אם יעקב כז

דרך הרמב"ם דפסק כאם תמצי לאמר, חוץ ממה שיש להוכיח בהא דנשאר בתיבעיא לו דספיקא לחומרא באיסורא וזהו ראיה שרירא לתרץ דברי הרמב"ם

סליק פרק שלישי, ובעה"י אחל פרק רביעי

תוס' סוד"ה טעה ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתקנו לחזור ולהתפלל עכ"ל, וכן הוא ברמב"ם וברא"ש, ותר"י הביא בשם יש מפרשים שאף להרבה תפלות כגון אם היה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי יש תשלומין לתפלות שהפסיד, והב"י כתב כיון דהרמב"ם והרא"ש ותוס' ותר"י וטור מסכימים לדעה אחת הכי נקטינן ע"ש, מיהו אם ירצה בתורת נדבה שיחדש בה דבר הרשות בידו אפי' להרב' תפלות, כמבואר באו"ח סימן ק"ח ס"ה שכ' וכן נכון לעשות, דאפילו בספק התפלל ספק לא התפלל כ' בתוס' ד"ה ורבי', (בדכ"א ע"א) דהלכה כר"י דאמר ולואי שיתפלל כל היום, כש"כ בודאי לא התפלל, ובפרט בתפלת נדבה, וע"י שיחדש בה דבר, לית מאן דפליג

(ע"ב) גמרא ריב"ח אמר תפלות אבות תקנום ריב"ל אמר תפלות כנגד תמידין תקנום, הנ"ל ההפרש ביניהם לענין מעומד. ומלבושים נאים, וטהרת המחשבה, דמחשבה פוסלת במוקדשין, וכמו שמבואר בא"ח סי' צ"ח ס"ד דצריך ליזהר בכל אלה, דלריב"ח דאמר אבות תקנום כל הני אינן מעכבות אבל לריב"ל דאמר כנגד קרבנות צריך להיות דומיא דקרבנות מעומד בלא מחשבה זרה ומלבושים נאים כמו בגדי כהונה. והשתא ניחא נמי במסקנת הגמרא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דלכאורה קשה למה נצרך לסמוך אקרבנות האם אין די בתקנות אבות לבד ואי משום לקבוע להם זמן הרי האבות קבעו להם זמן כמו שלמד הגמרא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כו' אכן הכונה אסמכינהו אקרבנות דצריך לזהר בתפלה כמו בקרבן, והכי פירושא לעולם אימא לך אבות תקנום בתחילת תקנה ואח"כ אסמכינהו רבנן שיהו דומיא דקרבנות שכמו שבקרבן צריך לזהר בכל הני המבואר לעיל ה"נ בתפלה, וע"כ אסמכינהו רבנן אקרבנות בכדי שלא יעשה אדם תפלתו כקוף בעלמא בלי טהרת הלב שהעיקר היא כונת הלב, דרחמנא לבא בעי, וא"כ משמע לפי מסקנת הגמרא דאפילו למ"ד אבות תקנום צריך לזהר בכל הני וכמו שנפסק לדינא בא"ח סימן הנזכר, וכן לפי מה שכתבו המפרשים דהך פלוגתא תליא בהך פלוגתא דלקמן (דכ"ז ע"ב) אי תפלת ערבית רשות אי חובה דר"י דס"ל רשות ע"כ סבר דכנגד תמידים תקנום ומשו"ה תפלת ערבית שאינה אלא כנגד אברים ופדרים דלא מעכבי כפרה הוי שפיר רשות ומ"ד אבות תקנום ס"ל דחובה וא"כ רבא דפסק לקמן (דף כ"ז ע"ב) כר"י דתפלת ערבית רשות (וכמ"ש בתוס' ד"ה הלכה ע"ש) ה"נ (אפילו לפי ההו"א) ס"ל דנגד תמידין תקנום וצריך שיהא התפלה דומיא דקרבנות, ולעיל (דף י"ג ע"ב) כתבו בתוס' ד"ה אמר רבא הלכה כר"מ דהכי הלכתא דקי"ל כרבא דהוא בתרא ע"ש ה"נ דפסק רבא כר"י (משום דס"ל נגד תמידין) הלכה כמותו ע"כ צריך לזהר בכל הני

(דף כ"ז ע"א) גמרא נחזו אנן מדרב מצלי של שבת בע"ש מבעוד יום ש"מ הלכה כר"י, ופסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה דין ז' וז"ל יכול להתפלל ערבית של שבת בע"ש קודם שקיעת החמה, וכן יתפלל ערבית של מו"ש בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקים בזמנה כ"כ, והקשה בל"מ א"כ בהא דאמר בסמוך רב איקלע לבי גנובא וצלי של שבת בע"ש והוה מצלי ר' ירמי' בר אבא לאחורי' דרב, וסיים