אם יעקב מ

לא הוי בכלל הגוף, דכ"מ מחולין (דף לי ע"ב) לבי רב דאמרי תחת העור אינו יודע תחת מטלית תחת צמר מסובך מהו, אבל למ"ד תחת העור כשרה מכש"כ תחת צמר מסובך ועי' רש"י סד"ה מהו האי גופה והאי' לאו גופה עכ"ל, ומדמי הגמרא צמר מסובך למטלית, מדכלל להו בחד, וכן יש להביא ק' ראיה מערכין (דף ז') האשה שנהרגה נהנין בשערה. ולעיל מזה אמרו דטחו בראש השמ' אם ע"ה הוא, ואם ת"ח אסור, וא"א לו לצאת בידים לחות וא"ת יטיח בשער ר' עצמו ע"ז קאמר לא יצא מבושם

(דף מ"ד ע"א) גמרא עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה שהיו בה פ' זוגות אחים כהנים נשואים לפ' זוגות אחיות כהנות וכו' בהסיפור וגופנית שמה בא להודיע כי שמא גרים, אף שכבר למדנו לעיל (דף ז' ע"ב) מקרא, השמיענו למעשה דמהני, וכמ"ש בפסחים דף משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל וכל הני מעשיות שהביאו להודיע שבח א"י שפירותי' נאות ומשובחות

(דף מ"ה ע"א) תוס' ד"ה דחנקתי' אומצא ודוקא מים שאין לו הנאה כי אם לשתות לצמאו אבל שאר משקין שלעולם הגוף נהנה מהם בכל ענין מברך אפי' חנקתי' אומצא ורב עמרם פירש דוקא לפניו ל"צ אבל לאחריו חייב עכ"ל, והקשה בס' אל"ב לפי דברי רב עמרם א"כ יהא סברא זו נגד המשנה בנדה (דף נ"א ע"ב) כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, דהא מוכח דלאו כללא הוא דהא כאן בחנקתי' אומצא טעון ברכה לאחריו ואין ברכה לפניו ע"ש והניח בקושיא, ולכאורה אפ"ל לפי התוס' שם ד"ה כל דברכת טבילה דמברך אחר טבילה משום דגברא לא חזי ה"נ כיון דחנקתי' אומצא לא חזי מיקרי וא"כ שפיר פסק רב עמרם דיוכל לברך לאחריו אף שאינו מברך לפניו ולא נקרא נגד המשנה, אכן קושטא דמלתא הכי י"ל, דשם מיירי לענין המין, וא"כ לק"מ

חסל פרק ששי, אחל פרק שביעי

תוס' ד"ה אם, מה שמקשים התוס' על רש"י מעובדא דבר קפרא דנתן רשות לא' לברך ושנים הוו התם, אפ"ל לכאורה משום שנצטרף הוא עמהם

תוס' ד"ה אכל טבל אין מזמנין עליו, הטעם, כיון דלא קרינן ואכלת, שיהא ראוי לאכילה. לא קרינן בו וברכת. (ועי' בר"מ פ"א מה' ברכות ואנשי חיל באותן שאין ביכלתן לקנות ולאכול משלהן, וכגון שעומדים במקומות עכו"ם שאין מחזיק בידם במאכל כשר, כדאי הם הראב"ד והרא"ש לסמוך עליהם לברך תחלה וסוף. אף דאין ביכלתם לזמן משום דלא חשיבי קביעות משום איסורייהו, אבל לברך רשאין וכדמשמע באו"ח (סי' קצ"ו) ואף שהרמב"ם פסק בפ"א מה' ברכות הי"ט וז"ל כל האוכל דבר איסור בין בזדון בין בשוגג אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף אפ"ל דבאנ"ח שאני, דמשום דינא דמלכותא דינא נחשבין כמוכרחין

(דף מ"ו ע"א) בגמרא תנא חדא ברהמ"ז ב' וג' ותניא אידך ג' וארבע, ופירש הרי"ף דקאי אגברי והכי פירושא ב' וג' שאכלו ואין א', מהן יודע לברך ברה"מ כולה אלא א' יודע ברכה ראשונה וא' יודע שני' ואינו יודע ראשונה כו', חייבין בבה"מ לפי שאפשר לכל אחד לברך ברכה שהוא יודע והוכיח מזה א' מהג' (הובא בס' ברית יעקב סי' ה') דחצי שיעור במצות עשה מלתא היא עכ"ד, ודחה אותו הב"י דשאני התם כיון שהשלשה ביחד יכולין לברך ברה"מ כולה ע"כ מצטרפין בזמון ומחויבין לברך משום דשומע כעונה הוי כאלו כל אחד מברך ברה"מ כולה משא"כ