אם יעקב לג

(ע"ב) ההוא דנחית קמי' דר"ח אמר האל הגדול הגבור כו' א"ל סיימתינהו לשבחי דמרך ל"ל כולו האי וכתב הפ"י דאין לומר דלעולם אסור חוץ מג' שבחים הנזכרי' דהא מצינו כמה פעמים בנ"ך שמדברים בשבחים ותוארים אחרים כמו משה שהזכיר הי"ג מדות ודוד לך ה' הגדולה ואע"ג דאמרו ברוה"ק מ"מ איכא למילף דאין איסור, אלא ע"כ הכל לפי העת בכדי לעורר מדות העליונות כשיבקש רחמים ישבחוהו במדות הרחמים וכשמבקש דין על חבירו ישבחוהו שהוא תקיף, רק בתפלת י"ח שהם קבועים כל המוסיף בהם הוי גנאי עכ"ל, ונראה להוכיח ג"כ מל' הגמ' דקתני ההוא דנחית קמיה דר"ח דמשמע דוקא להתפלל [בפני התבה] תפלת י"ח הקפיד עליו (דהוי ממש משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות דאמרו לקמן (ד"מ ע"ב) לר"י אם ראה פת או תאנה ואמר ברוך המקום שבראה לא יצא משום דכל המשנה ממטבע שט"ח בברכות ל"י י"ח, ה"נ אפ"ל בזה)

(דף ל"ד ע"ב) קידה על אפים כריעה על ברכים השתחואה פישוט ידים ורגלים, משום דאחר התפלה צריך נפילת אפים לזאת הביא לה הכא, ואח"כ מביא אר"ח ברי' דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי, משום דאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ יודע בעצמו שהוא נענה כיהושע, רק מטה פניו מעט, כדאיתא ברמב"ם פ"ה מה"ת דין י"ד, וברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ה"ו פירש הכ"מ בהא דמגילה (דכ"ג) אביי ורבא מצלי אצלויי ולא נופלין על פניהן מפני הרצפה, וכן פי' התוס' והרא"ש בשם רבינו ה"ג ע"ש, וברמב"ם ה' תפלה פ"ה הי"ד כ' הכ"מ שהרמב"ם ז"ל סובר כיון דמייתי הגמרא להא דאביי ורבא מצלי אצלויי בתר הא דאמר ר"א אין אדם חשוב רשאי לפול ובתר הא דתניא השתחואה זה פשוט ידים ורגל' אית לן למימר דאתרווייהו קאי כו' ע"ש

הרמב"ם פוסק בפ"ו מה' ע"ז ה' ל"ח כל המשתחוה לש"ש על אבנים מפוצלות בלי פשוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מ"מ, ונדחקו בזה כל המפורשים הכ"מ והל"מ במקומו למה פסק כשינוי קמא דמגילה (דכ"ב ע"ב) וכסברת התוס' שם בד"ה ואיבעית אימא וכו' ע"ש, ועי' באל"ב שתי' דכשינוי קמא מסקינן שם דשני לבסוף אדם חשיב שאני והכי פירוש הגמרא ואבע"א כו' ע"ש ולכאורה אפ"ל לפי מה שפסק רש"י בחולין (ד"נ ע"א) סוף ד"ה כי פליגי, וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכי דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא זיל לחומרא ע"ש, וה"נ הוא איסור דאורייתא דאבן משכית ל"ת בארצכם, לכן פסק כשינוי קמא, וע"ע בע"ז (ד"ז א') תוס' ד"ה בש"ת ועוד דגזרינן עליו בלי פישוט י"ו משום דלמא אתי למיעבד בפישוט ידים ורגלים ע"כ שפיר פסק דלוקין מ"מ

סליק פרק אין עומדין, אחל בעזה"י פרק כיצד מברכין

(דף ל"ה ע"ב) בתוס' ד"ה כאן לאחר ברכה וכן בפ' כ"כ כו' עכ"ל, ופי' מהראנ"ח דכוונת התוס' דלאחר ברכה אחרונה קאמר והק' ר"י עטהויזן מאי מקשה הגמרא לעיל ע"א מאי עביד לי' הא עביד איסורא דלק"מ דאף לאחר אכילה אית לי' תקנתא ללמוד ברכה אחרונה ע"ש, ואפ"ל דקושית הגמרא הא עביד אסורא אם ילך באמצע אכילה לבקש חכם ללמוד ממנו, והלא צריך לברך קודם שיעקר ממקומו כ' באו"ח סימן קפ"ד וגם דבעוד שילך לבקש חכם בתוך כך ישהה יותר משיעור עיכול, או משום דלשון אסור שיהנה בלא ברכה משמע בלא ב"ר ושפיר מקשה מאיסור דעבד עבד שאכל בלא ברכה ראשונה, ובירושלמי דפרקין גרסינן נהנה כלום מעוה"ז מעל עד שיתירו לו המצות היינו הברכות ור"ל על שניהם, ואפ"ל כפי מה