אם יעקב מז

שפיר לשון הרמב"ם, והנה מסתמא גם הראב"ד הסכים עם הרמב"ם דפ"י מה' תפלה הנ"ל דפסק כלישנא בתרא הנ"ל דתרתי בעינן כנ"ל דאל"כ אלא דהראב"ד ס"ל דלא בעינן תרתי כנ"ל לא הוי שתיק הראב"ד מלהשיגו כדרכו, דק"ל כלישנא קמא, אלא ודאי גם הראב"ד פסק כלישנא בתרא וא"כ הוא לא ה"ל להשיג על הרמב"ם שדבריו מיוסדים על אדני הש"ס דפ' ת"ה הנ"ל, ואף שיש לומר דסיום ברכה שלישית לא הוי עקירת רגלים שוה כמו עקירת רגלים ממש, עכ"פ להדיא ראינו דהראב"ד בעצמו מדמה מלתא למלתא דברכת הטו"מ הוי כרגיל לומר תחנונים אחר התפלה א"כ בהא דנעקר רגליו נמי דמי הואיל וליכא להראות בבהמ"ז עקירת רגלים ממש זולת סיום ברכה שלישית ותחלת ברכה רביעית דהוי כעקירת רגלים מבהמ"ז דאורייתא ולא הוה לי' להראב"ד לכתוב על הרמב"ם שטעה עכ"ל, ואני מוסיף דאפשר להוכיח ולהכריע בירושלמי דאפילו אם סיים כל הד' ברכות כ"ז שלא הסיח דעתו לענין אחר רק נזכר מיד מהני שיאמר ברוך שנתן וא"צ לחזור לראש, דהכי איתא בירושלמי דפרקין ה"ד חנן וחבריא הוו יתבין אכלין בשבתא, מן דאכלין וברכין, קם אזל לו, חזר לגבן אשכחינון ברכין אמר ולא כבר ברכנו אמרין לו מברכין, וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא, לא אמר כן ר' בא בשם ר' חנא ר' ירמי' מטובא בשם רב, שכח ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, כן בשהסיח דעתו, וכן בשלא הסיח דעתו עכלה"ג, ופירש הפ"מ כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בטוה"מ והסיח דעתו מלזכור של שבת אז צריך לחזור וכיון שאנחנו לא הוזכרנו מקודם חזרנו לראש, וכאן בשלא הסיח דעתו הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים, אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטו"מ אז אומר ברוך אשר נתן וא"צ לחזור לראש עכ"ל, ובפירוש מבעל ספר חרדים ד"ה אומר כתב ודעת הירושלמי דאפילו סיים כל הד' ברכות של ברה"מ ואח"כ נזכר אומר זאת הנוסחא וא"צ לחזור ולברך ברכת מזון אם לא הסיחו דעתם לענין אחר, אחר שסיימו ד' ברכות אלא נזכרו מיד ואף שהפ"מ מפרש כלומר שכבר פתח בהטו"מ והסיח דעתו מלזכור של שבת צריך לחזור לראש כו', אבל הלשון הסיח דעתו משמע כפירוש מבעל ס"ח דאל"כ הוה לי' להגמרא לשנות כן שהתחיל הטו"מ וכן בשלא התחיל הטו"מ וכמו שמחלק בתלמודא דידן לא שנו אלא שלא פתח בהטו"מ אבל פתח בהטו"מ חוזר לראש נמצא דלפירוש מבעל ס"ח ש"ס ירושלמי פליג עם גמרא דבבלאי דהירושלמי סובר דאפילו אחר שסיימו כל הד' ברכות ונזכרו מיד ולא הסיחו דעתם לענין אחר מהני שיאמר ברוך אשר נתן, ואף שהב"י כתב בסי' קפ"ח דהכי נקטינן כהרמב"ם וכן פסק בא"ח בסי' קפ"ח ס"ו וז"ל טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה' אלו' מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת, ואם טעה ולא הזכיר של י"ט אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים ואם חל יו"ט בשבת כוללן ביחד ד ומסיים מקדש השבת וישראל והזמנים והוא דסגי בהכי דוקא שנזכר קודם שהתחיל הטו"מ אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטו"מ צריך לחזור לראש ברה"מ ע"ש, ובודאי אסור לן לזוז מדבריו, אכן בשעה דחוקה נראה דהמיקל כדברי הבס"ח הנ"ל לא הפסיד, דכן משמע מבואר מלשון הירושלמי דסובר כן דכ"ז שלא הסיח דעתו ואמר תיכף ברוך אשר נתן וכו' אפילו לאחר גמר כל הברכות מהני ויוצא בזה ואין צריך לחזור לראש ברה"מ

(דף נ' ע"ב) אמר ר"י שכח והכניס אוכלין לתוך פיו