אם יעקב טו

שלהרמב"ם עשו סייג בה"ח ואברים אף דליכא כרת מ"מ שם ל"ש חביבה מצוה בשעתה) א"נ באכילת מצה הואיל ויצא בכזית א' לא חששו לפשיעה, משא"כ אכילת פסח חששו שמא יבא לידי נותר שאף אם יאכל בלילה אם לא יאכל כולו עובר על בל תותירו, ועוד דבאכילת מצה אין כאן רק שיבטל מ"ע לכן לא חששו לעשות סייג משא"כ בה"ח לאכילת קדשים עובר בלאו דלא תותירו ובלא ילין, ובק"ש עשו סייג משום שהוא קבלת מ"ש עכ"ל, וענ"ל בפשיטות, דבאכילת מצה משום דעיקר קביעותא אמצה וזהו תחילת אכילה שאדם קובע א"ע ארפתא היינו בשעה שמסיב על שלחנו לא חששו חכמים לעשות סייג, דמלתא דלא שכיחי לשכוח דבר שהוא עיקר אכילתו וקביעותו. אבל בק"פ שלא נקרא עיקר קביעות חיישינן שמא יעבור ע"כ עשו סייג כדי להרחיק מן העבירה, אכן לכמה גדולי פוסקים אכילת מצה צריכה להיות ג"כ קודם חצות ואפילו לר"ע הוא רק מדאורייתא, ומשום הרחקה מודה, כמ"ש הגר"א, עי' באו"ח סי' תע"ז

(ע"ב) למה אמר ענני ב"פ אמר אליהו לפני הקב"ה ענני שתרד אש מן השמים, וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו כשפים הם, לאו שהיה מקום לטעות ח"ו אלא שלהכיר השגחתו ית' כי הכל מאתו צריך היסח הדעת מעניני העולם ולשום כל מעיינו בו בעינא פקוחא וזהו שתסיח דעתם מעניני העולם למען עורר לבבם לראות שהאש יוצא משמים בהשגחה עליונה מאתו שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית עד הנה ע"י שלא היו בכלל כל הבא לטהר מסייעין אותו וממילא סרה לבם ממך מלהכיר השגחתך ע"כ אבקש ממך שיהא לבם שלם עמך מכאן ולהבא להכיר השגחתך, ובא"ז מבואר לקמן (דף מ' ע"א) עה"פ אם שמוע תשמע, אם שמוע בישן, תשמע בחדש, ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע, היינו ג"כ מזה הטעם שע"י הסרה מעיון השגחתו ועומק תורתו, לא יהא ביכלתו לשמוע ולהבין, ולהיפך בהשים האדם על לבו לשמוע ולהבין בעניני התורה, אז יתעוררו חושיו ביתר עוז להוסיף אומץ יום יום במעלת אהבתו ית' וזהו אם שמוע בישן תשמע בחדש

רש"י ד"ה מאי קרא כו', וד"ה דכתי' כו', מה שמק' ע"ד הקדושי' שמתחיל בתפלה וסיים בק"ש י"ל ב' כיון שצריך סמיכת גאולה לתפל' כחדא נחשב בת"ז ואמ"ל

(דף י' ע"א) הנהו בריוני דהוו בשבבותא דר"מ והוו קא מצערו לי' טובא הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימותו א"ל ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ופירש רש"י שיכלה יצה"ר, עכ"ל, ועוד שפיל לסיפא דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם, בעי רחמי עלייהו והדרו בתשובה, והקשה מהרש"א מאי שייך רחמים בזה על אחרים הלא אמרו בנדה (דף ט"ז ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מי"ש, וי"ל דהדרו בתשובה ע"י שהועילה התוכחה שאמר להם וכן חשיב בתשובת ר"י בשער ב' ס"י הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשוב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה עכ"ל. וכמ"ש בביצה (דף ל"ח ע"א) יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל אלמא דשייך בקשת רחמים ע"ז וזהו שבקש רחמים שיועילו דבריו להם בדברי תוכחה שיגיד להם, או שיבא עליהם שארי יסורים ויתעוררו על דרך הא' המבואר בש"ת דר"י בשער ב' ודוקא על מיתה הקפידה ברוריא דביתהו כמ"ש לא אחפוץ במות הרשע ור"מ חשב שהן מאותן הרשעים שאין מספיקין בידם לעשות תשובה וזהו דבעי רחמי כי היכי דלימותו שיהא לטובתם כמאמרם בסנהדרין (דף ע"ב ע"א) שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם: