אם יעקב יב

סאתו הרי הוא בכלל צריך בדינו וכל גם רבוי הוא שאף צדיק כזה שלא נשלם סאתו עדיין, ג"כ לא טוב לענשו קודם זמנו, עוד אפ"ל בלשון גם ענוש לצדיק בשביל הצדיק לא טוב שיענשו הבריות עבורו כמאמרם בשבת (דקמ"ט ע"ב) כל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, וכ"מ אצל משה רבינו כשנענשה מרים עבורו בס"פ בהעלותך כתיב מתחלה והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, שלא הראה להם שום כעס על מה שדברו עליו, מגודל ענותנותו, אז מצא הבורא ב"ה, מקום להראות כי הנהו משגיח לכבוד יראיו, ומשמע דאם התרעם משה עלי' בנפשו, לא השיגו אהרן ומרים תומ"י תלונה ועונש מאת הקב"ה, וכמ"ש בגיטין (ד"ז ע"א) כל מי שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין וכן אמרו לקמן (די"ט א') שאני צורבא מרבנן דקוב"ה תבע ביקרי' משמע דוקא קוב"ה, אבל להן בעצמן אין מהראוי להתקוטט וליתן עונש, וזהו לשון גם דאפילו לצדיק שראוי לו לשמור את כבודו, בכ"ז לא טוב שיענשו הבריות עבורו בעצמו שהוא הראוי להיות רק פועל טוב ומהאי טעמא איתא במגילה (דכ"ח ע"א) דמר זוטרא כי סליק לפוריא אמר שרי לי' לכל מאן דצערן וע"כ אמר ש"מ לאו אורח ארעא והיינו כמבואר ברמב"ם הלכות דעות סוף פ"ה דת"ח צריך להיות מוחל על עלבונו ולא יצר לשום אדם ע"ש, ור"ל שאינו מה' ד"א לעשות רע

והנה בספר ע"ש פירש על הגמרא רשע וטוב לו ר"ל שעדן לא נתבטל הטוב שלו לגמרי ורשע ורע לו היינו שנתבטל הטוב לגמרי וזהו רע לו שהרע קנוי לו קנין גמור עד שנמכר בכל לב ונפש לעשות רע, ע"ש, וההוא צדוקי דהוה מצער לריב"ל אפשר דלא הוי רשע גמור שהתמכר לעשות רע, וכ"מ הלשון הוה קא מצער לי' טובא בקראי שהיו לו קושית לפי שכלו הנוטה אל התאוה ואל הטעות ורצה לצאת ידי מבוכתו ע"י עיקום המקראות לפי דעתו, ועל כזה שפיר קרא עליו גם ענוש לצדיק לא טוב וכמו שפירשתי לפירוש ראשון שעדן לא נתמלא סאתו, אבל לקמן (דף י' ע"א) בהנהו בריוני דהוו בשבבותי' דר"מ והוה קא מצערי לי' טובא, משמע שם דהוו רשעים גמורים דלא נקט בקראי כמו הכא ולהכי התפלל עליהם דלימותו. וריב"ל דהכי לא עשה רק הבחנה אם יעלה בידו לכוין את הרגע בהכרת התרנגולא אז ראיה שרשע גמור הוא וכל כונתו רק להרע ואם לאו סימן הוא שאינו רשע גמור וכשלא עלה בידו חזי דעדן לא נתמלא סאתו וקרא עליו המקרא הנ"ל גם ענוש לצדוק ל"ט. וכמו שפירשתי, א"כ זכינו לדין שלא לעשות רע אפי' לצדוקים שגרועים מעכו"ם ומכש"כ איש לרעהו, וכמ"ש אל תאמר אשלמ' רע, רק ק"ל וישע לך, דרוש ובקש מה' טובה לעצמך ביותר, ואל תדרוש רעה לחברך

לא תוכל לראות את פני, תנא משמי' דריב"ק כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי בסנה להראותך כבודי לא רצית כמ"ש ויסתר משה פניו, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה ולכאורה דבר זה צריכה ביאור למה בסנה רצה להראות, את כבודו ועכשיו שבקש ממנו ענהו לא תוכל, ואפ"ל דבסנה שהיתה השגתו מועטת לא היתה מזקת לו כלל למשה אם היה רואה את כבודו ית"ש, אכן אחרי קבלת התורה בהר סיני שהיתה השגתו ותשוקתו בלי שיעור וערך להתדבקות ה', לו הרשו לו לראות את כבודו ית' אז מרוב ההתדבקות באור האמתי א"ס ב"ה נר הנשמה של אדון הנביאים היתה מתבטלת מן המציאות לגמרי מזה העולם כמו שנר הגשמי אין ביכלתה להאיר סמוך ממש לאור האבוקה עד שכבה והולכת ונדבקת בה לגמרי, וזהו שא"ל כשרציתי לא רצית היינו בסנה קודם מ"ת, שידעתי שלא יזיק לך, לא רצית, ועכשיו שאתה רוצה ונתרבה תשוקתך מטעם קבלת התורה, וגודל