אם יעקב יח

או להיפך, חוץ מלהתפלל לפני התיבה אחרי שהוא שליח צבור דשליחו ש"א כמותו והוי כמו שכל הצבור משנים הנוסח וביותר מזה איכא חשש דלא ליתי לאינצויי בהדי', אבל כשמתפלל בפ"ע לא נקרא פורש מן הצבור, וגם לא הוי חשש דלא תתגודדו שלא יהא אגודות אגודות כיון שהן הן הברכות שתקנו חז"ל כל ישראל נוהגים כא', ולא מוסיפין ולא גורעין

אר"י א"ש השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש אצ"ל שכבר נפטר באהבה רבה, וכ' בתוס' שבירושלמי יש הא דאמרינן שכבר נפטר בא"ר והוא ששנה על אתר והשיב ר"י דלא קיי"ל כאותו ירושלמי הואיל וגמרא שלנו א אמרו, ועוד אפילו לפי הירושלמי דוקא א"ר דלא הוי עיקר ברכה לבה"ת דעיקר א"ר לק"ש נתקן ובשבילה אינה נפטר מבה"ת אא"כ ילמוד מיד אבל ברכת אשר ב"ב וברכת לעסוק בד"ת שהן עיקר לבה"ת פוטרת כל היום, והצרפתים נהגו לאמר פסוקים ומשנה אלו דברים שאין להן שיעור ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהן שהיא ברייתא מפני הירושלמי דבעי על אתר, אבל א"צ כמ"ש כבר עכ"ל, וכ' במה"פ על הירושלמי בפרקין ה"ה אבל לספרים דגרסי והוא ששנה על אתר אין הברכה מוציאתו אלא מידי קריאה הסמוכה, הא אם הפסיק וחזר וקרא צריך הוא לחזור ולברך ובסמ"ג עשין י"ט מפרש כפי' הר"י בתוס' עכ"ל, ואם ישן ביום שינת קבע על מטתו נהגו שלא לברך וכ' בח"א כ"ט אבל כל האחרונים כ' דצ"ל אבל שינת ארעי ואחר מרחץ ובה"כ אצ"ל וכ' בנ"א החילוק בין שינה ובה"כ דבשלמא מרחץ ובה"כ דבידו כל רגע לצאת והוי כמו כל דבר הראוי לבילה, ולא מיקרי היסח הדעת, עיין זבחים (דף כ' ע"ב) דאמרי' כיון דבידו לחזור לא אסח דעתו משא"כ בישן שהסיח דעתו ע"ש ואף דסברא קלישא הוא לענין בה"כ דלא שייך בזה כ"כ בידו לחזור, עד אחר הגמר, ואפשר משום דדעתו ביותר לחזור, ל"ש היסח הדעת כמו בשינה, ולפי מה שכ' לתרץ קושית הגר"א מ"ש מתפילין דאפילו יוצא מבה"כ צ"ל, וכ' ש"ה דכבר נגמר המצוה ואם רוצה אינו מניח עוד משא"כ תורה שלא נגמר מצותה לעולם עכ"ל והיינו משום דכתיב והגית בו יומם ולילה, א"כ בישן ביום שינת קבע הסברא נותנת דא"צ לחזור ולברך, ול"ש טעם היסח הדעת, ולפי מה שכ' המ"א הובא בב"ה א"ח סי' כ"ה ס"ק ט"ז דאפ"ל דכשבה"כ אינו רחוק כמו שלהם שהיו בשדה אצ"ל וא"כ אין חילוק בין בה"כ למקום אחר ולכן סתם רמ"א די"א שלא לברך וכ' בבא"ה דקאי נמי אהא אם מסירן לגמרי כי לענין זה שוה אם הזיזן ממקומן או הסירן לגמרי ע"ש בשם הע"ת, ויש ללמוד במכש"כ לענין בה"ת דא"צ לברך עוד הפעם ומטעם שכ' דלא נקרא היסח הדעת וגם לא הוי נגמר המצוה כמ"ש התר"י ע"כ שפיר מנהג העולם לברך בה"ת פעם א' ביום ויוצאין על כה"י כמו בכל שאר ברכת השחר וכש"כ באם הפסיק וחזר וקרא דא"צ לחזור ולברך אפי' לפי הירושלמי דגרס והוא ששנה על אתר

(דף י"ב ע"א) אמר רבה ב"ח סבא משמי' דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנאמר להגיד בבקר חסדך כו', והנה הכ"מ בפ"ק מה' ק"ש הביא הגהו' רמ"ך דרצה לפרש לא יצא י"ח שלא יצא ידי חובת ברכה אבל ידי חובת ק"ש יצא, והק' הכ"מ שזהו פשיטא שמי שלא אמר הברכה שלא יצא י"ח אותה ברכה ופי' הכ"מ דאם לא אמר או"א ערבית ואו"י שחרית אף ידי ק"ש ל"י א"נ הכי קאמר אפילו אמר הברכות האלו אלא שלא התחיל אמת ויציב או שלא התחיל אמת ואמונה לא יצא י"ח ברכה, והק' באל"ב על פירוש השני שהוא נגד הגמרא דפרק ה"ק לקמן (דף י"ד ע"ב) חייא בר רב אמר בערבית אמר אני ה' אלקי' צ"ל אמת לא אמר אינו צ"ל אמת והא בעי לאדכורי יציאת