אם יעקב יז

לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמו מפני הלסטים וא"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה עכ"ל, ותירץ דמתוך פירושו של הר"מ יתיישב דברור הוא דב"ה לא פסלי דברי ב"ש בזה כמ"ש בתוס' (דף י"א ע"א) ד"ה תני רב יחזקאל ע"ש רק שר"ט הכניס עצמו לסכנה לקיים דברי ב"ש כאלו הדין מדאורייתא לירד ולהטות ולא באופן אחר ולפיכך השיבו כדאי היית כו' כלומר דלא יפה עשית להכניס עצמך לסכנה שהרי מותר לקרות כב"ה עכ"ל, וטרם ראותי תמיהת הרשב"א הוה קשיא לי ג"כ מחולין (דף מ"ג) ומירושלמי קידושין פ"ר ה"א דאיתא שם העושה כדברי ב"ש עשוי ולמה אמר כדאי היית לחוב בעצמך ואמרתי דאפשר שלא עשה כסדר כמותו אבל אם היה עושה כמותו כסדר לכאורה אין בית מיחוש, דכן הוא מפורש שם או כב"ש כקוליהן וכחומריהן, או כב"ה כקוליהן וכחומריהן וכ"מ קצת הלשון במתני' דלא עשה ר"ט כסדר כמותו, ממה שאמר אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש דהול"ל הייתי מהלך אלא ע"י שהיה מהלך ובא ונתיגע, לזאת הטה בכדי לנוח מעט מטורח הדרך, וממילא הוי בלא מתכוין כדעת ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים שע"י שהטיתי לישב ולהתמהמה בתוך כך באו לסטים עלי ולא תלה מטעם עונש, ע"ז אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה דהלכה כמותן והשטן דמקטרג ביותר בשעת הסכנה שסתם דרכים בחזקת סכנה [וכמאמ' בשבת (דף ל"ב ע"א) וגברי היכי מיבדקי כו'] ומטעם עונש אירע לך כן. ובירושלמי דמכלתין פ"ר סה"ד משמע דבא"א יש לחלק, בין קודם בת קול ובין לאחר ב"ק, גם בזה, וז"ל הדא דתימא משיצאת ב"ק אבל עד שלא יצאת ב"ק הרוצה יעשה או כקולי דדין וכחומרי דדין, או כקולי דדין וכחומרי דדין, ופירש הבס"ח דאמתניתין קאי דקתני חייב מיתה לעובר על דברי ב"ה דוקא משיצאת ב"ק דהלכה כב"ה אבל עד שלא יצאת דמסופקים הוי כמה זמן דלמא כב"ש משום דמחדדי טפי מב"ה אע"פ שב"ה רבים (עשה כב"ש עשוי), והא דאמר ר"י גבי תנור של עכנאי בב"מ (דף נ"ט ע"ב) בבבלי דאין משגיחין בבת קול וקיי"ל כוותי' דווקא התם שהיה הבת קול כנגד הרוב אמרינן (דאין משגיחין בב"ק) לפי שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות עכ"ל וכ"ה בתוס' לקמן (דף נ"ב ע"א) ד"ה ור"י בתלמודא דידן, גם לפי מאי דמסיק הבעל ספר חרדים הנ"ל אפ"ל עוד דבדין זה אפילו תימא אידי ואידי קודם ב"ק רק משום דבדין זה הוי רוב כב"ה משום דמפרשי טעמייהו דב"ה מבלכתך בדרך כדרכו בין בשכיבה ובין בקימה בין בישיבה ובין בהליכה וכ"מ הלשון אר"ט "אני הייתי (דלכאורה שפת יתר הוא) בא בדרך" אלא שהוא לבדו רצה לעשות כמותו, וא"ל כדאי היית כו' דכן אמרו רבים כנגדו משום דרבים הי' כב"ה, או לאידך גיסא דגם בבבלי מחלק בין קודם ב"ק ובין לאחר ב"ק ומתני' לאחר ב"ק כדמחלק בחולין (דף מ"ד ע"א) והא דרצה לעשות כב"ש משום דס"ל אין משגיחין בב"ק

(ע"ב) ורבנן אמרי אהבת עולם, ופירשו בתוס' הלכך תקינו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהב"ע עכ"ל, וכתב בצל"ח דמאי דקאמרי רבנן אהבת עולם היינו שאהבת עולם יכול לומר ג"כ אם ירצה, והטעם שבחרו לאמר בשחר א"ר מלבד הטעם שנתן הרא"ש ע"ש כתב עוד טעם לשבח עשה"פ חדשים לבקרים רבה אמונתך וזה לשון המדרש איכה ג' חדשים לבקרים על שאתה מחדשנו בכל בקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחיית המתים ולכן בחרו בבקר לשון רבה ובברכת אתה גבור אנו אומרים מחיה מתים אתה רב להושיע כו' ע"ש, ולכן נלע"ד נוסח אשכנז תורה הוא ואעפ"כ יחזיקו הספרדים במנהגם ויש להם ע"מ שיסמכו ולעולם לא ישנה אדם ממנהג אבותיו עכ"ל, וא"כ אפילו ספרדי שבא בין האשכנזים צריך לשמור מנהגו