אם יעקב כב

לכאורה ק"ק הלא ק"ש הוא קבלת מ"ש ולא ברכה, ואפ"ל דר"א לשיטתו לקמן (דכ"א ע"א) דק"ש דאורייתא. ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כר"א דק"ש דאורייתא ועי' לקמן בחידושי מה שבארתי במה שפ' הר"מ דבספק צריך לחזור עם הברכו' ושפיר הוי אברכך אסמכתא, לק"ש עם הברכות

(דף י"ז ע"א) גמרא, ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי, וגם אצל רב ששת כי הוי יתיב בתעניתא נקט הלשון בתר דמצלי ובאידך אמוראי, אמרו בתר דמסיים צלותי, וי"ל ע"פ מאי דאיתא לקמן (ד' כ"ט ע"ב) מאי קבע רבה ור"י דאמרי תרווייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר, ולשון מסיים הונח על תשלום נוסח התפלה שסדרו לנו כנה"ג, ואינך אמוראי סברי דרק אצל נוסח התפלה צריך להוסיף למען לא יחשב כמשאוי אבל במאי דמצלו מטעם התעוררות אין למיחוש שבודאי כשאדם מתעורר ומבקש מאת הבורא ב"ה על איזה דבר ל"ש שיהא תפלתו כמשא דממילא הוי רחמים ותחנונים אבל ר"א ור"ש אף בתר דמצלי תפלתם הנוספת מצד עצמם היו מוסיפים בזה הנוסח המובא בגמרא בכדי שלא יהא נראה כמשא

גמרא מרגלא בפומי' דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך, משיב חמה ומרבה שלום עם כל אדם, ופי' רש"י ד"ה ערום, להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו עכ"ל, ר"ל בהכנעה, וה"ל, ועי"ז גם היצ"ה ישלים אתו, ושפיר הסמיכות למענה רך ומרבה שלום ואפי' עם נכרי בשוק, והבן

גמרא נשים במאי זכיין והקשה בספר תולדות יעקב הא הם מצוות על ל"ת וגם על מ"ע שאין הז"ג ע"ש, ונראה יען שאמרו מתחילה גדולה הבטחה שהבטיח לנשים יותר מן האנשים ולזאת מביא נשים במאי זכיין להיות בהבטחתן יותר מן האנשים ואמר ע"ז באתנויי גברייהו לבי כנשתא וא"כ הן מביאין לידי מצוה ולידי תורה, וכיון שהן מביאין לידי כך הן העיקר וכמ"ש בב"ב (ד"ט ע"א) גדול המעשה יותר מן העושה, והיינו ג"כ מהאי טעמא שהמביא לידי כך גדול מן העושה עצמו, ולפ"ז עוד אפ"ל דשואל נשים במאי זכיין שיהא להם זכות בתורה גופא שהיא מצוה כללית, ומשום דנקט לעיל מזה דעוה"ב אין בו אכילה ושתיה ופ"ו, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשי' ונהנין מזיו דשכינה והוא ע"י כתרי ש"ת, כידוע לי"ח, וקאמר גדולה הבטחת הקב"ה לנשים, וע"ז שפיר שואל במאי זכיין בעולם העליון אם לא בתורה

סליק פרק

ב'

(דף י"ח ע"א) גמרא לא יהלך אדם בביה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא. ופירשו בתוס' דה"ה דע"פ אסור לקרות וברבינו יונה איתא דלזאת קתני ס"ת מפני שאסור לקרות פסוקים של תורה בע"פ, והקשה בספר אל"ב דהא איירי מק"ש כדאי' בפירוש בגמ' דאמר מר מת תופס ד"א לק"ש, ובק"ש מותר לקרות בע"פ כדאיתא בתוס' בתמורה (דף י"ד ע"א) תוס' ד"ה אבל, ונראה לכאורה לאמר דבתרתי קתני ס"ת או קורא, וכמו שפירש הלח"מ על הרמב"ם הלכות אבל הי"ג בפי"ד (וא"צ עוד לטעם דדברים שבכתב א"א רשאי כמו שפי' ר"י) שאחיזת ס"ת על ביה"ק ג"כ אסור כמו תפילין בראשו ובקורא האיסור משום לועג לרש אלמא דנחלק בתרתי, ומאי דקתני וקורא, הוי כמאן דקתני או קורא כמו שמצינו בכ"ד כגון בסנהדרין (דע"ו ע"ב) רוצח שהכה את חברו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים דהוי כמו או כבש ובב"מ פ"ז מ"ג ר"י בר"י אומר עד שיעשה בידיו וברגליו ופי' הז"י הויו במקום או ברגליו ועוד כדומה

(דף י"ט ע"א) בכ"ד מקומות מנדין על כ' הרב, והק' הר"ן במקום שנהגו דכאן משמע דמאן דעבר אדרבנן משמתינן לו וכדאיתא בהרי"ף, ובפ' כירה (ד"מ) דהא בישל בחמי טברי' לוקה