אם יעקב כט

ג"כ מותר לצלוי של שבת בע"ש ואפ"ל דשמואל ס"ל ג"כ מטעם הוספה דחול על הקודש ולהכי אף דס"ל חובה פסק לצלוי של שבת בע"ש, וכמ"ש דרמב"ם סמיך על האי טעמא ולא משום תפלת ערבית רשות ומ"ש מטעם לפי שתפלת ערבית רשות כונתו על של מ"ש בשבת ה"נ אפ"ל בדברי שמואל

(ע"ב) והא אביי שרי לרב דימי לכברוי סלי, ההוא טעותא הואי, וברבינו יונה איתא דעיקר קבלת שבת הוא ע"י הדלק' הנר ולא ע"י תפלה, והק' באל"ב א"כ מאי מקשה הגמרא מהא דשרי לר"ד אחר דצלי לכברוי סלי, דלמא משום דלא הדליק עדיין ולא קבל שבת, ע"ש שה"ב, ול"נ דאפ"ל מטונא, וזהו דקשיא לגמרא, והא אביי שרי לכברוי אחר התפלה, א"כ ראי' דלא תליא בתפל' רק בהדלקת הנר, ע"ז משני דטעותא הואי דאפילו בהדלקת הנר גופא אם הדליק בטעות מותר לעשות מלאכה כמ' בא"ח סי' רס"ג, א"כ לא הוי האי פסקא דאביי לא ראיה ולא קושיא על רבינו יונה

(דף כ"ח ע"ב) אר"ת אריב"ל המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו, וכתב הרשב"א בשם רב ה"ג ז"ל שיכוף ראשו כאגמון שאז רואה איסר המונח בארץ נגד לבו עכ"ל, וכתב אל"ב דהני תרי דעות ריב"ל ועולא לא פליגי דהנה בטוא"ח סימן קכ"ז כתב בשם הרמב"ם דלא ישחה יותר מדאי וכתבו המפרשים הטעם שלא יחצה קומתו למטה מחגורה ויהא עיניו ולבו רואה את הערוה, ובבה"ט כתב הטעם משום יוהרא, א"כ לפי"ז אפ"ל שזה טעם פלוגתתם ריב"ל אמר עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ולזה לא נתן שיעור עד כמה שיתפקקו ושמא תאמר עד שיחצה קומתו שיהא עיניו ולבו רואים את הערוה, או דליתחזי כיוהרא, ולזה בא עולא לומר ולפרש דברי ריב"ל עד שיראה איסר נגד לבו המונח על הארץ ולא יהא לבו רואה את הערוה, ולא תהא נראה כיוהרא בהאי שיעורא, עכ"ל בתוס' ביאור, ול"נ לומר ג"כ בא"א דריב"ל אזיל עפ"י ירושלמי דפרקין ה"ג דגרסי' התם ולמה שמונה עשרה אמר ריב"ל כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד יענך ה' ביום צרה, מכאן אמרו המתפלל ולא נענה צריך תענית אמר ר' סימון כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן מה טעם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך עכלה"ג, ולזאת שפיר קאמר ריב"ל המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה שהתפלה היא כנגד י"ח חוליות שבשדרה ואף דריב"ל מדקאמר בירושלמי סובר שהברכות שבתפלה המה כנגד י"ח מזמורים שבתהלים בכ"ז בזה מודה לר' סימון שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכל הי"ח חוליות (ולא פליגי, וזה גילה לן בבבלי, דל"פ ריב"ל ור"ס רק מר אמר חדא ומר אמר חדא כל חד מאי דמסיק אדעתו), וא"ת תשע עשרה שהיא ברכת המינים, לכן בא עולא להוסיף שצריך עד שיראה איסר כנגד לבו והוא כנגד ברכת המינים, וכמש"ה שהאיסר שכנגד לבו מורה שצריך להרחיק מכל מחשבות מכוערות ובפרט ממחשבות מינות שהיא מטבע שפסלתו מלכו של עולם ואסרו, ומחמת שע"פ רוב עלול האדם לחטא בשעה שמתגאה, ועולא אמר בסוטה (דף ד' ע"ב) כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו בנה במה ע"ש, ע"כ אמר עולא שצריך לשוח עד שיראה איסר לבטל מחשבת המינות, והוא ע"י הכנעה שהיא היפך ממחשבת המינות שבאה עפ"ר מגאוה וכמ"ש ורם לבבך כו' כך נראה לכאורה בד"א

(דף כ"ט ע"א) הני שבע דשבתא כנגד מי א"ר חלפתא נגד ז' קולות שאומר דוד על המים ודקדק האור לו בציון בשלמא הני תשע דר"ה נגד