אם יעקב מד

צריך להחזיר וא"כ מנ"ל דאפי' לזכות את הזכאי אסור ליקח בתורת שוחד והניח בקושיא, אכן לפי מאי דפסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ' כ"ג ה"א וז"ל לא תקח שוחד אין צ"ל לעוות הדין אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור ועובר בלא תעשה והרי הוא בכלל ארור לוקח שוחד וחייב להחזיר השוחד כשיתבענו הנותן עכ"ל, ומשמע דאם אינו תובעו אינו חייב להחזיר, משום דלשיטתו אזיל דסבר כאביי בהא דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני, וא"כ שפיר הוכיח הגמרא דאפילו לזכות את הזכאי אסור לכתחלה ליקח. אבל אם לקח אינו חייב להחזיר אא"כ תובעו משום דהוי כמו מתנה, ואפשר למדחי ממ"ש הקצה"ח סי' ק"ד סק"ב דבכל חוב אם אין המלוה תובע' אינו מצווה לפרוע חובו ע"ש, אבל למ"ש בנתיבות שם סק"א דאף באינו תובע חיובא רמי עלי' לפרוע, א"כ למה כ' הר"מ דוקא כשיתבענו הנותן אע"כ משום דלשיטתו אזיל דס"ל בהא כאביי ויתרץ קו' הכ"ז דאימא אצטריך קרא שחייב להחזיר מה שלקח, דבכאן שאני דנתן לו בתורת מתנה ואינו מחויב להחזיר אא"כ תובעו וגם דאע"מ כאביי. וכן א"ש הא דחולין (דף י"ד ע"א) השוחט בשבת וביה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה, מקשים העולם לרבא דלא מהני למה שחיטתו כשרה ומתרצים כיון דעיקר מלתא דשחיטה דבר המותר הוא רק ששחט בזמן האיסור לית לן בה, (והוי דומיא דהא דב"מ (דף ט' ע"א) אלא מעתה הגבי' ארנקי בשבת ה"נ דלא קני אלא מאי דעבד עבד וקני ה"נ מאי דעבד עבד וקני כיון דהגבהת ארנקי בחול הוא דבר המותר ע"כ קני, ה"נ השחיטה בחול היא מלאכת היתר לכן קתני שחיטתו כשרה) אולם לפי דעת הרמב"ם דפסק כאביי דאי עביד מהני, שפיר מהני שחיטתו, דכשרה, אפי' אי נימא דנכנס תחת הסוג דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד ל"מ ושפיר פסק הרמב"ם ג"כ להלכה בסוף פ"א מה' שחיטה דשחיטתו כשרה

ולפי דברי הר"ן בגיטין (דף ל"ח) הנ"ל דהך עשה לעולם בהם תעבודו לאו עשה גמורה היא, אמרתי לתרץ ג"כ קושיתם בתוס' ד"ה מצוה דרבים. וז"ל מכאן קשה לה"ג דפסק במי שמת לו מת בי"ט האחרון דאבילות נוהג ולא אתי י"ט האחרון דרבנן ודחי אבילות דאורייתא דכתיב ואחריתה כיום מר דהכא חזינן דאתיא תפלה דרבנן ודחיא קרא דלעולם בהם תעבודו עכ"ל. דאפ"ל שאני הכא דלאו עשה גמורה היא ולכן דחי לה מצוה בשעתא אפי' אי נימא תפלה דרבנן ואף שדחיתי לראיית הכ"ז מקידושין דלאו עשה גמור' היא כמבואר לעיל, אכן דברי הר"ן ברור מללו דלאו ע"ג הוא ואפ"ל דמשו"ה לאו עשה ג"ה משום דאיירי תורה שבישראל לגמרי לא, שאסור לשעבדו אחר היובל, קאמר דבעכו"ם מותר, אבל לא אתי התורה לאמר בצווי גמור דצריך לשעבדו וז"פ

גמרא א"ר אמי שנים ושבת מצטרפין א"ל רב נחמן ושבת גברא הוא אלא א"ר אמי שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין, מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת, מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא. לכאורה ק"ק למה מחוי זה ע"ז ולמה דוקא ר"ח ור"ש, ועוד הקשה הצל"ח למה לא מקשו הגמרא וחידוד גברא, כמו שהקשה ושבת גברא, וארון גברא, ותירץ דעיקר הקושיא דאיך יהיו אותן הט' גופא פעם יהא להם חשיבות עשרה ופעם לא יהא להם חשיבות עשרה כגון שיהיו בחדר שאין בו ארון או בחול, אבל ב' ת"ח המחדדין זל"ז תמיד יש להן חשיבות זה ולכן לא הקשה וחידוד גברא הוא, כיון שהחשיבות אינו להחידוד רק לאנשים המחודדים עכ"ל. ולכאורה אפשר לתרץ קושיא חדא בירך חברתה ככפתור ופרח ע"פ מאי דאמרו בעירובין (דף ס"ג ע"א) רב חסדא ור"ש כי פגעי בהדדי רב חסדא מרתען שפותי' ממתנייתא דר"ש, ור"ש מרתען שפותי' מפלפולי דר"ח, וכגון תרי גברי רברבא אחד חריף גדול, והשני בקי גדול, בלמדם ביחד