יברך ב"ר וכדברי ר"ח, והא דכ' ומב"ב בברכה אחרונה קאמר אבל יותר נראה דמברך ב"ר בסוף קאמר דאל"כ ק' מאי קמ"ל פשיטא, ומסיק בכ"ז להלכה מאחר שאפשר לפרש דברי רבינו כר"ח עדיף לפרש כן דמסתמא אמרי' דבשיטת ר"ח קאי והכי נקטינן עכ"ל, א"כ מפרש בדעת הר"מ דנדחה מב"ר ומברך ב"א ואי, תקשי לך מאי קמ"ל פשיטא, אמינא דהא קמ"ל שלא נפרש כדעת הרא"ש שלא נדחה מב"ר ע"כ כ' רבינו מפורש דמברך עליו בסוף לומר דנדחה מב"ר ואינו חייב אלא בר"א, דאל"כ הא הו לי' ב' ברכות סמוכות

(דף נ"א ע"א) ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אר"א הואיל וראשונים שאלו ולא איפשוט להו אנן נעביד לחומרא, והק'