אם יעקב לא

דמר ברי' דרבינא לישרי לן מר אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן אמרו לו אנן מה נעני בתרך א"ל הי תורה והי מצוה דמגנו עלן, לכאורה צ"ב מאי שייך זמר כזה על הלולא, ודוחק לאמר משום דהוה קא בדחו טובא כמו ברב אשי דחזנהו לרבנן דהוי קא בדחו טובא אייתו כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו, דלא משמע כן הכא רק שרצו שישמח אותם למען כבוד החתן והכלה כמ"ש לעיל (ד"ו ע"ב) כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות ואם משמחו מה שכרו אריב"ל זוכה לתורה שנתנה בה' קולות, ואפ"ל עפ"י מ"ש האלשיך דלזאת מצוה לשמח חתן וכלה יען שאומרים לו קום העמוד תולדות אחריך וצריך אתה להעמיד חליפתך כשתמות, וכשרצה לקיים מאמ' חז"ל לשמחם הודיעם מתחלה טעם מצות השמחה וזהו ווי דמתנן, וא"ל מה נעני בתרך שיוצא מזה שמחת חתן וכלה א"ל הי תורה והי מצוה דמגנו עלן ר"ל התורה שאנו לומדים ומצוה שאנו עושים בפ"ו ואף שהיא לכאורה מצוה גשמית אכן אם כונתינו לש"ש להעמיד תולדות לעבודת ה' ותורתו היא תגין עלינו ורק אצלינו ישראל יוכל המצוה הזאת להגן עלינו משום שיש לנו תורה אמיתית, ואפשר לומר עוד דהתחיל לשורר ווי לן דמתנן כנגד אנשים שאין עושים רצונו ש"מ (ואף שאין צריך לדאוג על המות כמ"ש למה אירא בימי רע הלא המות דרשו עליו חז"ל במ"ר בראשית פ"ט פ"ה שהוא טוב מאוד ע"ש א"כ אין צריך לירא מן המות אחרי שהיא תכלית הבירור וכמ"ש בחבורי תו"ח עה"פ ועתה פן ישלח ידו ולקח מ"ה כו', רק מפני שעון עקבי יסובני, ובאופן זה שמעתי דרש הפסוק הלז מהרב רדש"ס) וכפל פעם ב' ווי לן דמתנן ג"כ כנגד אנשים שעושין רצונו ש"מ וכמ"ש חלק א' לצדיק ולרשע היינו מות הגשמי הנראה לעין, אבל מי יודע רוח בני אדם העולה למעלה ע"י תכלית הבירור ומכניסין אותן תחת כנפי שכינה ורוח הבהמה לאותן אנשים שהם בהמה להם באהבת התאוה, המה יורדים למטה לארץ, ושני המדרגות האלו שמחים בהלולא ע"פ רוב ועוסקים בפ"ו, וא"ל מה נעני בתרך מאיזה מדרגה אנחנו ובמה נוכל לשמוח, שביותר מיבעי לן למיחוש במקום שמחה שלא נפול ברשת היצר, ובפרט בשמחת חתן וכלה משום חשש קלות ראש, וענה להם הי תורה והי מצוה דמגנו עלן וכמ"ש בע"ז עה"פ תבונה תנצרך

(ע"ב) וחנה היא מדברת על לבה אר"א משום ר"י בן זמרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבש"ע כל מה שבראת לא בראת דבר א' לבטלה דדים הללו למה, תן לי בן ואניק בהם, אף שלעיל ע"א ילפינן מזה שהמתפלל צריך שיכוין את לבו אכן ממילא שמעינן מינה דמשום דהתפללה בכונה לזאת נשמעה תפלתה שהשתדלה לפניו ית' בכל מיני טענות בכדי שישמע תפלתה ולזאת לא הביא זה הדרש רק אחרי שהביא דאל הנער הזה התפללתי שגדלתו והביאתו לעלי שפעלה בתפלתה משום שהיתה בכל הטצדקאות וטענות טובות משום דהקב"ה מתאוה לתפלתו של בריותיו בשעה שהיא מעומקא דלבא כמ"ש קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת

תוס' מכאן שאסור לישב בד"א של תפלה ופי' בתשובת הגאונים דוקא ביושב ובטל אבל אם עסק בק"ש ובברכותי' וכיוצא בהם אפי' יושב שפיר דמי עכ"ל, דעיקר הטעם מפני שהמקום מקודש וצריך האחר לנהוג בו כבוד שלא לישב בתוך ד"א אבל אם עוסק בתורה או תפלה אף אם יושב הוי קדוש, ט"ז בסי' ק"ב ס"א, ולכאורה יקשה מעלי למה הוצרך לעמוד דבודאי לא ישב בטל, ובא"ז הק' הטור לפי מה שהביא בשם הרא"ש דאם ישב תחלה א"צ לעמוד הלא עלי ישב תחלה ולמה הוצרך לעמוד ואפשר דבודאי הי' מקום מיוחד עבור תפל הנשים כדמשמע בסוכה (דנ"א ע"ב) שעשו שם תקון גדול ע"כ הי' צריך לעמוד לפי מה שכ' הב"ח דדוקא בביתו אבל בביהכ"נ דהוא מקום מיוחד לכל צריך לעמוד ע"כ אפי'