אם יעקב כא

(דף י"ד ע"א) במשכים לפתחו וכ' רש"י ותוס' אבל פגעו בדרך באקראי מותר, ונ"ל דהשמיענו רב דאסור ליתן שלום קודם התפלה משום דהובא בס"ח שמצוה להקדים פני הבא מן הדרך ולהשכים לפתחו בכ"ז קודם התפלה אסור ועיין באו"ח סי' ס"ו ובספר החינוך כתב דלמי שלא יקפיד לא יפסי' אפי' בין הפרקים ודוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שלא יבואו לידי שנאה ולפי מנהגנו היום שאין שואלין בשלום בעת התפילה חלילה לשאול או להשיב אפי' ד"ת לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה

(ע"ב) אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, ופירש רש"י לשנא מעליא עכ"ל, ולולא דמסתפינא הייתי אומר ומ' כר"י דקאי אעצמו של קורא שאינו יוצא בקבלת מ"ש שלימה דאומר וקשרתם ואינו מניחם ולזה מסמיך מאמרו של ר"י הרוצה כו'

(דף ט"ו ע"ב) תני רב אושעי קמי' דרבא וכתבתם הכל בכתב אפי' צוואות תני רב עובדי' קמי' דרבא ולמדתם שיהא למודך תם עני רבא בתרי' כגון על לבבך, ואפשר ליתן טעם למה סדר אלו שני דינים יחד ע"פ הא דמסיק לעיל דסד"א ניליף כתיבה כתיבה מהתם מה התם צוואות לא אף ה"נ צוואות לא כתב רחמנא וכתבתם אפי' צוואות, ויש לדקדק ע"פ הא דקי"ל אין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ יש לו קבלה מרבו, וקשה ממ"נ אם הג"ש אינה מקובלת מהיכי תיתי דסד"א ניליף כתיבה כתיבה, ואם ג"ש מקובלת דלמא באמת יש לדון אפי' להצוואות, וי"ל ע"פ הא דאיתא בח"מ אהא דיש להפסיק בין תיבה לתיבה שלא יאמר במרוצה דאם אינו מפריד בין הדבקים נראה לפעמים שתי תיבות כאחד וצריך להיות רמ"ח תיבות דוקא עכ"ל, א"כ לפי"ז צריך להיות גם הצוואות דבלא הצוואות ליכא רמ"ח תיבות, ולפ"ז שייכים הני שני הדינים יחד דלעיל סיים הגמ' סד"א ניליף כתיבה כתיבה קמ"ל, וקשה ע"ז אם ג"ש מקובלת דלמא באמת ניליף הג"ש למעט הצוואות לזה סמיך הא דרב עובדי' ולמדתם שיהא למודך תם ליתן ריוח בין הדבקים כדי שיהא רמ"ח תיבות א"כ אי אפשר למילף מג"ש למעט הצוואות דאז לא יהיו רמ"ח תיבות כ"כ באל"ב, ועפי"ז א"ש נמי למה מביא מה רחם מכנים ומוציא אף שאול מכנים ומוציא משום דע"ה אינם חיים לע"ל ואם קרא ק"ש שחרית וערבית לתיקון רמ"ח אבריו וגם קיום מאמ' בכתובות (דף קי"א ע"ב) להדבק בחכמים ולהנותם מנכסיו אז יש לו תקנה, ואף דאמר רב טבי הלכה כדברי שניהם להקל בכ"ז נתבאר אח"כ במאמר ר"ח בר' חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיו מצננין לו ג"כ את הגיהנם יען שהק"ש הוא לתועלת רמ"ח אבריו כנגד תיבותי', ואם מבליע הרי חסר הרמ"ח ושפיר הסמיכות כל המאמרים זל"ז ואפ"ל רח"ם אותיות רמ"ח שע"י תיקון רמ"ח אבריו בק"ש, יזכה לצאת ולנער מעפר וזהו שאמרו אף שאול מכנים ומוציא

(דף ט"ז ע"ב) גמרא אין טבי עבדי כשאר כל עבדים כשר הי', הנ"ל בטעם דאין מקבלין תנחומין על עבדים כי נשמת ישראל אין לדאוג עליהם יותר מדאי יען שיש להם השאר הנפש נכבד למאוד ואם נחסר לנו בעוה"ז לעומת זה עולה למדרגה יותר גדולה בגבהי מרומים אי לזאת יש לקבל עליו תנחומין, לא כן עבדא דבהפקירא ניחא לו, ויש יסורין גדולים לנפשו וזה שאין הבה"ב מקבל עליו תנחומין הוא לתועלת השארת נפש העבד, אולם טבי עבדו של ר"ג כשר היה ובודאי היה לו ג"כ השארת הנפש כראוי ואם נחסר מרבו הרי יצא לחירות בשארית נפשו הכי נכבד הוא ולזאת קבל עליו תנחומין וד"ל, אבל עיקר הטעם הוא דלא ליתי לאסוקי ליוחסין וכמ"ש בתוס' ד"ה אין

גמרא אמר ר"א מאי דכתיב כן אברכך בחיי וכו' כן אברכך זו ק"ש כו'