אם יעקב יג

ההתגלות אז בעת נתינתה (וכמ"ש בשבת (דף פ"ח ע"ב) ואריב"ל כל דבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל כו') הוא הנותנת שאינני רוצה יען שלא תוכל ואין ברצוני שתלך מן העולם קודם זמנך, (וזהו דקאמר בזוהר (דף רי"ח ע"ב) (ודף רכ"ו ע"א) עה"פ כי לא יראני האדם, בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן ע"ש) ואתי שפיר ג"כ היאך יוכל לפרש על לא תוכל איני רוצה, דנותן לו טעם לכן איני רוצה משום דלא תוכל

(ע"ב) ואמר ר"י משום רשב"י כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו אף שכבר השמיענו ר' חלבו בשם רב הונא לעיל (דף ו' ע"ב) דכל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וממילא יפלו אויביו תחתיו, כמו שהתגבר אברהם אבינו ונצח את שונאיו, אפ"ל דהשמיענו ר"י משום רשב"י ע"פ הירושלמי דמכלתין פ"ד ה"ד ר"א ר' חייא בשם ר' יוחנן, צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה ופי' הפ"מ בביהכ"נ, א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בביהכ"נ מה טעם ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה, ופי' הפ"מ דמשמע שהכין שם מקום מיוחד שישתחוה שם עכ"ל. ולשניהם הטעם הוא בכדי שלא יבלבלוהו וזהו אשר ישתחוה בלשון עתיד שלא יהא לו שום מפריע גם על העתיד, ותמיד מקומו שם, נמצינו למידין מדוד שיחד גם כן מקום לתפלתו, ומשום דמיירי לעיל מזה, מעט בענינא דדוד, כגון המאמר ראשון דר"י מאי רות שזכתה שיצאה ממנה דוד שרוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, ועוד, לזאת נקט ג"כ מאמר זה דלכן זכה דוד שנפלו אויביו תחתיו משום דקבע מקום לתפלתו כדמצינו בירושלמי שקים כן, וכל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, דמשום שתמיד הוא על מקום א' ביכלתו לכוין בתפלתו ביותר, ע"כ תפלתו נשמעת לראות במפלת אויביו

ואמר ר' יוחנן משום רשב"י גדולה שמושה ש"ת יותר מלמודה שנאמר פה אלישע בין שפט שיצק מים ע"י אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה ופירש בספר ב"ר כי מצינו בסנהדרין שהי' מכין ועונשין שלא מה"ת רק כפי צורך שעה וזה אינו תלוי בלמוד רק להרגיל אצל ת"ח כפי רוב המעשים להבין כ"ד לפי ענינו וזהו ראיה מאלישע שנאמר אשר יצק מים עי"א ושם היתה הוראת שעה שהקריב בבמה בעת איסור הבמות והכתוב משבחו בזה עד כאן לשונו ודפח"ח, ועוד אפ"ל לכאורה ע"פ הגמרא דלקמן (דף מ"ז ע"ב) אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש ת"ח, הרי זה עם הארץ ופירש רש"י שלא שמש ת"ח, היא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם, והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים, ופסק רב הונא הלכה כאחרים, נמצינו יודעים שעיקר הוא הלימוד בגמרא ובסברא וזהו גדולה שמושה ר"ל הלמוד בגמרא ובסברא יותר מלמודה היא הלימוד במשניות וברייתות בלבד בלתי השתדלות לתרץ מה שק' מזה ע"ז וזה"ר מאלישע שיצק עי"א מים היינו לימוד התורה שמכונה בשם מים וכמ"ש בתענית (דף ז' ע"א) למה נמשלה תורה למים כו' ע"ש וכמ"ש הוי שותה בצמא את דבריהם וזהו שיצק מים לתרץ בדברי רבו ולהבין בעמקות דבריו כ"ד על בוריו, וזכה לבסוף ביהא פי שנים ברוח', וכ"ז עבור שגדולה שמושה מלמודה

(דף ח' ע"א) ראב"ח אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס, תניא נ"ה ר"נ אומר מניין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר כו' וכתיב פדה בשלום נפשי כו', אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין עכו"ם,