אם יעקב ל

ט' אזכרות שבפרשת חנה שנזכרה בר"ה אלא הני ז' דשבת היאך רמז בזה המזמור, ואפ"ל רמז בעלמא בדרך רחוקה על דאמרו ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי שבתות וי"ט עכ"ל ע"ש, ולפיה"נ עדיפא אפ"ל שנזכרה ג"כ בקבלת שבת קודם לכה דודי (ועי' במהרש"א פסחים (דקי"ב ע"א) ד"ה נמי ז' קולות) וכפי מנהגנו שאומרים המזמור הזה קודם לכה דודי בלילי שבתות שפיר שייכי זל"ז וכמ"ש מהרש"א שם דאלו ז' קולות קדושות שלו ית' ב"ה, ונגדן נתקן ביום הקדוש בשבת ז' ברכות

(ע"ב) תוס' סוד"ה טעה וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע לו משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק, והרר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו, ואינו יוצא בשמיעתו מש"ץ עכ"ל, והב"י בסי' קכ"ד פסק כיון דכל הפוסקים סתמו דבריהם מסתמא לא חששו ע"ז, וכ"ה בא"ח סימן הנזכר כל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל י"ח ברכות כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח, ופוסע ג"פ לאחריו ע"ש, ואפ"ל דדוקא על שאר דבר כגון בשכח ברכה שלימה אז צריך לחזור לאחוריו אבל בשכח יעלה ויבא א"צ לחזור לאחוריו מדלא הזכירו בה"ג ותוס', ודברי המחבר שכ' בסי' הנזכר ס"י מי ששכח ולא אמר י"ו או בכל דבר יכוין דעתו וישמע מש"ץ כו' אפ"ל שיכוין דעתו קאי על אם שכח י"ו, ופוסע ג"פ קאי על שאר דבר שצריך לחזור בשבילו כגון שדלג ברכה שלימה

המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מת מתפלל תפלה קצרה כו' אחרים אומרים צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה"א שתתן לכא"ו כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה בא"י ש"ת, אמר רב הונא הלכה כאחרים, א"ל אליהו לר"י לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך אר"י אר"ח זו תפלת הדרך, והק' באל"ב מאי שייכות מאמ' אליהו להא דהלכה כאחרים, ולי לכאורה לק"מ, משום דרוצה לאמר המלך בקונך דהיינו תפלת הדרך, ועוד דע"י הכעס ורבוי אכילה עלול האדם לידי כל עבירות, ומשום שכל הדרכים בחזקת סכנה שאדם נבדק אז, ע"כ צריך לזהר, יותר באלו, ואכמ"ל

(דף ל' ע"ב) כמה ישהה בין תפלה לתפל' ח"א כדי שתתחונן דעתו עליו וח"א כדי שתתחולל ד"ע, וכ' רש"י ור"י ורא"ש וטור וב"י דהיא היא ול"פ אלא בלישנא בעלמא, ואפ"ל לדברי התוס' (דכ"ט ע"ב) ד"ה כל, דאם יכול לאומר' בל' תחנונים אפי' עליו כמשא הוי תפלה מעליא עכ"ל, א"כ למ"ד כדי שתתחונן שפי' רש"י שתהיא דעתו מיושבת עליו לערוך דבריו בל' תחנה אפי' עליו כמשא הוי ת"מ ולמ"ד כדי שתתחולל מלשון דום לה' והתחולל כעבד המצפה באימה על תשובת אדוניו ואם תפלתו עליו כמשא לא הוי ת"מ ומ"ד שתתחונן ס"ל כרבנן דאמרי כל מי שאינה אומרה בלשון תחנונים זהו קבע, ומ"ד כדי שתתחולל ס"ל כר' אושעיא דאמר כל שתפלתו דומה עליו כמשא זהו קבע ותרווייהו אליבא דהלכתא כמבואר בא"ח סימן צ"ח וסי' ק"ה, דלכתחלה צריך לזהר בכל אלה ובדיעבד תפלתו תפלה

בתוס' ד"ה כדי, מביאי' מירושלמי דהיינו כדי שילך ד' אמות עכ"ל, ואף דמדין הפסק בין תפלה לתפל' סגי כדי שתהא דעתו מיושבת עליו בכדי הילוך ד"א, בכ"ז מהנכון לאמר אשרי כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת או משארי פסוקי דזמרה כמ"ש בתוס' (ל"א ע"א) ד"ה רבנן, ועי' מ"ש המ"פ בירושלמי דפרקין ריש ה"ו ד"ה אנא

חסל פרק רביעי, ובס"ד אחל פרק חמישי

(דף ל"א ע"א) אמרו לו רבנן לרב המנונא בהלולא