עדות ביעקב ס

לבאור הירו' והוא די"ל דר"י סבר דטעמא דר"ל הוא משום כיון דכבר יצא מרשותו ע"כ אינו חל שוב הלאו דב"י ומשו"ה הקשה לו ר"י ע"ז והביא לו ראי' דאין מזה שום נ"מ והוא דהא כל חמץ אחר שש נאסר בהנאה והלאו דב"י מתחיל מתחילת הלילה וא"כ נימא ג"כ דאינו עובר על שום חמץ והלא ידענו ממעשים בכל יום דאינו כן וע"כ דלא מפלגינן בזה אם כבר נפקע רשותו או לא אלא כיון דהתורה העמיד החמץ ברשותו לענין הלאו דב"י אז גם היכא שכבר נפקע רשותו מכ"מ כשמגיע הלאו דב"י הוי כאלו הוא ברשותו וזהו פירוש דבריו א"ל אין את מודה לי משש שעות ולמעלה שהוא אסור וע"ז השיב לו ר"ל תמן איסורו גורם לו פי' גם לדבריך האיך אתה רוצה מזה להכריח דגם אם הפקיר חמצו עובר דלו יהא דתדין מזה דאין שום נ"מ ממה שכבר נפקע רשותו מזה אולם הלא שם ליכא אלא איסור חמץ גופא אבל הכא יש עוד ענין שמחייב הפקעת רשותו וע"כ י"ל דלענין זה לא אמרינן עשאו הכתוב וכנ"ל והוא פי' נחמד בדברי הירו'

הן אמת דלפי"ז יש לתמוה לקושטא דמלתא דהאיך פשיט לי' ר"י מכל חמץ והלא באמת יקשה דנימא דבכל חמץ אינו עובר היכא דכבר יצא מרשותו והאיך רוצה לו להכריח מזה דאין שום נ"מ ממה שכבר נפקע רשותו ואולי נימא דר"י יפלוג בגוף הדבר וסובר דאין שום נ"מ מהפקעת רשותו או שלא יכנוס לרשותו

ועד"פ יש יש לעשות סמוכין לזה דהנה בבכורות ודף ד' ע"ב) איתא רי"א קדשו בכורות במדבר ור"ל אמר לא קדשו בכורות במדבר איתבי' ר"י לר"ל עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות א"ל באותן שיצאו ממצרים ה"נ מסתברא דאלת"ה בן שנה בר מעבר עבודה הוא ודקארי לה מאי קארי לה הכי קא קשיא לי' אא"ב דלא פסיק קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי לא פקעה קדושתייהו אא"א דפסק קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי פקעה לי' קדושתייהו ואידך דקדוש קדוש דלא קדוש לא קדוש עכ"ל הגמ' מבואר מזה דר"י סובר דאין שום נ"מ בין שיכנס איזה דבר לרשות הקדש או שלא יפקע וע"כ מזה דמוכח דבמדבר לא פקעה הקדושה שהי' כבר מוכיח דכ"כ אלים כח המדבר להכניס הקדושה ור"ל מחלק בזה וע"כ י"ל דהכא בירו' דפסחים אזלי ר"י ור"ל לשיטתייהו ובחידושי לבכורות צדדתי דבגוף הק"ו דמכורה כבר י"ל דאיכא מחלוקת ועי' משכ"ל בזה ולפי זה נימא דהא דר"ל אמר לי' תמן איסורו גורם לי' הוא רק לשיטת ר' יוחנן דר"ל בעצמו סובר לחלק [והקו' מכל חמץ נימא דסובר דהלאו דב"י מתחיל מלאחר שש וא"כ באו בהדדי] ורק לשיטת ר' יוחנן אמרו לו דהכא יש עוד טעם לחלק מצד דהכא יש עוד ענין נוסף ור"י סובר דגם בזה ליכא שום נ"מ אם יש עוד ענין נוסף או לא ולכשנעיין נראה דגם בזה הפרט נסתפקו בגמרא דהנה בזבחים (דף ל"ו ע"ב) איתא אמר ר' אבא ומודה ר' יהודה שחוזר (קובעו לפגול אמר רבא תדע דפגול לפני זריקה לאו כלום הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול ודחי הגמ' ולא היא התם חדא מחשבה הכא תרי מחשבה מבואר מזה דרבא רוצה להוכיח דמחשבת הינוח אינו מוציא מידי פגול מצד דכל מחשבת פיגול הוי כמו מחשבת הינוח ובכ"ז הוי פיגול וע"כ כ"כ גם אם יש עוד מחשבת הינוח אמיתי ג"כ לא מגרע לן כח הפגול והגמ' דחי דליכא מזה ראי' דהגם דכל מחשבת פגול הוי כמו מחשבת הינוח בכ"ז י"ל דדוקא לענין זה גופא לא קפדה התורה אבל היכא דמצורף לזה מחשבת הינוח אמיתית מוציא מידי פגול ועייש"ה דמוכח היטב דפליגי בזה הסברא וכן שם גופא לקמן אמר רבא תדע דבשר לפני זריקה כו' ולא היא כו' עייש"ה: ולפי"ז יתיישב דרבא אזיל תמיד בשיטת ר' יוחנן דידוע דסובר דלבר מתלת הלכתא כר"י ור' יוחנן מוכח מירו' הנ"ל דסובר ג"כ כך ודו"ה בזה ואזיל רבא לשיטתו דגם שם יסבור כר' יוחנן וע' פסחים (דף ס' ע"ב) אמר רבא פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו דהא סתמא לשמו כשר ואפי"ה כו' א"ל ר' אבא לרבא דלמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר מבואר מזה ג"כ דרבא סובר דלא מעלה לן מאומה מה שניתוסף עוד איזה ענין ע"ז והם חלקו בזה ורבא אזיל הכל בחדא שיטה

ובעיקרא דשני ענינים אלו היכא דנתוסף ע"ז עוד ענין אחד וכן אם יש נ"מ בין הפקעת רשות להכנסת רשות כתבתי במק"א הרבה בזה וע' ב"ק (דף ע"ב) בתו' ד"ה דאי דמשם ג"כ יש ראי' לענין הזה דיש נ"מ בין זה גופא להיכא שניתוסף ע"ז עוד איזה דבר ועוד בכ"מ מוכח כן. ובענין דהפקעת רשותו והכנסת רשות ע' עירובין (דף ל"ו ע"א) היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתא לי' קדושת היום כו' מספיקא לא פקעה לי' קדושתי' כו' וע' מו"ק (דף י"ד) משומת כו' השתא כו' וע' נדרים (דף ע"ו ע"א) מכורה כבר יוצאה כו' וע' ערכין (דף כ"ד ע"א ודף כ"ט ע"ב) ועי' ב"ב ודף קנ"ג ע"ב) בקעה בימות החמה א"ר ל"ש אלא שעברו עלי' כו' ועיי"ש בפי' רשב"ם. וע' מנחות (דף מ"א ע"ב) ובלבד שלא תהא מופסקת ועי"ש בפי' רש"י ועיי"ש בתו' ד"ה ובלבד מה שהקשו ע"ז וביארתי בחידושי שם דשיטת רש"י הוא בדקדוק גדול עפ"י מה דאיתא שם במנחות (דף ל"ח ע"ב) בגרדומין כשרין עיי"ש השיעור וכ"ז בסופו אבל בתחילתו בעינן שיהא הציצית שלימין וכמו דאיתא שם (דף ל"ט ע"א) בד"א בתחילתו כו' וכן נפסק הדין ברמב"ם ובשו"ע והכא יש לספק האיך נדין אם היו שירי' באופן דבבגד הראשון הי' כשר ואך לענין לעשות מתחילה אין בהם השיעור אם נחשב הכא כמו סופו כיון דבאו מבגד שהי' כבר או כתחילתו וע"כ י"ל דהייתי אומר דזה נחשב כשירים ומשו"ה קמ"ל כיון דהוא עושה אותם כעת בבגד מחדש יש להם הדין כמו מתחילה ובעינן שלא יהיו מופסקות ועפ"י הסברא הנ"ל יש להטעים זאת יותר דעיקר ההבדל בין לכתחילה נס ף י"ל דהוא משו"ז דלכתחילה בעינן שיקנו שם ציצית עלייהו וע"כ בפחות משיעור הזה לא נחתי עלייהו שם ציצית אבל אחרי אשר כבר נקרא עליהם שם ציצית לא נפקע שמייהו כל עוד שיש בהם איזו שירים כהשיעור וח"כ לפי"ז ודאי דלכאו' הייתי דן דגם הכא לא בעינן השיעור דלכתחילה כיון דכבר הי' עליהם שם ציצית ומשו"ה אשמעינן דלא אמרינן כן והעיקר דבעת שעושה ציצית בבגד חדש צריך שיהיו כפי השיעור דלכתחילה ויש להעיר עוד מכ"מ בזה אך לא קאימנא עתה בזה נחזור לעניננו דדברי הירו' הנ"ל מבוארים היטב עפ"י חקירה הנ"ל וחוץ לדברינו י"ל דיתלה המחלוקת של ר"י ור"ל בירו' בהא אם יאוש הוי כהפקר דהא כל חמץ דאסור בהנאה הוי כיאוש וא"כ חזינן דיאוש ל"מ ואי נימא דיאוש הוי כהפקר מוכח דגם הפקר ל"מ וזה יש להלות אם הפקר הוא עד דאתי לרשות זוכה עפ"י מה שחידשו דיאוש הוא דוקא עד דאתי לרשות זוכה ואם נימא דבהפקר ל"ב עד דאתי כו' עדיף הפקר מיאוש ואם נימא דבעינן בהפקר ג"כ עד כו' א"כ יאוש הוי כהפקר ומוכח דהפקר ל"מ ויש לכוין בזה המחלוקת דר"י ור"ל דר"י לשיטתו ועיי"ש במה שאמר בירושלמי אתיא דר"י כר"י ובש"ק ויש להאריך בסוף ד' הירו' במה שמסיים משום הערמה ועפ"י הנ"ל מוכח דמחלוקת רש"י ותו' בפסחים (דף ד' ע"ב) אם תשביתו הוא מצד הפקר או מצד ביטול יתלה במחלוקת דר"י ור"ל בירו' דלר"י ודאי דהוא לאו מצד הפקר ובגוף החקירה הנ"ל בחמץ של א"ה יש להעיר מדברי הירו' פ"ב דפסחים סוף ה"א דאיתא שס חלות תודה שנעשו נותר כו' ועיי"ש בק"ע וכל מש"כ בזה הוא רק כפי שתפסו כולם דהענין דהחמץ אינו ברשותו הוא מצד דאסור בהנאה אבל אי נימא דהוא מצד מ"ע דתשביתו א"כ אזל כל זה והנה בענינים אלו יש אריכות גדול אולם פה אינני עוסק לבאר עיקר דין זה כי אין פה מקומו וכתבתי מענין זה רק הנוגע לנו לענין דחידוש

והנה בקונטרסי בחידוש הארכתי עוד בכמה ענינים השייכים לזה כמו בכל הענין דחידוש לחומרא ולקולא ופלפלתי בסוגיית הגמ' דמו"ק (דף ז' ע"ב) ובדה"ת שם והבאתי ע"ז מה שהקשו האחרונים בדה"ת הנ"ל ואנכי ת"ל ישרתי הענין ופה מיראת האריכות בל אוכל להעתיק זאת ורק כי שמה חידשתי בזה בעז"ה עוד ענין אחד והוא מעט הכמות ורב האיכות אמרתי לגודל תועלתו אעתיקו פה בקצרה והוא דכפי שנתבאר לנו מכל יסודי דברינו הקדומים נוכל לידע דיש שלשה מדרגות בחלוקת המצות (א) רוב מצות מבין אדם לחבירו אשר טעמם נגלה ומבואר לכל.