אם יעקב מו

שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת, טעה ולא הזכיר של י"ט אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים, א"ל מאן אמרה רב, טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה, אי חתים אי לא חתים בה, גידל בר מניומי הוי קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן והדר לרישא א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל דאמר ר' שילא אמר רב טעה חוזר לראש והאמר רב הונא אמר רב טעה אמר ברוך שנתן א"ל לאו אתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא א"ר לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש, וכתב הרמב"ם בה' ברכות פ"ב הי"ב וז"ל טעה ולא הזכיר בשבת וי"ט קדושת היום אם נזכר קודם שהתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ומתחיל ברכה רביעית וגומר, ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית פוסק וחוזר לראש ברהמ"ז, וכתב עליו הראב"ד טעה בזה דלא גרע ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר התפלה שאם טעה ולא הזכיר של ר"ח אעפ"י שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש ה"נ פוסק ואינו חוזר לראש, וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ"ל, ובספר אל"ב כתב ולולא דמסתפינא להכניס ראשי בין הגדולים הוה אמינא נעניתי מעצמות הראב"ד שכתב על הרמב"ם שטעה בדין הנ"ל לומר שכבודו במקומו מונח ואדרבה דהוא שגג בזה כשגגה היוצא מלפני השליט, דהנה בישוב דעת הרמב"ם נ"ל דמקורו מש"ס ערוכה דפרק תפלת השחר (דף כ"ט ע"ב) אר"א תנחום א"ר אמר ריב"ל טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה ונזכר בהודאה או בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש א"ר פפא הא דאמר אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו אבל קודם שעקר רגליו חוזר לעבודה א"ל מנא לך הא א"ל מאבא מארי ואבא מרי מרב, אמר רב נחמן הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא בשאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה, איכא דאמרי א"ר נחמן הא דאמרן כי לא עקר רגליו דחוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אין רגיל לאמר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש עכלה"ג, א"כ הרי להדיא דלשון חוזר לראש הוא חוזר לראש התפילה כדפירש הרמב"ם ורש"י בשמעתין דברהמ"ז, והנה הרמב"ם בפ"י מה' תפלה הלכה יו"ד כתב וז"ל טעה ולא הזכיר יעלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לעבודה ואם נזכר לאחר שהשלים תפלתו חוזר לראש ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שעקר רגליו חוזר לעבודה ופירש הכ"מ דדברי הרמב"ם הוא מש"ס דפ' ת"ה הנ"ל ופסק הרי"ף והרא"ש כלישנא בתרא דתרתי בעינן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו הא לאו הכי חוזר וזהו דעת רבינו עכ"ל, א"כ לפי"ז הרי להדיא לפנינו דס"ל להרמב"ם דתרתי בעינן רגיל לומר תחנונים אחר התפלה וגם לא עקר רגליו והנה בשמעתין פירש רש"י בד"ה והדר לרישא וכו' דסיום ברכה שלישית היא עקירת הרגלים. וא"כ לפ"ז מיושב שפיר לשון הרמב"ם, דהרמב"ם אזיל לשטתו דס"ל דתרתי בעינן רגיל לומר תחנונים וגם לא עקר רגליו בזה דוקא חוזר לברכה שטעה בה משא"כ אם עקר רגליו אף שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש התפלה וא"כ ה"ה הכא בבהמ"ז נמי הדין כן הוא הלכך בשבת וי"ט דחוב הוא לאכול וטעה ונזכר לאחר שהתחיל הטו"מ דהוי כעקר רגליו חוזר לראש הזן ובר"ח דלאו חובה לאכול פת המביא לידו ברהמ"ז וטעה ונזכר קודם שהתחיל הטו"מ אומר ברוך אשר נתן לאחר שהתחיל הטו"מ דהוי כעקר רגליו אינו חוזר דלאו חובה הוא, ומיושב