אם יעקב לח

שני דשאים זעג"ז, וקצת קשה הלא בחולין (דף ס') הנ"ל, היא בעי' דלא איפשטא דסלקו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא, אלא כמו שביארתי מטעם הנ"ל דל"ש לאמר בעשבים שכל מין ברי' בפ"ע בלא ציווי לחייב הרכבתן, ע"כ שפיר אפ"ל דא"מ בהרכיבן)

גמרא ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע, הנ"ל ע"ד שהביא בט"ז י"ד סי' א' סק"ו והיה אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח סופך שתשכח הכל, וזהו כונת' במ"ש אם יפנה לבבך שוב לא תשמע. ופנוי הלב הוא ע"י שלא קים בעמוד וחוזר תמיד ומתוך כך התחיל לשכוח, וכן לעומת זה אם התחלת לשמוע ולהשתדל בע"ו תמיד בלי היסח הדעת אף שיש הרבה מניעות סופך שתשמע הכל ויסורו כל המניעות וסוף המקרא מוכיח כי אני ה' רופאך ר"ל מכל חולי ומניעה, ובד"א אפרש מאי דמקשי בסנהדרין (דף ק"א ע"א) ע"ז הפסוק מאחר שלא ישים רפואה למה, ושניתי בילדותי ע"פ מאמ' לעיל (דף ה' ע"א) ח"א אלו הן יסורין של אהבה שאין בהם בטול תורה וח"א שאין בהם בטול תפלה וזהו אם שמוע תשמע בקולו לא מיבעי יסורים שאינן של אהבה אשר יוכל להיות בטול תו"ת כמו יסורים הקשים הדומים ליסורים של מצרים לא אשים עליך כלל, ואפי' מיסורים של אהבה שאין בהם בטול תו"ת רק בכדי שיזכה ע"י לשכר הגנוז גם באלה אני רופאך תומ"י וכן אפ"ל ב"ה, שתי' הגמרא שם כן ודוק ואכמ"ל

(דף מ"א ע"ב) שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה א"ל הואיל ופת פוטרתן, א"ה יין נמי נפטרי' פת, שאני יין דגורם ברכה לעצמו, והב"י פוסק בסי' קע"ד שיש לברך על המים שבתוך הסעודה, והקשו המפרשים אמאי לא פריך הגמרא אי הכי מים נמי נפטרו פת, ותרצו דדוקא גבי יין שייך לאקשויי הכי משום דיין זיין אבל מיא לא זיין, ולכאורה נ"ל כמו שהוא בהגהת מיימוני (פ"ד הי"א) היכי דבאמצע סעודה אוכל פירות עם הפת איכא למיתלי כיון דאין דרך ללפת בהן את הפת דטעונין ברכה לפניהם, וי"ש האוכל פירות בסעודה יאכל מהם קצת בלא פת תחלה ומברך עליהם ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת עכ"ל, משמע דביין בלתי ספק אף אם שותה אותם עם הפת מחויב לברך לפניהם, וא"כ שפיר מקשו א"ה יין נמי נפטרו פת לפחות בשעה שעושה אותן טפלה לפת אבל על המים ליכא לאקשויי כלל דבודאי אם שותן אותן ללפת לפת א"צ לברך מתחלה דשתי' בכלל אכילה

(דף מ"ב ע"א) גמרא אמר ר"ח ב"א אמר רב שלש תכיפות הן כו' תיכף לנט"י ברכה כו', ופסק הריקנטי סי' פ"ה וז"ל פי' הר' אליעזר ממיץ ור"י בן מלכי צדק שמים אחרונים צריכין ברכה וראייתן מדתניא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים ורב יהודאי גאון כ' שא"צ ברכה מ"מ מן הברייתא משמע דאפי' שלא במקום סכנת מלח צריך לרחוץ משום קדושה ופרישות מוהייתם קדושים, ומצאתי באגדה דאם היו ידיו מזוהמת מברך, על רחיצת ידים כו' ומצאתי נמי דצריך ליטול קודם ברהמ"ז וכן מוכח בברכות, והקשה המ"ב לכאורה מהא דחולין (דף פ"ז ע"א) דאמר רבי לצדוקי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל, והול"ל נ' זהובים משום הברכה שעל מים אחרונים שעל המברך ברהמ"ז לברך ומים אחרונים צריך ליטול קודם ברה"מ וכמ"ש רבינו דכן מוכח בברכות והוא (בד מ"ב ע"א) תיכף לנט"י ברכה וא"כ ברכת מים אחרונים שייכי לבה"מ ע"ש, אכן מהירושלמי דמכלתין פ"א ה"א משמע דהאי תיכף קאי על מים ראשונים וכמו שפירש המ"פ וא"כ לק"מ קושית המ"ב דאפ"ל דברכת מ"א לא שייך לברהמ"ז, ומהנכון לאמר דריקנטי הוכיח מלקמן (דף מ"ו ע"ב) אר"ח